כבוד ועונג שבת

 

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ

אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם"                                                                     (ויקרא כג,א-ג)

 

"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:"                           (ישעיהו נח,יג-יד)

 

"עיקר מצות עונג שבת נתפרש לנו על ידי הנביאים[1], וכמו שנאמר: וקראת לשבת עונג. ויש פוסקים שסוברים שעיקרו הוא מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קודש, שנאמר: וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש, ומקרא קודש, פירשו חז"ל בספרא אמור יב, דהיינו, לקדשו ולכבדו בכסות נקייה ולענגו בעונג אכילה ושתייה והפליגו חז"ל שבת קיח מאד במצווה זו ואמרו שכל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מֵצַרִים, וניצול משעבוד מלכויות, וזוכה עבור זה לעשירות"                                       (משנ"ב  רמב,א.)

 

א. מדיני עונג וכבוד השבת נגזרות הלכות רבות הנותנות צביון של כבוד לשבת ומסדרות את עינוגנו בו, כפי שהגדירו לנו חז"ל וכדלהלן.

 

הכנות לשבת

                                  

"לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ"  שמות טז,ה. - לאלתר".                                                         (שבת קיז ע"ב)

"תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השנייה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת הייתה לו, שכל מעשיו לשם שמים"                                    (ביצה טז ע"א)

                         

 

  • מצווה על כל אחד לעסוק בעצמו בהכנות לשבת, אף אם יש מי שיכין עבורו את צרכי השבת[1].

 

  • ראוי להתחיל בהכנות לשבת בשלוש השעות הראשונות של היום[2] אחרי תפילת שחרית[3].

 

  • אם אין לו פנאי, יכול לקיים את המצווה בהכנה כלשהי במשך היום[4]. אם טרוד בתפקידו כל היום – פטור[5].

  • אם יחסר לו דבר לשבת, מותר לעסוק בו ביום שישי אף קודם התפילה[6] ואין להפסיד בשל כך תפילה בציבור[7].

 

  • חייל העייף, רשאי ללכת לישון ולהכין לשבת מאוחר יותר[8].

 

  • מצווה להוסיף ולהכין, לכבוד שבת, גם סמוך לכניסת השבת (כגון: מקלחת, צחצוח נעליים, הכנת הנרות וכדו')[9].

 

  • בשעת הצורך ניתן לקיים את מצות ההכנה בתיקון העירוב וכן בהכנות שנועדו לצמצם חילול שבת (כגון: הכנת פתקים, תיאום כוונות וכדו'. ועיין לקמן ג,ו)[10].

 

  • מכבוד השבת לנקות ולסדר את חדרי המגורים והמקומות בהם משתמשים בשבת[11]. מצווה מיוחדת להציע את המיטות[12].

  • יש לנקות את חדר האוכל ולסדרו לכבוד השבת. ראוי לפרוס מפות על כל השולחנות[13].

 

  • מצווה לטעום מכל התבשילים שהוכנו לשבת, כדי לתקנם כראוי; ונכון שאחראי מטבח יעשה זאת[14].

 

  • על בעלי התפקידים ביחידה לתת את הדעת במשך השבוע לארגון דברים הנצרכים לשבת[15], אף שעיקר המצווה היא ביום שישי[16].

 

  • במוצבים וביחידות קטנות יש לוודא הגעת כל המצרכים לשבת כבר ביום חמישי.

 

  • יש להיערך לשבת כך, שסעודות השבת יעלו באיכותן על כל ארוחה רגילה ביום חול[17].

 

  • חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית ונבצר מהם לסעוד את 'סעודת השבת', יכבדו את השבת במאכל חשוב כלשהו כפי יכולתם[18].

 

  • מזון שהגיע ליחידה לצורך השבת, ראוי להניחו לשבת[19].

 

  • רחיצה לשבת

 

  • מצווה לרחוץ כל גופו במים חמים בערב שבת[20].

 

  • בשעת הדחק –אם אינו יכול לרחוץ כל גופו בחמים – יחפוף ראשו וירחץ פניו וידיו[21]. 

  • אם אין מים חמים כלל, ישתדל להתרחץ אף בקרים[22].

 

  • רצוי לסמוך את הרחיצה לשבת, אך יזהר שלא יעבור זמן הדלקת הנרות, שלא להיכשל באיסורי שבת. מיד אחר הרחיצה ילבש בגדי שבת[23].

 

  • כשלא התאפשר להתרחץ מוקדם, יתרחץ גם אם על ידי זה לא יתפלל מנחה בציבור, אך אין לנהוג כך בקביעות[24].

 

  • אין לרחוץ בערב שבת, אם כתוצאה מכך יגרם חילול שבת, כגון שעל ידי הרחיצה יחסרו מים ויביאו מים בשבת למוצב[25].

