• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
הנדרים ומלחמת מדין | הרב אלי אדלר      
 
פרשת פנחס מסתיימת בפסוק כללי, שהוא סוג של חתימה של עיקר מצוות התורה: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה"[1]. לא רק פרשת מוספי המועדים כלולה בחתימה מיוחדת זו, אלא כלל מצוות התורה[2].
מיד לאחר מכן, בריש פרשתנו, מופיע נושא חדש ומיוחד - פרשת נדרים. סוגית נדרים שונה היא מכל התורה כולה. בניגוד לכל מצוות התורה, שהן הוראה אלוקית מוגדרת וברורה, בנדרים, האדם יכול לקחת על עצמו התחייבות, וההתחייבות הסובייקטיבית שלו, מקבלת תוקף מדאורייתא. שוני זה, בין נדרים לבין שאר מצוות התורה, בא לידי ביטוי גם בגיל הקובע. הגיל המחייב בקיום מצוות הוא שלוש עשרה לבן, ושתים עשרה לבת. לעומת זאת, בדין נדרים, יש גיל המכונה "מופלא הסמוך לאיש"[3] האומר שתוקף נדרים מתחיל שנה אחת קודם לגיל הבגרות לעניין קיום מצוות. "בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו נִבְדָּקִים. בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו קַיָּמִין"[4]. נדרים נבדקים, הכוונה היא שבודקים אם הדברים נאמרו ברצינות, ואם כן, הרי שהנדר חל[5].
 
יש כאן התרחשות מיוחדת בהתפתחותו של האדם. כל פרשת נדרים היא חידוש שאדם יכול לקחת על עצמו התחייבויות, וביטוי הרצון הזה הוא מחייב, ומקבל תוקף של תורה. בדרך כלל החיובים הרגילים הם הוראה אלוקית. הנדרים זהו תחום מיוחד, בו הרצון של האדם הופך להיות הנושא בר התוקף.היחס לנושא הנדרים מורכב הוא. שלמה המלך אומר: "טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם"[6], אך מעולם לא נאמר: 'טוב אשר לא תידור, מאשר תידור ותשלם', כלומר התורה רואה בעצם המציאות של הנדר דבר חיובי, אחרת יכלה למנוע אותו. גם דוד המלך משתבח ואומר: "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ"[7].
מצד שני, יש הקפדה חריפה מאוד כנגד זלזול בנדרים. יש מאמרי חז"ל קשים מאוד ביחס לעוון נדרים: "בעוון נדרים מתה אישה של אדם... בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים..."[8]. סביב הימים הנוראים מאוד בולטת חומרת ההתייחסות לנושא הנדרים. בראש השנה התרת נדרים, ואחר כך ביום כיפור מתחילים את היום ברעדה של תפילת "כל נדרי".
 
מדוע דווקא נושא זה הוא כל כך חריף ומשמעותי? מהו מקומם של הנדרים בתורה ובהתפתחות חיי האדם?נראה כי באופן עקרוני הנדר הוא דבר חיובי. הנדר הוא ביטוי של רצון אידיאלי חזק, אשר הגיע עד כדי ביטוי בדיבור. הדיבור הוא הכוח המרכזי של האדם ה'מדבר', והדיבור הוא חותם הרצון. הרצון הטוב של האדם יכול להפוך להיות דאורייתא. התורה נותנת תוקף עצום לרצון שלנו. עוד לפני הבשלות לחיוב המצוות, הרצון העצמי של הנער מתעורר. זהו סימן הבגרות החיובי, אף לפני גיל החיוב במצוות מדאורייתא. הילד לא בא לידי חיוב המצוות בבת אחת. משהו עמוק מבשיל באישיותו. השלב הסמוך, הקודם לחיוב המצוות, הוא השלב בו יש בשלות לחקוק בנפש ובמציאות את הרצונות החיוביים. הרצונות בגיל הזה מסוגלים לקבוע לכל החיים, וחוקקים רושם עז באישיות ובמציאות.
 
במצב בריא כל כיוון החיים החיובי של האדם מסוגל להיחקק בקרבו בתקופה זו של התחלת ההתבגרות. זו מציאות דאורייתא. לאותם רצונות המתעוררים בגיל הנעורים של הנער או של הנערה, יכולים להיות השפעה מכרעת על כל מגמת חייהם. זה ממשי מאוד ויש לזה תוקף מכריע.במובן מסוים זו הכנה רצונית חופשית לכל התורה כולה. אין כמו מצב בו עול המצוות של התורה מגיע על גבי הבשלות והחקיקה בנפש של רצון של האדם להתקדש. "קדש עצמך במותר לך"[9]. נער או נערה, בתקופה שלפני היותם מצוּוים, מסוגלים על ידי חינוך חברתי ומשפחתי בריא, להגיע לבשלות רצונית, עד כדי חקיקת רצונות אידיאליים בקרבם, עד כדי שהרצון החיובי שלהם עצמם הוא דאורייתא. כאשר מגיעים לכך, אזי ההגעה לגיל חיוב המצוות היא בעוצמה אחרת לגמרי. חיוב המצוות במצב זה הוא המשך הרצון החופשי כפי שנחקק לעומק בתקופה של "מופלא הסמוך לאיש". דווקא משום העוצמה החיובית של הנדרים, ממילא כאשר זה הפוך, ויש רצונות אחרים, או שלא עומדים במה שמביעים ברצון, המשמעות יכולה להיות הפוכה.מעבר למשמעות האישית, יש כאן גם סוגיה לאומית.
 
לא לחינם פרשה זו מופיעה לפני מלחמת מדיין. מלחמת מדיין היא מלחמה מוסרית. עיקר הפגיעה של מדיין בנו היתה בתחום המוסר, שהוא היה שורש כל הנפילה. גם מהלך המלחמה עצמו היה התנגשות רוחנית, מול קסמי בלעם בן בעור[10].
לשם הצלחה במלחמה זו, עם ישראל נטהר במקווה של מצוות נדרים. מתברר המשקל המוסרי העצום של הרצונות שלנו, ועד כמה הרצון הוא הגורם המכריע ביותר בכל טהרת חיינו, והוא המכריע גם את המשקל של כל התורה כולה בחיינו. כאשר יסוד מוסרי יסודי זה ברור באומה, אפשר להכריע גם במערכה המוסרית מול המדיינים, משום שאין דבר העומד בפני הרצון.
 
[1] במדבר ל א[2] עי רש"ר הירש במדבר ל, א[3] תמורה ב:[4] נדה פרק ה משנה ו[5] ברטנורא שם.[6] קהלת ה ד[7] תהלים קטז[8] שבת לב[9] יבמות כ.[10] כמבואר במדרשים

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square