• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

חודש תשרי

הלכות יום הכיפורים לחיילים

 

כ"ב – אכילה מוקדמת לשיעורין או אכילה מאוחרת רגילה ביו"כ

שאלה:

חייל שביום כיפור יצטרך לאכול ולשתות בצהריים עקב פעילות מבצעית שנדרש אליה, ואז אכילתו ושתייתו תהיה ללא שיעורין. האם עדיף כי יתחיל לאכול ולשתות פחות משיעור מוקדם יותר, ואז לא יצטרך בצהריים לאכול ולשתות רגיל, או שימתין עד שיזדקק ואז יאכל כנדרש ואף ללא שיעורין?

תשובה:

החייל ימתין עד לשעה שיהיה חייב לאכול ולשתות, אף ללא שיעור, ולא יתחיל לשתות ולאכול קודם שמזדקק לכך, אף בשתיה או אכילה כלשהי.

 

כ"ג – תענית ביו"כ לחייל המצוי בכוננות

שאלה:

אני חייל הנמצא בכוננות במוצב הסמוך לגבול, וקיימת סבירות שעקב התראה נצטרך להגיב ולצאת לנוהל קרב. האם מחוייב אני לצום ביום הכיפורים?

תשובה:

דין התענית ביום הכיפורים חמור הוא, ולכן למרות הפעילות הביטחונית מהמעלה הראשונה אותה אתה מבצע, הכוללת שמירה ותצפיות, הרי שמחובתך לאכול ולשתות כנדרש מערב יוה"כ ע"מ לקיים את צו התורה "ועיניתם את נפשותיכם", ועל יסוד הכוננות לא יותר לך לאכול ולשתות ביוה"כ. אך כאשר יופעל נוהל הקרב, יותר לך לשתות בשיעורין.

ובעת פעילות הקרב עצמה, או כשתחוש שיעילות פעילותך יורדת, חובה עליך לשתות, ואם צריך, עליך אף לאכול ללא שיעור כדי לא לסכן את תוצאות הפעילות.

 

כ"ד – דין תענית לחייל המבצע סיור רגלי ביוה"כ

שאלה:

אני חייל, הנדרש לבצע סיור רגלי ממושך על קו הגבול ביום כיפור, האם למרות זאת חייב אני לצום ולהימנע משתייה ביום הצום?

תשובה:

מכיוון שבסיור רגלי ממושך ביום ללא שתיה הינך נכנס למצבי סיכון של התייבשות, ובודאי כאשר קיימים תנאי חום, עליך לשתות לשיעורין בעת הסיור, כפי המידה המתחייבת שלא להיכנס לסיכון גופני או תפקודי. מובן כי ראוי להיות מצויד בסיור זה, בשתיה ואף באוכל למצבים משתנים, העלולים להחמיר את מצבך, שבו יותר לך אף לאכול באם תזדקק אף לכך.

 

כ"ה – מידת האכילה והשתיה לשיעורין ביוה"כ

 

שאלה:

מהי מידת האכילה והשתיה לשיעורין, שצוינה לעיל לגבי צום יום כיפור?

תשובה:

מידת אכילה לשיעורין – פחות מכותבת (תמרה) גסה שהינה מידה של 29 סמ"ק.

מידת שתיה לשיעורין – פחות ממלוא לוגמיו של אדם, כשבאדם בינוני שיעורו הוא עד 40 סמ"ק.

שיעורי האכילה והשתיה אינם מצטרפים זה לזה ויש להקפיד על מרווח זמן של 9 דקות בין סוף אכילה ראשונה לתחילת אכילה שנייה, וכך גם בין שתיה לשתיה, והיות ותענית יום הכיפורים היא חובה מהתורה, לכתחילה יש לנקוט בשיעורין אלו.

כאשר מרווחי זמן של 9 דקות בין האכילות והשתיות אינן מספיקות, יש לאפשר מרווח של 7 דקות, וכאשר גם מרווח זה אינו מספיק ימתין 5 דקות בין אכילה לאכילה ובין שתיה לשתיה, ובכל מקרה ישתדל שתהיה הפסקה של 2 דקות, בין אכילה לאכילה.

בשעת דחק גדולה ביותר, כששיעורין אלו אינם מספיקים או שמקשים ביותר על ביצוע הפעילות הביטחונית החיונית, ניתן לשתות (בשתיה בלבד) במרווח זמן של 5 שניות שהוא שיעור של "כדי שתיית רביעית".