 

  • לאחר כניסת השבת אסור לרחוץ במים חמים, אף אם הזיעה מקשה עליו; וכן אין להשתמש בסבון ולסרק השיער[26].

 

 

 

 

[1] שו"ע רנ,א. הגמ' שבת (קיט ע"א) מספרת על אמוראים שהכינו בעצמם לשבת ולא חסו על כבודם.  

כתב במ"ב ס"ק ג דמצווה בו יותר מבשלוחו, וכ"כ בילקו"י סע' א. אך שו"ע הרב (סי' רנ קו"א ב) כתב שהוא חיוב גמור על כל אחד. בערוה"ש סע' ג כתב שהוא רק הידור מצווה, ולכן יוצא אם אשתו מכינה. וכתב בשש"כ (פ' מב הע' קצה) שלא הוזכר כך בשאר הפוסקים. ונראה כי ניתן לסמוך על ההכנות של חבריו רק בשעה"ד. בשע"ת ס"ק ב כתב 'בשם כוונות האר"י ז"ל: הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת, הם סגולה למחיקת העוונות כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת'.

 

[2] ביה"ל סי' רנ ד"ה ישכים, וכן משמע בבא"ח ש"ש לך לך א. 

 

[3] מ"ב רנ,א.

 

[4] כתב בשש"כ (פ' מב הע' קצה) בשם הגרשז"א שלא די בפעולה אחת של הכנה, אלא בעוסק בתורה ובמצווה ובטרוד מאד במלאכתו, וכן משמע במ"ב רנא,ט.  ועיין בשד"ח ח"ד עמ' 291.

 

[5] מדין 'עוסק במצווה'.

 

[6] ויקרא ק"ש קודם שיעשה קניותיו (מ"ב רנ,א, בא"ח ש"ש לך לך ב, ילקו"י ב).

 

[7] מ"א רנא,ו וכ"כ שו"ע הרב סע' ג והבא"ח ש"ש לך לך ב, אמנם בביה"ל (סי' רנ ד"ה ישכים) התיר אף שיפסיד תפילה בציבור, אך יתכן שכוונתו, רק כאשר לא יהיה לו במה לכבד את השבת כלל, מה שאין כן בחייל, שצה"ל מספק את כל צרכיו, וקניותיו לשבת הן לתוספת כבוד שבת בלבד, וכ"כ לנו הגר"ד ליאור שליט"א. כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א שיתכן וסידור חדר מבולגן ביותר, שאין הדעת סובלתו, יהיה מותר להעדיף על פני תפילה מנחה בציבור.

 

[8] במקום צער די שיקיים את עיקר המצווה במהלך היום, ראה מילואים לפרק ז,ה. עוד כתב בביה"ל (רנ,א ד"ה ישכים) כי לא נהגו להכין מוקדם כשיש מי שמכין בשבילו בבוקר.

 

[9] מ"ב רנ,ב, רמז לדבר סיום הפסוק 'וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם'. בא"ח ש"ש לך לך ג, שו"ע הרב סע' א.

 

[10]כתב הגר"מ אליהו שליט"א 'טוב לתאם את כוונות הטנק בע"ש וכן לבדוק העירוב בע"ש, ובכך מקיימים 'והכינו', וכ"כ לנו הגר"י אריאל שליט"א.

אמנם הגר"ד ליאור שליט"א כתב לנו שדוקא הכנת מאכל, משתה, רחיצה וכדו', שהם הכנה 'חיובית' מועילים למצוות 'והכינו'.

ונראה לומר כי בדיקת ערוב, וכ"ש תאום כוונות הם ממצוות 'עישרתם ערבתם', שבת לד.

 

[11] שו"ע רסב,א ומ"ב רנ,ג.

 

[12] מ"ב רסב,ב.

 

[13] שו"ע רסב,א, וברמ"א שם. בביה"ל (ד"ה יסדר) כתב שראוי לכסות במפה גם את השולחנות שבחדרי המגורים.

 

[14] מ"ב רנ,ב בשם א"ר והאר"י, ילקו"י סע' ד, אך בשעה"צ כתב (בשם שולחן שלמה) שעצם הטעימה היא מצווה. ביום השבת הטעימה מכל מין בוודאי היא מצווה, ורמז לכך 'טועמיה חיים זכו'.

 

[15] במ"ב רנ,ב כתב ש'הסכימו הרבה פוסקים שגם הלל מודה שכדברי ב"ש עדיפא טפי'. וכך ינהג חייל שביום ששי לא יהיה לו פנאי להכין.

 

[16] מ"ב רנ,ב: 'שהוא מינכר יותר שהוא לכבוד שבת, אם לא בדבר שצריך הכנה רבה וכו' ומסתברא דבימים הקצרים כל מה שיכול להקדים ההכנה ביום ה' עדיף. וטוב שיאמר על כל דבר שקונה: זהו לכבוד שבת, כי הדיבור הוא פועל הרבה בקדושה'.

