כבוד ועונג שבת - פרק ב'

 

פעולות העלולות לגרום לחילול שבת[1]

 

"אמר רשב"ג: נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת."                             (משנה שבת יח ע"א))

  1. אסור להכניס את עצמו למצב בו יצטרך לחלל את השבת[2] משום 'פיקוח-נפש'[3].

  2. וכן אסור לגרום למצב בו יימנע מעונג שבת[4].

  3. האיסור הוא רק בימים האחרונים של השבוע[5], אבל בתחילת השבוע אין לאסור אם יכניס את עצמו למצב בו יצטרך לחלל את השבת[6].

  4. ויש אומרים, שאם בוודאי יחלל שבת, אף בתחילת השבוע אסור[7].

  5. לצורך מצווה[8] מותר אף בסוף השבוע[9], להכניס את עצמו למצב בו יאלץ לחלל את השבת משום 'פקוח-נפש'. עם זאת יש להתאמץ שלא יבוא לידי חלול שבת[10].

  6. כשיודע בבירור שתתחלל שבת באיסור תורה, אסור לצאת אפילו לצורך מצווה[11].

  7. הוא הדין באדם המבקש להכנס בשבת עצמה, למצב בו יאלץ לחללה[12].

  8. כאשר קיימת סבירות שלא יצטרך לחלל את השבת, מותר לצאת אף ביום שישי, שלא לצורך מצווה[13].

  9. צוות כלי שיט, המפליג ליותר משבוע, מותר להפליג בתחילת השבוע, אף שקרוב לוודאי שיאלצו לחלל שבת, מסיבות מבצעיות[14].

  10. עגינה לצורך תדלוק וכדו' בימים הסמוכים לשבת, אינה הפסקת הפלגה.

  11. מותר להפליג לצורך מצווה, אף בימים הסמוכים לשבת[15].

  12. אין כל היתר לביצוע מלאכות בשבת שאינן לצורך פקוח נפש או צורך מבצעי (המותר ע"פ ההלכה בשבת).

  13. אסור לחייל לצאת מהבסיס לביתו על מנת לחזור בשבת למשמרתו[16].

  14. חייל הנדרש להיות בבסיס בשבת, על מנת לצאת לפעילות מבצעית מתוכננת (להבדיל מתורנות, כבסעיף הקודם), ומבקש לצאת לביתו לפני שבת, ייוועץ ברב הצבאי[17].

  15. חייל שיצא לביתו, ולאחר שהגיע לביתו נדרש להתייצב בשבת, ישתדל לחזור ליחידתו לפני שבת[18].

  16. חייל שיציאתו לביתו מותנית בכך שיהיה צמוד לטלפון נייד[19] – מותר לו לצאת לביתו[20], ויניח את הטלפון בכיסו מערב שבת.

  17. מותר לחייל לצאת לתפילה במניין בשבת אף שחייב להיות צמוד לטלפון נייד, ויניחהו בכיס מכנסיו ע"י טלטול מן הצד[21].

  18. אין לצאת מחדר/מבנה[22] להתפלל במניין או לשמוע קריאת התורה, כאשר בחזרתו יצטרך להפעיל דלת חשמלית[23].

  19. יש לתאם עם חייל שנשאר בחדר, זמן בו יפתח לו את הדלת מבפנים.

 

 

 

 

 

[1] בפרק זה כל פעם שנכתוב 'צורך לחילול שבת', כוונתנו בהיתר, מסיבות מבצעיות או פיקוח נפש.

 

[2] אפילו באיסור דרבנן - מ"ב רמח,כה.

 

[3] שבת יט ע"א: 'תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת.' ופירש הרז"ה (ז ע"א):'דמקום סכנה הוא, וכל שלושה ימים קודם לשבת קמי שבתא מיקרי, ונראה כמתנה לדחות את השבת, מפני שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש:' וכתב הריב"ש (שו"ת סי' יז): 'ואע"פ שהרי"ף ז"ל, והר"ם ז"ל, פירשו הברייתא זו בדרך אחרת וכו' מ"מ הדין דין אמת, וכן הסכים מורי הרב רבי נסים ז"ל בפרוש ההלכות שלו'.

