• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
שיבה אל עצמנו | הרב מיכאל אטלני    
 
בצ"ח קללות קלל משה רבינו את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר "גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ד' עליך עד השמדך" (מדרש). עזרא תקן להם שיהו קורין בקללות שבמשנה תורה לפני ראש השנה כדי שתכלה שנה וקללותיה (מגילה לא:) יהודי המקשיב בשימת לב לקריאת התורה מצטמרר בפרשת הקללות כל שנה מחדש. לנגד עיניו עוברים אחיו בני ישראל מהגלויות והגירושים ממחנות הריכוז ומהכבשנים, מקברי האחים וממרתפי האינקוויזיציה הארורה והוא יודע כי דבר אחד מדברי משה רבינו ע"ה לא חזר ריקם.
והשאלה זועקת מה נשתנה עם ד' מכל אומה ולשון שנרדף בצורה אכזרית כל כך? מה ראה משה רבינו לקלל כך את ישראל, הרי משה רבינו מסר את נפשו על ישראל "מחני נא מספרך אשר כתבת" ובלבד שלא יענשו ישראל ומדוע כאן הוא מקלל את ישראל בצורה כל כך חריפה ?
 
אכן השאלה הקיומית הזו של עם ישראל לאורך הגלויות יורדת ונוקבת עד התהום והמהר"ל עוסק בה בהרחבה בספרו נצח ישראל. ננסה להאיר זווית אחת מרכזית מתוך הגוונים הרבים שבדברי המהר"ל. הקשר שבין עם ישראל לתורה איננו קשר חיצוני. חוקי התורה אינם ציווים חיצוניים על האדם - "פקודות", אלא ישראל ואורייתא חד. חוקי התורה חוקי חיים הם לנו, כי הם חיינו ואורך ימינו. בעולם הטבע אנו יודעים כי דווקא מעלתו המפותחת של האדם חושפת אותו לסכנות רבות. למשל, החתול נובר בפח האשפה ואוכל מזון רווי חיידקים ומחלות והוא אינו סובל מכך. לעומת זאת אדם שינסה לאכול באופן כזה אפילו פעם אחת ספק אם תהיה רפואה למחלתו. תינוק שיוזנח כמעט אפסו סיכוייו לשרוד ואילו גורים מצליחים לשרוד לבדם מול כל איתני הטבע המאיימים לבלעם. דווקא מעלתו המפותחת של האדם יוצרת רגישות לכל חיידק ולכל רעל. כך גם בעולם הרוח, מעלתם המיוחדת של ישראל מחייבת חוקי חיים מפורטים מאד המדריכים את חיי האדם מישראל בכל רגע ובכל נשימה מחייו, כפרט - רצונותיו, תאוותיו, רגשותיו, מחשבותיו ומעשיו ועד חיי המשפחה והחברה וחיי האומה כולה. כל מניית חיים חייבת לצאת לפועל על פי תכונת החיים האלוקית שלנו, לכן התורה מדריכה אותנו ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות ל"ת על כל פרטיהן וכל המצוות דרבנן המקיפות את חיי האדם מישראל. אין נקודת חיים שאינה קשורה לתכונה האלוקית המיוחדת שלנו.
 
הניסיון שלנו לבגוד באמיתת חיינו, להתנכר לעצמיותנו, מוליד בנו מחלות נוראיות שהן ביטוי מיוחד למעלתנו ולמדרגתנו. כמו במשל לעיל האדם הנובר באשפה וממלא כריסו בשאריות של אוכל מעופש נתקף במחלות קשות ואילו החתול שאוכל יחד עימו ממשיך לחיות בשמחה. כך כשעם ישראל מנסה להתנכר לחוקי חייו, מיד מופיעות בו מחלות נוראיות. שמא תאמרו - אם כן, אנו מוותרים על המעלה. רצוננו להיות חתולים, איננו יכולים לעמוד בתביעותיה של תורה מאיתנו.
לא כן ! חסד עשה עמנו הקב"ה. הקב"ה שיודע את מעלתנו מכריח אותנו לחשוף אותה על ידי המחלות והצרות. הקב"ה לא מוותר לנו כי הוא יודע את הטוב האמיתי הצפון ליראיו, הוא יודע מה טמון באומה הישראלית, איזה אושר וברכה תזכה האומה הישראלית כשתחזור אל עצמה ואיזה אושר תנחיל אז לעולם כולו.
 
חז"ל אומרים שכשאדם עולה לשמים שואלים אותו "מה שמך?" הצדיקים זוכרים את שמם אך הרשעים שוכחים את שמם. המפגש עם האמת המוחלטת מברר מיהו האדם באמת. האם חי חיי אמת, האם היה נאמן לעצמיותו או שמא הוא צל אדם המחליף זהויות בדויות ושאולות לפי האופנה, לפי תאוותיו ורצונותיו. שאלה זו מנסרת בחודש אלול בחלל העולם. שאלת "אייכה?" כל הסיבוכים והמחלות שלנו נובעות משכחת עצמנו "כל החולשות הגופניות והרוחניות כל המחשבות הפסולות וכל הרעיונות המדלדלים באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו אבד אז את היסוד, את הפסוק שלו, את האותיות של שמו שבתורה ודמיון הבשר הולך ומרעיש, הוא קבור באדמת עפר קברו החומרי, ענן השכחה החשוך סובב את כל מלוא קומתו ואת שמו לא ידע. כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי זהו כל כובד הדין כל עומק השאלה".
 
בימים אלו של תשובה אנו נקראים לחזור בתשובה אל עצמינו, אל שורש נשמתנו, אל התורה שהיא באמת - חיינו!
"רוח אפינו משיח ד' איננו מבחוץ לנו - רוח אפינו הוא, את ד' אלוקינו ואת דוד מלכינו נבקש אל ד' ואל טובו נפחד את רוחנו שלנו נבקש ונמצא"
תחל שנה וברכותיה, ברכת האני העצמי שלנו, רוח אפינו שיהיה כמעיין המתגבר מתוכנו . לשעבר תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם.
אחיכם אוהבכם,
מיכאל
 
הציטוטים הם עפ"י אוה"ק ג'.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square