 

[17] שו"ע רמב,א. מ"ב שם ס"ק א.

 

[18] מ"ב רמב,א 'כסא דהרסנא'.

 

[19] מ"ב רמב,ד בשם ספר חסידים, שו"ע הרב סע' ח.

 

[20] רמ"א רס,א. במ"ב ס"ק א כתב שאין הרחיצה חובה גמורה, וכתב בביה"ל (ד"ה בחמין) כי אין מקיימים את המצווה במים צוננים, ומשמע שם כי הרחיצה אינה בעיקר לניקיון. בשו"ת מהרש"ל (סי' צב) כתב בטעם מצוות הרחיצה  לשבת 'עיקר תענוג של המרחץ הוא הנאה של אחר שעה, כאשר כתב הרמב"ן תוה"א קג'.

 הסתפקנו בתנאי שרב ולחות האם עדיף לקיים את המצווה במים קרים, וכתב לנו הגר"י אריאל שליט"א: 'מים חמים אינם צער אפילו במקומות החמים וכו' שמים חמים מנקים את הגוף ופותחים את נקבוביות העור יותר ממים קרים וכו' העונג והרענון שיש לאדם אחרי רחצה במים חמים גדול יותר', (וראה שו"ת מהר"י ברונא סי' יב). החפץ לרחוץ בצונן ירחץ בהם אחר החמים, כמש"כ הרמב"ם דעות ד,טז: 'דרך הרחיצה וכו' רוחץ כל גופו בחמין וכו' ואחר כך ירחץ גופו בפושרין וכו' עד שירחץ בצונן.' אמנם הגר"ד ליאור שליט"א כתב לנו, מאחר ורחיצה היא מדין כבוד שבת ואולי גם מדין עונג, כשם שמותר לאדם לצום בשבת אם מתענג מזה (שו"ע רפח,ג), כך יכול לרחוץ בצונן אם מתענג דוקא כך. בערוה"ש רס,ב כתב כי ר' יהודה בר אילעי לא רחץ בחמים משום כאב הראש. וראה בא"ח ש"ש לך לך טו.

 

[21] שו"ע רס,א.

כשיש מחסור במים - כתב לנו הגר"ד ליאור שליט"א שיש להעדיף רחיצת המקומות המזיעים בגוף, על פני רחיצת פניו וידיו, משום שבכך יתענג יותר בשבת, אך הגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שעיקר הדין הוא רחיצת פניו, ידיו ורגליו (שבת כה ע"ב), אלא שהרמ"א הוסיף שלכתחילה ראוי לרחוץ כל גופו, ולכן ירחץ פניו וידיו, ויעביר מטלית לחה על המקומות המיוזעים שבגופו.

ונראה לומר כי אם אינו חש בנוח בכך, ירחץ כרצונו, כמבואר בשו"ע רפח,ב, כי סעודת שבת נדחית במקום צער, וכ"ש רחיצה, שאינה חיוב, בפרט לפי"ד החזו"א (חוט שני סי' רמב) כי 'כל שאין בו משום עונג, אין בו משום כבוד.' עוד נראה לפימש"כ הגרש"ז אויערבך (שולחן שלמה תקיא הע' ג) על רחיצת פניו וכו' בחמים ביו"ט, כי מסתבר שבתנאי החיים היום היתר רחיצה זה נוהג בכל גופו, משום ששווה לכל נפש.

 

[22] בביה"ל (רס,א ד"ה בחמין) כתב כי אין מקיימים מצווה בצוננים. אך נ"ל כי אעפ"כ יש ערך לרחיצה בצונן, לפי מש"כ הרמ"א תקנא,טז להתיר לכבוד שבת חזון רחיצת פניו ידיו וכו' בצונן.

 

[23] רמ"א רסב,ג ומ"ב ס"ק יב. ומ"ב רס,א ו-ה. שו"ע הרב רסב,ה. ילקו"י סע' ב.

 

[24] כתב לנו הגר"ד ליאור שליט"א שמסתבר שרחיצה קודמת לתפילה בציבור, וכפי שכתב ביה"ל (רנ,א ד"ה ישכים) לגבי הכנה לשבת, שאם לא ימצא אח"כ לקנות צרכי שבת, מוטב שיקנה ויתפלל אח"כ ביחידות, אך לגבי פרפראות נראה שתפילה בציבור תקדם.

 

[25] משום שאינה מצווה גמורה שיוּתר להכניס עצמו למצב כזה, וכן שמענו מהגר"ד ליאור שליט"א, ועיין להלן בפרק ג סע' ו.

 

[26] האיסורים המצויים בשימוש במים חמים בשבת הם: כניסת מים קרים למערכת חימום המים, הפעלת משאבת לחץ, הפעלת מבערים (גז, סולר), ועוד. לגבי מקומות בהם המים מתחממים בדוד שמש עיין במילואים.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White YouTube Icon