• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
העמידה נגד הזרם | הרב אלי אדלר

 

 

ידוע המדרש שמביא רש"י בדבר אישיותו של נח, כיצד הוא מוערך ביחס לדורות אחרים. האם דווקא בדורו המושחת הוא התבלט, או שמא קל וחומר, שאם היה מיוחד אפילו בדורו הקשה, כל שכן שבדורות אחרים צדקותו הייתה מתבלטת.

"יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".

ובאמת 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', ושתי בחינות יש בנח. בחינה אחת בה אנו מדגישים דווקא את ההבדל התהומי שבין נח לאברהם. כפי שמברר זאת המהר"ל, ההבדל היסודי שבין נח לאברהם זו העובדה שערכו של נח מתחיל ממעשיו הבחיריים "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ", ואילו ביחס לאברהם הדגש המיוחד הוא על הבחירה האלוקית. ערכו של אברהם לא מתחיל ממנו, אלא מהיוזמה האלוקית המחוללת את עניינו: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹקִים. אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם"[1].

הבדל זה יתברר יותר בפרשה הבאה במפגשנו עם אברהם אבינו בפרשת לך לך.

אמנם פרשתנו היא הפרשה של נח. ובאמת ישנה התבוננות חשובה נוספת, בה יש תכונה של נח, שהיא חשובה ומשמעותית לכל הדורות, שעלינו לשים לב אליה ולאמצה אל ליבנו. תכונה יסודית זו, היא מה שאנו רגילים לכנות: "האיש נגד הזרם".

לאורך כל ההיסטוריה והחיים התדירים, מוצאים אנו עולם, בו דווקא "הזרם המרכזי" של החברה, אינו חי לפי האמת, אלא בתפיסות מוטעות, בתרבות קלוקלת ורדודה. לחברה יש כח מושך עצום, האדם הוא יצור חברתי וטבעו הוא להיסחף אחרי זרם הרוב והחברה הסובבת.

הכוח האדיר של נח הוא היציבות הפנימית, האיתנות, האמת העקרונית שאתה מאמין בה, שהיא חזקה מכל חולשה זרה, ומכל התפעלות חיצונית. אמת זו אינה מתפעלת מהחברה, ממאורעות השעה, מהמצב הנוכחי המייאש.

נח הוא אי קטן של יציבות גדולה, בתוך חברה משובשת מקולקלת ומושחתת, שיש בה כח סוחף עצום, ועם כל זאת, נח בשלו, בהשקפת עולמו ובעמדתו לאורך תקופות ארוכות של עמידה מול זרם נגדי גועש.

ההפטרה של פרשת נח ממחישה עד כמה רוח זו היא רלוונטית וחשובה לנו לאורך של הדורות. פעמים רבות מוצא עם ישראל את עצמו מול העולם ומול המציאות, בדיוק בקושי של העמידה של נח, לבד מול כל העולם.

מופת עמידתו היציבה של נח מול העולם כולו, צריך להיות לנו למקור כוח גם בזמנים בהם: רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה", ובכל זאת "פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי" ואל תתפלאי ממה שנראה עכשיו, שהרי מצד האמת "כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה[2] מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'"[3]. אין מה לפחד ולהתפעל יותר מידי מההווה: "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי", מפני שהכל עומד להשתנות: "כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד". זמני הקושי, הסתרת הפנים והמאבק, הם כְּרֶגַע לעומת היציבות הארוכה של המציאות האמיתית: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ, בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'".

את ההשראה לכל אלה מקבלים אנו מאיתנות "מי נח". מתברר כי הזרם האמיתי של המציאות הם המים היציבים של נח. המציאות ביררה שהעולם כולו טעה ונח צדק ומי המבול הופכים להיות המים שהעמידו את יציבותו הישרה של נח מול כל העולם. כשם שזה כך ביחס לנח, כך ביחס לצדקת דרכם של החיים הישראליים. "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ". כשם שמי המבול ביררו את האמת היציבה והנצחית של נוח אל מול העולם כולו, כך תלך ותופיע אמיתת החיים הישראליים לנצח נצחים: "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'".

'מבחני נח', הם מבחנים בהם אנו עומדים בחיינו הפרטיים והכלליים יום יום ושעה שעה. יש לנו הרבה מה ללמוד ולספוג משיעור הקומה של האיתנות, האמונה בצדקת בדרך, היכולת שלא להתפעל מהסביבה והחזקת העמדה המחשבתית והמעשית במעוז האמת, כפי שלמדנו מנח, שהעמיד עולם מכוח עמידתו האיתנה.

 

 

 

 

[1] נחמיה ט

 

[2] ישראל

 

[3] ישעיהו נד הפטרת פרשת השבוע.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square