• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

אהרון מרדכי אריק קרוגליאק הי"ד

בן מרים ויעקב

נולד בירושלים

בכ' באלול תשמ"ג, 28/8/1983

התגורר בבית אל

נהרג בפעולת איבה

בכ"ד באדר תשס"ב, 7/3/2002

מקום אירוע: עצמונה

באזור רצועת עזה

הובא למנוחת עולמים בבית אל

הותיר הורים וארבעה אחים

אהרן מרדכי (אריק), בן מרים ויעקב, נולד בירושלים בכ' באלול תשמ"ג (28.08.1983). בן שלישי להוריו, שעלו מרוסיה בעלייה הגדולה של שנות השבעים והשתלבו היטב בחיי הארץ. אח לאליעזר, בן-ציון, יהונתן ודניאל.המשפחה עברה לבית אל כשאריק היה קטן, והוא התחנך במקום מילדות. את לימודיו החל בבית הספר הממלכתי-דתי בישוב. אריק היה ילד עדין וביישן, אך עם השנים התפתח לעלם חמודות ונהיה מרכז החבר'ה בכל אירוע והתכנסות. החיוך ושמחת החיים הפכו למעין "סמל מסחרי" שלו.בסיום לימודי היסוד המשיך אריק ללימודים בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים, בה סיים י"ב כיתות. בהיותו בכיתה י' הוא סיים קורס במגן-דוד-אדום, ומאז היה למתנדב במד"א ירושלים, מתנדב שלא היה מוכן להפסיד אפילו פעם אחד את ימי ההתנדבות. עם הזמן הוא מונה לאחראי משמרת, והרבה חבר'ה צעירים זוכרים אותו בתפקיד זה. לאריק תמיד היה רצון לעזור, ובמד"א הרצון הזה התחבר עם המעשה. הוא נכח ועזר בכמה פיגועים בירושלים, חילץ פצועים, וקיימות עדויות לא מעטות ממקור ראשון של אנשים שחבים לו את חייהם.לאחר סיום התיכון החליט אריק ללמוד שנה במכינה קדם-צבאית בעצמונה, כדי לגבש את השקפת עולמו ולבנות את אישיותו בטרם יתגייס לצה"ל. כמו בכל מקום, גם במכינה בלט בחיוכו, בשמחת החיים ובנינוחות שהישרה סביבו.ביום חמישי בלילה, כ"ד באדר תשס"ב (07.03.2002), חדר מחבל חמוש לשטח המכינה בעצמונה. הוא הבחין במבנה קטן שחלונו פתוח ושנשמעה ממנו מוזיקה, זרק רימון דרך החלון והמשיך לכיוון בית המדרש. בחדר אליו נזרק הרימון פרצה שריפה, ושני התלמידים שהיו בו נפגעו. אריק נשרף כליל, וגופתו זוהתה מאוחר יותר על פי בדיקת דנ"א. חברו לחדר, ערן פיקאר, נפצע אנושות ומת בבית חולים. שלושה תלמידים נוספים מהמכינה נהרגו באותו לילה מירי המחבל.אריק היה בן 18 וחצי שנים במותו. הותיר הורים וארבעה אחים. הובא למנוחות בבית העלמין בבית אל."הוא לא הספיק הרבה בחיים הקצרים שלו", כותבים הוריו של אריק, "אך מה שהספיק היה מלא רצון עזרה לזולת, מלא חסד ורצון טוב, מלא כוח נעורים ורצון לחיות. הוא חלק מהארץ הזאת, חלק מהייסורים שנקנית בהם ארץ ישראל, חלק מעם ישראל שנאבק על קיומו בארץ הבלתי אפשרית הזו. אנו תקווה שמותו לא יהא לשווא".

 

קורות חייו מתוך הספר "בדמייך חיי"

אריק נולד בכ"ז באלול בירושלים. שמו, אהרון, ניתן לו על שם סבו של אביו, ושמו השני, מרדכי – על שם בעלה של סבתא-רבא. כבר כתינוק חמוד ידע אריק להתעקש ולעמוד על שלו, אם בבית ואם ב'חדר', שבו למד כילד.

 

בגיל ארבע עברו אריק ומשפחתו מירושלים לבית-אל שבחבל בנימין. ההסתגלות למרחק מאמו שעבדה בירושלים, היתה קשה. בכל בוקר, לפני שיצאה לעבודה, זכתה אמו מרים לחיבוק דב שבלעדיו לא הסכים אריק להתחיל את היום.

בגן חובה היה אריק בגן-בקי. שם, יחד עם בנצי אחיו, שעשעו את כולם במופע של הצמד "אריק ובנץ" (המפורסמים מרחוב סומסום). האהדה וההערצה שזכה להן הצמד, בהחלט לא היו מביישות את הצמד המקורי...