האיסור, שנראה כמתנה לדחות את השבת, הוא מדרבנן, כ"כ האחרונים (ציץ אליעזר יב,מג,יב, ברכ"י רמח,א, מנחת שלמה א,ז,ב ד"ה ברם, וראה משיב מלחמה סו"ס ב).

 

[4] שבת שם וכפירוש הרי"ף ז ע"ב, הרמב"ם ל,יג והרא"ש סי' לח בסוגיא.

 

[5] כתב בריב"ש שם: 'ולפי זה כל היוצא מן היישוב למדבר ביום א' וב' וג' מותר, לפי שאלו הג' ימים מתייחסים לשבוע שעברה ונקראים בתר שבתא, כדאיתא בפרק מי שאחזו (גיטין עז ע"א), ואין לו להימנע מחמת שבת הבא, שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול וכו', וכ"כ הרשב"ץ שו"ת א,כא וכן פסק בשו"ע רמח,ד כ"כ ב'שביתת הים' ג,יג בדעת השו"ע ע"פ תשובת הריב"ש סי' יז והתשב"ץ א,כא, וכ"כ בא"ר אות יב והו"ד בפמ"ג.               

 

[6] כתב הבית יוסף (סי' רמח): 'מיום רביעי אסור להפליג, ויום רביעי בכלל האיסור וכו', אלא שמדברי הרא"ש סי' לח נראה דיום רביעי מותר'.

וב'עולת שבת' כתב שאם משום מניעת עונג שבת, אסור מיום ה', שהבלבול והצער יסתיימו לפני השבת, אך אם משום שיצטרך לעשות מלאכה בשבת, אסור מיום ד'. ונראה שכך חילק המ"ב (ראה ס"ק ד וסע' ד ביה"ל ד"ה וביום). וכן חילק כה"ח ס"ק ז.

 

[7] מ"ב ס"ק כו בשם ר"י בן לב (ב,נג) ובשם רדב"ז (ד,עז). ובשו"ע הרב רמח,יג כתב שרק כשברור לחלוטין שיצטרך לחלל שבת אסור. והוסיף, ש'אין למחות ביד המקילין, הואיל ויש להם על מי שיסמכו. אך במקרה של מניעת עונג שבת מתחילת שבוע נראה שלכו"ע מותר וכעין מש"כ במ"ב ס"ק ג 'שהפסיקה היא רק למצווה ואינו מעכב.' וראה בשו"ע הרב סי' רמח בקו"א א.

 

[8] הגדרת 'צורך מצווה' לעניין זה:  כתב הטור בשם ר"ת  'כל מקום שאדם הולך, כגון לסחורה או לראות פני חבירו - חשוב הכל דבר מצווה. ואין חשוב דבר הרשות אלא כשהולך לטייל' (וכ"כ הרמ"א רמח,ד). וכתב הב"י:'ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה'.  בשו"ע רמח,א כתב בסתם 'דבר מצווה', ובסע' ד הביא דוגמא של עולה לארץ-ישראל. וכתב בא"ר (ס"ק יז) 'במקום שאין מנהג אין להקל, כי רבים חולקין דלענין זה לא מקרי הליכה לסחורה מצווה', ובשו"ע הרב (סע' יג) אסר בסחורה. בשע"ת הביא מחלוקת בשיוט ע"ג רפסודה לצורך תפילה במניין, ובסוף כתב:  'היכא שאין צורך מצווה כ"כ, יש להתרחק מזה'. לפיכך, בצה"ל בדברים שאין נוהג קבוע להקל, אין להקל אלא לדבר מצווה ממש, כפי שכתב במ"ב (ס"ק לו)  'אין  כדאי לכתחילה להקל'. ובשעה"ד ניתן לסמוך על ר"ת.       

בטעם ההיתר להפליג לצורך מצווה, כתב הרי"ף (דף ז ע"ב) שהעוסק במצווה פטור מהמצווה (מצות עונג שבת). והריב"ש (סי' קא) כתב שהאיסור להפליג לפני השבת הוא משום 'גזרת הרואים', ולצורך מצווה לא גזרו.

 

[9] באג"מ (א,צב) כתב שההיתר של 'צורך מצווה' הוא דוקא כשאינו יכול להפליג בימים א-ג. וראה שערי הלכה ומנהג (ליובאוויטש) סי' קכט.