 

כ"ו – אופן מדידת שיעורין אלו לחייל בפועל

 

שאלה:מהו השיעור בפועל למידת האכילה והשתיה לשיעורין?

תשובה:

ראוי לבצע מדידה זו מערב יום הכיפורים. לגבי אכילה אפשר להיעזר ב"קופסת גפרורים" ששיעורה הינו פחות מהשיעור הנ"ל.

במידת השתייה אפשר להסתייע בפקק של מימיה צבאית תקנית ששיעורה הינו 40 סמ"ק, התואמת למידת השיעורים לאדם בינוני.

 

כ"ז – שתית "מים מרים" ביו"כ למניעת התייבשות

שאלה:

האם בתנאי חום המחייבים לשתות ביום הכיפורים למניעת התייבשות, ישנה אפשרות לשתות "מים מרים", והאם ישנה עדיפות כלשהי בכך?

תשובה:

במצב המחייב שתיה מחשש התייבשות, אם מתאפשר לשתות "מים מרים", והינך חש כי שתיה כזו לא תידחה על ידך, ראוי לשתות שתיה כזו, שכן היא נחשבת כ"שתיה שלא כדרכה" שאינה אסורה מהתורה.ויש לך להעדיף שתייה מרה על פני שתייה רגילה במידה הפחותה משיעור, שכן למרות הצמצום במידה, לדעות רבות היא נכללת באיסורי תורה.

ובאשר להכנת שתייה מרה כזו, באם ניתן יש להכין מבעוד יום שקיות עלי קמומיל ולחלטם במים חמים.

 

כ"ח – חייל ששתה ביו"כ - הישמש כש"ץ

שאלה:

חייל שהיה בסיור רגלי לפתיחת ציר מערכת ביום הכיפורים, ושתה ע"מ שלא להגיע להתייבשות, האם יותר לו להיות שליח ציבור או לעלות לתורה בתפילות הצום?

תשובה:

כיוון שהחייל הוכרח לאכול עקב פיקוח-נפש, ובפרט כאשר הקפיד בשתיה או באכילה של פחות משיעור שחייבים על זדונו כרת, הרי הוא נחשב כמעונה ומחויב בדבר, ולכן כאשר אין חייל אחר המסוגל לשמש כחזן בתפילת יוה"כ, יותר לחייל הנדון להיות שליח ציבור.

באשר לעלייה לתורה של שחרית, ניתן לעלות שכן הקריאה הינה חובה מצד קדושת היום (וראוי שלא יעלוהו בעליית חמישי ושישי העוסקת בעניין העינוי ביום הכיפורים), ואילו בקריאת התורה במנחה נחלקו הפוסקים בדבר, אך מי שהקפיד בשתייה או באכילה בשיעורין ניתן גם לעלותו לכך, וראוי שלא יעלוהו למפטיר ולהפטרת יונה.

 

כ"ט – קידוש, ברכת המזון ולחם משנה ביוה"כ

שאלה:

חייל שהותר לו לאכול ביוה"כ, האם יקדש קודם אכילתו, והאם יבצע על לחם משנה ויברך ברכת המזון על אכילתו?

תשובה:

חייל שהותר לו לאכול ביוה"כ דינו כחולה המסוכן שנפסק אודותיו בשו"ע כי חייב לברך ברכת המזון, ואף להזכיר את יום הכיפורים בתוספת של "יעלה ויבוא" שבברהמ"ז. וברור כי אם בירך ברהמ"ז ושכח לומר "יעלה ויבוא" אינו צריך לחזור ולברך ברהמ"ז. האוכל או שותה לשיעורין במרווחי הזמן הנדרשים (שצוינו לעיל) מברך ברכה ראשונה רק קודם אכילתו הראשונה (משום שדעתו לאכול בעוד 9 דקות שוב), ולגבי ברכת המזון, אחר שגמר לאכול את כל חצאי השיעורין יברך ברהמ"ז (מכיוון שבפחות משיעור כותבת יש כזית).בנוגע לקידוש, לא תיקנו אמירת קידוש ביום כיפור, ולכן אין לקדש קודם האכילה ביום הכיפורים. ובדבר מצוות "לחם משנה" נחלקו האחרונים בכך, וכאשר קיים טורח בדבר יכולים להקל ולא להזדקק ללחם משנה ביום כיפור.

