• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
מה כדאי ללמוד מהחמור?

 

המסר העמוק בפרשה, נלמד דווקא מהאתון. התחושה האינסטינקטיבית של האתון, עמוקה אף מנבואותיו של בלעם. 'פי האתון' הוא שנברא בין השמשות, אבל 'חיי האתון' הם בריאה שגרתית. ועד כמה שזה נשמע מוזר: האתון בטבעה מרגישה את סגולת ישראל, היא 'יודעת' ש"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" ולא מוכנה לזוז!

ומניין לחמור 'הבנה' בסגולות? אלא שהייעוד האלוהי של ישראל, איננו חיצוני לבריאה, הוא אינו מתחיל מהסובייקט האנושי, אלא הוא חוק אלוהי בטבע הבריאה. "בראשית ברא אלוהים", "בראשית - בשביל ישראל שנקראו ראשית". העולם נברא כשמוטבעת בו התכלית האלוהית של ישראל, ובנבראים כולם מוטבע ייעוד זה. זה טמון בצורה אילמת בדומם, בצומח, בחי, וגם בתמימות הטבעית האנושית. אפילו שפלי בעלי חיים כמו החמור מרגישים את זה. אי אפשר לקלל את ישראל. זה נגד הבריאה. האדם מסתבך בספקנות, אך הייעוד הישראלי בבריאה באמת פשוט וברור.

'פי האתון' נברא 'בין השמשות', כדי שגם אנו כבני אדם ניווכח במה שהאתון מבינה בטבעה. אחרי שהיא מדברת, גם לנו ברור שקללות בלעם יהפכו לברכה.

יש מוסר השכל מהאתון. גם בקרבנו צריכה להיות ודאות, לא פחות מהאתון. לא להתבלבל כמו בלעם. לחיות בתמימות את הערך האלוהי של ישראל. תמימות איננה טיפשות, היא עומק הטבע. על גביה יש המון מקום לדעה והעמקה. אבל לא להיות פחות מהחמור. 'לדעת' בתמימות את מה שהאתון יודעת, ועל גבי זה להעמיק, להתבונן, לחקור ולבחור.

'חכמה באתון תאמין'. שווה להקשיב.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square