• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
אחרי החגים והיציאה מהתיבה | הרב זאב פרידמן 
  

ידועים דברי הבעש"ט שהפס' "בא אל התיבה" בפרשתנו, מרמז על כך שצריך לבא ולהיכנס לעומק התיבה – כלומר במובן של מילים ואותיות – "תיבות", אותיותיה של התורה ושל התפילה, שפעמים רק רצים וממלמלים אותם מתוך הרגל וצריך לדעת שמעבר לגוף המילה ואפי'  לכוונה הפשטית, מסתתרות כוונה ורצון ומחשבות עמוקות ואליהם יש להשתדל לכוון ולהתבונן.

ומוסיף הגר"ח מוולוז'ין בנפש החיים שזה מקביל בדיוק לאדם, שגם בו כמה בחינות, נפש, רוח, נשמה, ונשמת הנשמה – שהיא כנסת ישראל, הקשר אל הכלל, שורש נשמות כל ישראל יחד, שמצידה מגיעה הטהרה והתשובה לשאר כל הבחינות, נפש, רוח, נשמה, והיא זו שמסתתרת בעומק לימוד התורה וכוונות התפילה העמוקות, של שפיכת הנפש לפני ה'.

בזמנים אלו של "אחרי החגים" אנחנו נמצאים במצב מקביל ודומה.

ניתן לומר שבמועדי תשרי "נכנסנו אל התיבה" במובנים רבים. מההקשבה הפנימית של ר"ה, התשובה של עשי"ת, דרך השביתה מענייני הגוף והעולם הזה שביום כיפור, בכל אלה התאמצנו להתכוון בתפילה ובעבודת ה', בכוונות יותר עמוקות מעבר לרגיל כל השנה, ולהביע את המאוויים הפנימיים של אותה נשמת-נשמה כללית שלנו, עד שהגענו להתאחד עם העם כולו בסוכה-האחת שחופפת עלינו ועל כל ישראל בענני-כבוד שהגנו על העם ביחד-כאחד, בדור המדבר.

הסוכה עצמה יש בה צד של מעין תיבת נח, שבה כל ישראל מושרשים באחדות נפלאה מאוד ונוטלים באגודה אחת את ארבעת המינים של עם ישראל, מתוך לב אחד לאביהם שבשמים וכך מוגנים מהתרבות הזרה וסיבוכי ה-70 פרים, שכנגד אומות העולם ודווקא אז מעלים גם את העולם כולו מתוך השמירה על היחוד הישראלי שלנו.

גם האחיזה הדבקותית בתורה, של יו"ט אחרון, שמיני עצרת, מתאפשרת מתוך שהתאחדנו באחדות הנשמתית הזו, שמצדה אנחנו והתורה בהזדהות של יחוד עמוק מאוד, ישראל ואוריתא – חד.

אלא שאחרי החגים מגיעים לציווי שאולי יותר מסובך בפרשה – "צא מן התיבה" ואנחנו חשים אותו בצורה נוקבת. החזרה לעולמות העשייה והחול, שפעמים מתוך העסק במצוות או מתוך מצבי אונס שהחיים מזמנים, גורמת לכך שאפילו מפשט התיבה אנחנו מתרחקים והתורה והתפילה עלולים ח"ו להחלש מהחיות והשמחה שהיו לנו בהם, וזה מצב מאיים.

קשה מאוד להיפרד מהארת החגים והפנימיות הזו, ולזה רומז המדרש הידוע על שמחת-תורה "קשה עלי פרידתכם" "עשי לי סעודה קטנה". באמת רמזו לכך2 שיש כאן רמז בפרידתכם – הפירוד שעלול להיות ביניכם.

אחרי האחדות של החגים, כאשר יוצאים לעולם העשיה וכל אחד מתעסק בענייניו הרי שמצד הגוף והחושים וכח המדמה, כל אחד מרגיש מאוד את הפרטיות שלו והקשר הכללי, שמצדו כל הברכה, עלול להתרופף!!

כאן יש להשתמש במידת הגבורה ולהבין שחגי תשרי הם כמו מצפה גבוה שהראה לנו מי אנחנו ועד היכן מגיעים דברי התורה והתפילה באמת, שמתוכו חוזרים לגאיות ולעמקים

ולשבילים המתפתלים והפעם אדרבא, מתוך מוטיבציה וחשק להמשיך את פעולת הדורות כולם להעלאת עצמנו והעולם כולו לגובה הזה.

ניתנה לנו הזדמנות להיכנס פנימה ולראות ממש ולא רק להאמין, במה שגנוז בעומק החיים והתורה וכל עבודת ה' ובשליחות של כל אדם מישראל במקומו.

אמנם בטחון – ההגנה והשמירה על האור הגדול, מתבטא בקו-החורז של חגי תשרי – הקשר אל הכלל.

התברר לנו שאחדות ישראל איננה רק דבר טכני-חברתי אלא היא האוצר של הכל, שהרי תכלית וסיום כל החגים – סוכות ושמיני עצרת – היו סביב האחדות כאמור.

ממילא הזהירות בשמירת האחווה, והידיעה שהתבררה לנו, שפנימיות נשמתנו באה מכוח הכלל, כל אלה גדלים ועליהם צריך לשמור כל השנה וממילא הטעם הטוב של חגי תשרי ממשיך לחפוף עלינו ומגן עלינו כמו הסוכה. ואז גם שמיים עוטי ערפל בכל המובנים, מפיקים אור נעים של מקור נשמת -נשמתנו, כשזוכרים אותה כל השנה.

 

חורף טוב

ושנה טובה.

 

1  סוף שער א', פרק י"ז

2  שיחות אדמו"ר מנחם מנדל מלובוויטש זצ"ל

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square