 

[10] שם בברייתא: 'אין מפליגין וכו' במה דברים אמורים - לדבר הרשות, אבל לדבר מצווה - שפיר דמי. ופוסק עמו (עם הנכרי) על מנת לשבות, ואינו שובת (ואין צריך לשבות), דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך.' ופסקו הרמב"ם ל,יג ושו"ע רמח,א כרבי. ור"ח על הדף והריב"ש סי' קא פסקו כרשב"ג.

 

[11] כתב במ"ב רמח,א ס"ק ג ש'הסכימו רוב האחרונים דהפסיקה היא רק למצווה בעלמא ואינו מעכב'. ומה שכתב בסע' ד ס"ק כט ש'הפסיקה היא לעיכובא, ואם לא יתרצו בזה לא ילך עמם', ביאר בביה"ל (ד"ה ופוסק עמהם לשבות) שיש לחלק בין הפלגה בספינה שאיסורה מדרבנן, שאין הפסיקה מעכבת, לבין מלאכה גמורה, שאין להתיר כשוודאי יצטרך לחלל שבת (וראה עוד בשעה"צ א), וכן חילק כה"ח ס"ק ד.

 

[12] כתב המ"ב רמח,ב: 'כתב המ"א דבשבת אסור להפליג אפילו לדבר מצווה, דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות, (וכן פסק בכה"ח ס"ק ב) ויש שמצדדים דאפילו בשבת שרי לדבר מצווה' (וכן פסק בשו"ע הרב קו"א ה).

וכתב בא"ר (ס"ק ד) שמצא בשב"ל (סי' קיא) 'שפירש כפשיטות הש"ס לדבר מצווה מותר אפילו בשבת' ומסתפק הא"ר בדעת הב"י.

אך אף למקלים קשה להתיר גרימת חילול שבת במלאכה גמורה, ממה שכתבו הפוסקים גבי ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה (עירובין דף סח) שכתב הש"ך (יו"ד רסו,ו):'דעת הרמב"ן שאין למצווה אלא שעתה, ומלין אותו, ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת, דבתר הכי פיקוח נפש הוא וכו' ודעת הרז"ה והרשב"א דתדחה המילה, וכתב בית יוסף שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם', וכן הכריע המ"ב (שלא,כד) לאסור למול במקרה זה.

בשדי-חמד (ט,יו"כ,א,י) כתב לחלק בין הפלגה לפני שבת, שרק 'נראה' כמתכוון לחלל את השבת והותר לדבר מצווה, לבין מילה בשבת עצמה, שזה נחשב כמתכוון 'ממש' לחלל את השבת ולפיכך אסור אף למצווה. וכ"כ במנחת שלמה (א,ז,ב ד"ה הן אמנם).

ובברכ"י (רמח,א) כתב 'בהפלגת הספינה, אף אי מפליג ביום ג' יבא לחילול שבת, אלא דלא גזרו משום צורך העולם וכו' ולכך כיון דעכ"פ נראה להם להתיר ולא גזרו אלא מקמי שבתא, התירו בדבר מצווה. אבל בדבר שאם ממתין אחר השבת יהיה הכל מתוקן בלי שום סרך איסור, כגון מילה אחר השבת (בחולה שהבריא), אז אף דהוי מצווה שבקינן לה לאחר השבת, דלא אתי תו לידי איסור כלל'. נראה לענ"ד, שחילוק זה מתייחס לכל כניסה עקב מצווה, למצב שיתכן שיצטרך לחלל שבת. וכן בענייננו אם החייל מכניס עצמו למצב שיצטרך לחלל שבת משום מצווה שא"א היה לקיימה מאתמול וא"א לדחותה לאחר השבת, יהיה מותר לכו"ע.

נראה עוד לחלק, בין ודאי שתתחלל השבת לבין ספק. בהפלגה אין ודאות שתתחלל שבת (כ"כ בשו"ע הרב רמח,יג, ראה לעיל הע' 7) והתירו לדבר מצווה, משא"כ במים חמים למילה. דומה לזה כתב גם במנחת שלמה (א,ז,ב ד"ה הן אמנם).