 

ל' – אופן נטילת ידים קודם אכילה ביוה"כ

שאלה:

כיוון שיש איסור רחיצה ביום כיפור, האם מחויב אני ליטול ידיים, במציאות שבה הותר לי לאכול ביום הקדוש?

תשובה:

חייל אשר עקב פעילות מבצעית שמבצע ביום כיפור הותר לו לאכול, חייב ליטול ידיים קודם שיאכל פת, ונטילת ידיים זו תתבצע עד פרק היד שכן אין זו רחיצה של תענוג אלא נטילה של מצוה. אגב, בנוגע לברכת "על נטילת ידיים" הרי רק אם אוכל בשיעור כביצה מברכים ברכה זו, ולכן אם יאכל כמות של כביצה (לגר"ח נאה – 57 סמ"ק, לחזו"א – 99.5 סמ"ק) כאחד או בהצטרפות של שיעורין, יברך על נטילה זו.

 

ל"א – נטילת הסנדל לחייל המבצע סיור רגלי ביו"כ

שאלה:

חייל המבצע סיור רגלי בטחוני ע"י גדר המערכת, האם חייב לנעול נעלי בד או גומי ביום הכיפורים?

תשובה:

חייל אשר מפאת סיבות של אי השארת עקבות או מפאת הפעילות המבצעית המחייבת או מחשש לעקרבים וכדו' מתבקש לנעול נעלי עור צבאיות, ינעל את הנעליים הללו בשטח או בסיור שבו המצב מחייב זאת. אך בהגיעו למקום שאינו חייב לנעול את נעלי העור יסירם מיד, שכן נעילת נעלי עור אסורה ביום זה.

 

ל"ב – נשיאת כפיים בנעלי גומי ביו"כ

שאלה:

אני חייל כהן הנועל נעלי גומי כדין. האם יכול אני לעלות לדוכן עם נעלי הגומי שאני נועל או שמחויב אני להסירן?

תשובה:

נפסק בשו"ע שאין לעלות לדוכן במנעלים שמא יפסק לו רצועה. ולכן, אם יש שרוכים לנעלי הגומי שאתה נועל בוודאי שחייב אתה להסירן, ואף אם הם ללא שרוכים, ראוי להסיר את נעלי הגומי שהתהלכת בהן, קודם שהינך עולה לדוכן.

 

ל"ג – איסור נעילת סנדל לחייל שהותר בשתיה ביו"כ

שאלה:

אני חייל המשרת בבקעת הירדן ועקב פתיחת ציר המערכת רגלית, הותר לי לשתות ביום הכיפורים לשיעורין. האם עקב כך יכול אני אף לילך בנעלי עור, כיוון שבין כך איני מתענה כנדרש?

תשובה:

טעות היא בידך להסיק כי אינך מתענה כנדרש, שכן חובת השתיה במציאות שבה הינך מצוי, היא קיומו של הצום. וכל דיני היום ועינויי היום המחויבים בהם ביום הכיפורים, ואשר אין סיבה בריאותית וביטחונית המתירה אותם, חייבים להישמר כדין. ולכן, אם אין סיבות מבצעיות המחייבות לנעול נעלי עור, הרי עליך לנעול נעלי גומי, למרות השתייה שנדרשת לה והותרה לך.

 

ל"ד – איסור אכילה לחייל שהותר בשתיה ביו"כ

שאלה:

חייל שהותר לו ביוה"כ לשתות מחשש התייבשות, האם יותר לו גם לאכול?

תשובה:

חייל שהותרה לו השתייה ביום הקדוש, לא הותרה לו האכילה אם אינו זקוק גם לכך.

 

ל"ה – סיום הצום לאחר גמר פעילות שהתירה אכילה

שאלה:

אנו קבוצת חיילים אשר היינו בפעילות מבצעית מיוחדת עד צהרי יו"כ, עקב כך שתינו ואכלנו. האם בשובנו למאהל עלינו לצום, או מכיוון שכבר אכלנו ושתינו יותר לנו להמשיך לאכול?

תשובה:

בודאי כי כאשר סיימתם את פעילותכם המבצעית, שוב אינכם רשאים לשתות ולאכול עד תום היום הקדוש.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square