המעבר לבית ספר הממ"ד בבית-אל לא היה קל. אריק התגלה במהרה כילד שלא ממש מחבב את בית הספר. למרות הקושי, ובגלל רצונו האמיתי של אריק להיות 'הכי טוב בכל', היה אריק תלמיד טוב ואהוב. הוא בלט תמיד בדרך-ארץ האופיינית לו, בנעימותו, בצניעותו ובחיוכו המקסים "המסגיר" את טוב לבו.

אהבתו למוזיקה ניכרה כבר מגיל צעיר. אריק אהב לשמוע מוזיקה ולשיר, וכשהיה בכיתות ו'-ז' לקח חלק פעיל במקהלת 'ניצני בנימין' ובחלק מהשירים שר כסולן בזכות קולו הדק והנעים.

את לימודי הישיבה התיכונית התחיל אריק בישיבה בשעלבים, בה בלט מאד מבחינה חברתית. בכיתה י"א עבר ללמוד בישיבת 'נתיב מאיר' בירושלים, הוא נהנה מאד בישיבה ופיתח קשרי ידידות מיוחדים ומדהימים כמעט עם כל אחד מהמחזור. יחד עם כמה מחבריו החליט אריק ללכת לקורס מד"א. את הקורס שעלותו גבוהה, התעקש אריק לממן בעצמו כחלק מעיקרון, לשלם הכל מכיסו. עיקרון שלמענו הקדיש אריק זמן רב, ועבד בכל מה שנתבקש: ניקיון, הדרכה בקייטנות, מחנות קיץ ועוד. קורס מד"א שעבר אריק היווה יריית זינוק לדרכו שם. אריק המשיך להתנדב בתחנות מד"א בבית-אל ובירושלים ובמשך שנתיים תיפקד בתור אחראי משמרת מסור, משקיע ואהוב. לא פעם, זכה אריק להציל נפשות, אם בתאונות דרכים, אם בפיגועים ואם בדרכים אחרות, והכל מתוך צניעות, מסירות ענווה ואהבה. כל כך טבעי היה בשביל אריק לצאת ולהתנדב, לקום ולעזור, במה שרק ניתן, בתמימות ובידיעה שלשם זה הוא כאן. אריק נודע בכוח השכנוע המיוחד שאפיין אותו. תמיד עומד על דעתו ומשכנע את כולם בצדקת דבריו. תוך הקפדה להגיד הכל בצורה מכובדת ונעימה לשומע.

אריק אהב אנשים וכיבדם, אהב ונאהב. אהבתו לילדים בלטה מאד. בכל פעם שחזר הביתה שיחק בחום ובהנאה עם דניאל (דנדוש) שכל כך אהב והרבה לספר עליו לכל חבריו. במשפחתו, ראה אריק ערך גדול ובעל חשיבות. הוא אהב וכיבד את כולם, והסכים לעשות רבות כדי שלא לצער את הוריו.

אריק היה בחור אחראי למעשיו, לדבריו ולשאיפותיו. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ועשה את כל הדרוש כדי להגיע למבוקשו.

ב-א' אלול תשס"א התחיל אריק את מסלול לימודיו במכינה בעצמונה. במהירות האופיינית לו רכש אריק חברים רבים, אליהם נקשר במהירות. תמיד התעניין בשלום כולם, דאג וניסה לעזור. במסגרת לימודיו במכינה, אהב אריק מאד את הלימוד בספר 'מסילת ישרים' העוסק בעבודה על המידות והמוסר - וביצע אותה בהתמדה.

לא לשווא מסר אריק את נפשו דווקא על קידוש השם, דווקא במאבק על ארץ ישראל שכל כך אהב. מתי ואיפה שרק יכול, הִרבה אריק לטייל, בגוש קטיף, בצפון, בדרום או בבית אל.

כאשר התגלתה אצל אריק הבעיה בלב, הדבר היחיד שציער אותו היה חלומו על קריירה צבאית כלוחם שהיה עלול לא להתגשם. על אף הצנתור שעבר, התאמץ אריק להגיע למקסימום שהיה מסוגל והאמין, באופטימיות המיוחדת שלו, שהוא יעשה את הכי טוב שרק אפשר.

במשך חייו הנהיג לעצמו אריק מנהג שלא ללכת לישון לפני שהוא עושה מעשה טוב. בפשטות נדירה התמיד אריק במנהג הזה, מנהג שסימל דרך חיים, דרך של בחור שאהב את הטוב. הבחור ש"מצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".

בליל כ"ד באדר תשס"ב בעוד אריק שוכב ושומע מוזיקה, נכנס מחבל בן בליעל לשטח המכינה והחל במסע ההרג שלו. אריק הי"ד ועוד ארבעה מחבריו - אשר, ערן, אריאל וטל הי"ד, נלקחו למנוחת עולמים. גם במותו הציל אריק אנשים רבים, בכך שפיצוץ הרימון שממנו נהרג, נתן לכולם את האות להיכנס למרחב מוגן.

אריק הותיר אחריו זוג הורים, ארבעה אחים, סבתא, דודים ודודות, ומעגל ענק ועצום של בני משפחה, וחברים וחברות כל כך אוהבים, כואבים ומתגעגעים.

ת.נ.צ.ב.ה