 חילוק אחר כתב בהגהות חכמת שלמה על שו"ע יו"ד רסו: 'תלוי בפלוגתת הפוסקים אם שבת הותרה אצל פקו"נ או רק דחויה אצל פקו"נ וכו' ולפ"ז אתי שפיר דהרשב"א ס"ל כאן תידחה מילה כיון דלשיטתיה אזיל דשבת דחויה הוא, אבל הרמב"ן דמתיר יסבור כדעת הרא"ש דשבת הותרה ממש וכו'. לעניינו, כיון שהגר"ש גורן הכריע (משיב מלחמה ח"א עמ' פח והלאה) שהיתר מלחמה בשבת מדין 'עד רדתה' ממילא בשעת מלחמה מותר, ובבט"ש תלוי במח' אם שבת 'הותרה' או 'דחויה' אצל פקו"נ. אמנם במנחת שלמה שם דחה חילוק זה של החכמת שלמה.

עוד חילוק שמענו בשם הגרי"ד סולובייצ'יק שבברית מילה הותרו רק פעולות שא"א לעשות לפני שבת, מאחר וניתן היה להכין מים חמים לפני שבת ולא הכינו, 'שב ואל תעשה עדיף', אך כשלא ניתן לעשותן לפני שבת, מותר לעשותן בשבת.    

ע"פ מש"כ, נראה שיש שיתירו גם כשישנה ודאות גמורה ששבת תתחלל אף באיסורי דאורייתא. אך משום שפוסקים רבים לא התירו, לא נראה להקל. האג"מ (א,קלא) אסר אף בימים שלפני שבת. וב'שביתת הים' פ"ו אסר הגר"א וולדינברג לעשות מעשה רק בשבת.

 

[13] שם בברייתא: 'ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מותר' וכ"פ בשו"ע רמח,א. וכתב המ"א ס"ק ה:  'מפני שאפשר שיגיע קודם השבת - כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום אחד אע"פ שעכשיו אין רוח טוב, שרי להלוך בע"ש.' והביאו בכה"ח ס"ק טו, ובמ"ב ס"ק יא.

 

[14] ראה הערה 7. כתבנו שדוקא מסיבות מבצעיות, משום שבטכנולוגיה המודרנית, בדר"כ כל ספינה יכולה לעגון בשבת.

 

[15] לעיל סע' ג. אם בוודאי יבוא לידי חילול  שבת ראה לעיל הערה 7.

מניעת הפלגות כאלה עלול להגביל את קשרי החוץ של מדינת ישראל, ותיתכן איבה או פקו"נ, יש לבחון זאת על פי הערכת מומחים והרב הצבאי. 

 

[16] גם אם יצא לצורך מצווה, ודאי שיצטרך לחזור לבסיס תוך חילול שבת דאורייתא  ואסור.  

 

[17] באג"מ (א,קלא) אסר לרופא לצאת לביתו בע"ש כשיודע שיצטרך לחזור לתורנות בשבת. וכ"פ בשש"כ (מ,כב). ובהערה סד כתב בשם הגרשז"א להקל אם יתבטל עי"ז מעונג שבת הוא וב"ב 'דהרי זה חשיב כדבר מצווה, וכיון שאינו עושה שום מעשה בקום ועשה בע"ש לגרום לחילול שבת למחר', וב'שולחן שלמה' (רמח,ז) הוסיף 'אם אין זה דבר רגיל רק קרה פעם אחת, טוב לא לעזוב את בית החולים וישאר שם בשבת' (עי"ש עוד). כן התירו בשם הגר"מ אליהו והגר"ד ליאור לצאת בערב שבת הביתה אע"פ שישנה ודאות שיצטרך לחזור בשבת לתורנות, כיון שהנסיעה הביתה היא התנהגות רגילה. והגרז"נ גולדברג שליט"א התיר רק כשאין ודאות לחילול שבת. ולכן, חייל שנדירה מציאות כזו לגביו, יישאר בבסיס ולא יצא לביתו על מנת לחזור בשבת (ראה לעיל סע' ב).

בפעילות מבצעית העלולה להתבטל עקב שינויי תנאים, יש מקום להקל (הצ"כ כה,יט).

