• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לסוכות

סוכות - פסגת כל המועדים

 

בסוכות הוא השיא של כל מועדי השנה שבתורה. חמישה מועדים מהתורה: פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. מועדים אלו מופיעים בתורה בשני מבנים קבוצתיים. בפרשיות משפטים, כי תשא וראה, מופיע המעגל של 'שלושת הרגלים' בסדר זה: פסח, שבועות וסוכות. שלושת הרגלים מסומנים בתורה על פי העונות החקלאיות: האביב, הקציר והאסיף. כמו המעגל הטבעי - חקלאי, ההולך מההתחלה אל ההשלמה, כך במקביל המעגל הרוחני של מועדי התורה. בשתי פרשיות נוספות: אמור ופנחס, מופיעים כל חמשת מועדי התורה בסדר כרונולוגי: החל מראשית השנה הישראלית בניסן: פסח, וכהמשך לכך, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות. גם במעגל זה, חג הסוכות הוא השיא, לא רק של שלושת הרגלים, אלא אף של כל מועדי השנה, כאשר שיאם הוא בחודש תשרי והשיא של חודש תשרי הוא חג הסוכות.

 

ואכן במקורות, יש שדיברו על סוכות כשיא מהלך הרגלים, כמו המהר"ל בגבורות ה' פרק מ"ו, ויש שראו את סוכות כשיא של מועדי תשרי, שדווקא לאחר ההליכה לקצה הרוחני בעשרת ימי תשובה יש חזרה אל הטבע והבראה בחג הסוכות (כך באר הפלא יועץ והרב קוק באורות התשובה).

 

רעיון מיוחד מופיע בשיחות הרצ"י על מהלך מועדי תשרי. הרצ"י מאריך מאוד במעלת תכונת ה'נפעלות' כמוטו של מועדי תשרי כפי שבא לידי ביטוי בשמיעת קול השופר, בצום ביום כיפור ובשינה בסוכה.

 

לרוב, בעולם החומרני, 'נפעלות' נתפסת דווקא כתכונה שלילית. נפעל הוא פסיבי, קרי: בטלן. דווקא בתורה אנו מוצאים ערך עמוק מאוד לבעל תכונת הנפעלות. יצחק אבינו לעומת אברהם, היה 'נפעל' בניגוד לאביו ה'פעיל'. אברהם הוא דינמי, פועל, יוצר, לוחם, משפיע, ואילו יצחק נראה, 'נֶבעֶך', שקט, סביל, הכול עושים בשבילו. והדבר היותר מעניין הוא, שבגמרא במסכת שבת מופיע שלעתיד לבוא, במצבים הקשים ביותר מבחינה מוסרית של עם ישראל, אברהם ויעקב אומרים לקב"ה, ששואל מה לעשות עם עַם ישראל: "יימחו על קדושת שמך"! ואילו דווקא יצחק מנהל משא ומתן עיקש מול הקב"ה ללמד זכות על עם ישראל על אף הכול. כאן, דרך גמרא זו, מתבררת ענקיותו של יצחק. השקט של יצחק מטעה. מתברר כי בעולמו של הקב"ה, דווקא לנפעלות ולהקשבה יש עוצמה אדירה. החיים לא מתחילים מאתנו, ממעשינו, מיוזמותינו. החיים מתחילים מריבונו של עולם. רק מי שיודע להאזין ולהקשיב, הוא מלא מהאמת בְאמת, והוא ממילא גם בעל יכולת לפעול ולהשפיע. מי שקודם כל פועל בלי להיות נפעל, תולה הכל בעצמו וממילא נשען על קנה רצוץ. זהו סוד העוצמה שבשקט של יצחק אבינו. השקט הזה מסתיר עומק אצילי ואמת עליונה.

 

כך הרב צבי יהודה מסביר באופן ספציפי את המהלך שמראש השנה לסוכות. דינאמיקה מופלאה של נפעלות ההולכת ומעמיקה.

 

בראש השנה אנו מתחילים עם הנפעלות של תקיעת השופר. מצוות היום הבלעדית היא לשמוע. לא לתקוע, אלא לשמוע. לשמוע את נקודת הראשית מכוח נקודת ראשית הבריאה ב"זה היום תחילת מעשיך". צריך להתאמץ בשמיעה, ושמיעה זו ממלאת אותנו עוצמה והתחדשות.

 

ביום כיפור אנו מתקדמים בנפעלות. לא רק בכוח השמיעה, אלא אנו משביתים את כל גופנו. גם שבת וגם שבת שבתון. שבת עם צום, בו אנו משביתים את כל המערכת החומרית שלנו. זו התקדמות בנפעלות, ההופכת אותנו לכלי קיבול לאמת האלוקית.

 

עוד יותר גבוה מכך בחג הסוכות כביטוי של שמחה מיוחדת. החידוש בחג הסוכות הוא שאנו מקיימים מצווה לא רק במצב של עֵרות, אלא בייחוד בשינה. השינה היא עיקר המצווה. על פי ההלכה, מותר לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה, אך אסור לישון שנת ארעי מחוץ לסוכה. מכאן רואים את מעלת השינה. והרי בשינה אנו פסיביים לחלוטין? אלא כאן אנו רואים לאן התעלתה מדת הנפעלות שלנו, לקדושה כזו, עד שאנו מקיימים את דבר ה' אפילו במצב שאנו נפעלים לגמרי בשינה.

 

הרי שאנו מבחינים כאן במהלך דינאמי העובר עלינו דרך קדושת ימי חודש תשרי. מחיל אל חיל וממדרגה למדרגה, עד שאנו זוכים להסתופף בצילא דמהימנותא. דווקא בתוככי דירת הארעי של הסוכה, אנו קונים את קביעות הקשר שלנו לריבונו של עולם, המביאה אותנו לשמחה עליונה בזמן שמחתנו.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square