עוד כתב (שם בהע' 42) בשם הגרשז"א 'שאין יכול להחמיר על חשבון סבל של משפחתו, ומעיקר הדין לדעתו ההיתר מוחלט גם כשוודאי יצטרך לשוב, אף שהוא יודע שיש חולקים על דבריו'. יש שכתבו שהיתר זה תמוה לרבים ואין להתירו באופן ציבורי, ובכל מקרה יש לעיין לגופו.

 

[18] ראה שש"כ (לב,לד). וראה שם (הע' קד) בשם הגרשז"א: 'דאסור לעשות מעשה שתוצאתו תהיה חילול שבת, אף שיהיה בשביל פקו"נ וכו' אבל לא מצינו שיהיה מחויב לעשות מעשה כדי למנוע חילול שבת שיהיה אח"כ בשביל פקו"נ' (ראה לעיל הע' 17 בשם האג"מ). וב'אסיא' (מב-מג) כתב הרב מרדכי הלפרין בשם הגרשז"א שלא להתיר בקביעות נסיעה כזו ע"י ישראל. אך לא ברור לנו שזו היתה דעתו של הגרשז"א, שהרי בהע' הנ"ל משש"כ לא משמע כך, ועוד ראה בהצ"כ כה,יט שהבין כך מהגרשז"א.

 

בארנו בפרק זה את דיני מכניס עצמו לחילול שבת, והבאנו מקור לזה מדין הפלגה בסימן רמח, אך יש לחלק בין המציאות בצה"ל לבין הפלגה בספינה, שכן בצה"ל איננו יוצרים את פיקוח הנפש אלא הוא קיים ממילא ועלינו להיערך לקראתו.

 

 

[19] נראה שטלטול הטלפון אסור מדרבנן כטלטול מוקצה. וכך גם שיחה בטלפון, אך יש להתיר טלטול לצורך גופו, ודומה לזה שמענו מהגרז"נ גולדברג שליט"א.

 

[20] כי בדר"כ לא מזעיקים את החיילים. ועיין לעיל סע' ג  ובהערה 11.

 

[21] כמשתמע מהרמ"א רמח,ד שא"צ במצווה גמורה.

 והעיר הגר"א נבנצאל שאם הוא זקוק לטלפון בשבת, אינו מוקצה (וראה עוד  ב'תחומין' ז מאמרו של הרב בן מאיר). עם זאת שמענו כי הגר"מ אליהו שליט"א אוסר זאת לחייל שנתקל בבעיה זו באופן חד-פעמי.

 

[22] בהפעלת דלת חשמלית, יש איסור לכה"פ מדרבנן (וראה לעיל סע' ג ובהע' 11-12) ואין לעבור על איסור דרבנן לצורך תפילה בציבור ואפילו על שבות דשבות (שע"ת רמח, חו"י קטו).  וראה שו"ת מהר"ם שיק או"ח קכא שהתיר שבות דשבות לתפילה בציבור, והוכחתו ממ"א תקצה,ב, ולדבריו התירו רק אמירה [כמו בשו"ע שז,ה, ולא כלווית חן שם]. חייל ששאלה זו מתעוררת אצלו תדיר, יתייעץ ברב הצבאי.

 

 [23]ולצורך סעודת שבת או לבית הכסא כשאין אפשרות אחרת מותר לצאת משום דהוי שבות דשבות (מכניס עצמו לפיקו"נ בדרבנן בשעה שיחזור ויכנס) לצורך כבוד שבת (שו"ע שז,ה וראה ביה"ל שטז,יב ד"ה לצוד) או כבוד הבריות (ראה שו"ע שיב,א והלאה ומ"ב שח,קלד), ובדומה לכך כתב  לנו הגר"ד ליאור שליט"א.

כאשר היציאה והכניסה כרוכים באיסורי תורה, כגון הדלקת נורת להט וכדו', אין לצאת מהחדר כלל, ויתכנן את יציאותיו, בשעת החלפת משמרת כשחייל אחר נכנס לחדר וכדו'.   באין אפשרות לתכנן את יציאותיו, לצורך כבוד הבריות יפתח את הדלת בשינוי כי הותר איסור דרבנן משום כבוד הבריות (שעה"צ שכב,יב). 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White YouTube Icon