• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
מוסר ישראלי | הרב מיכאל אטלני

 

בספר בראשית, "ספר הישר", אנו פוגשים את ישרותם של אבותינו. בפרשיות אלו מרוכזות תכונותיהם של אבותינו הקדושים ולימוד פרשיות אלו הוא לימוד מה אנו, מה חיינו. וחייב כל אדם (וכל דור) לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם, יצחק ויעקב.

האבות מתהלכים מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר. בפרשת לך לך נפגשנו עם אברהם שמתהלך אצל פרעה, מתערב במלחמה עולמית, מושיע את לוט ופוגש את מלכיצדק.

בפרשת וירא מופיע מפגש עם מלך אחר, מלך שנראה שונה מקודמיו – אבימלך מלך גרר. (נחל גרר נמצא בין יתד לחבל עזה...)

כשאברהם אבינו מגיע לגרר הוא מזהיר את שרה לומר "אחותי היא" לכאורה צעד מיותר, נראה שאברהם אבינו טועה ח"ו בשיפוט המציאות ? מה קרה למלמד הזכות הגדול ? מלמד זכות על אנשי סדום אבל באבימלך הוא חושד? שהרי כפי שמתברר בהמשך הפרשה אבימלך הוא מלך "כשר" שאינו לוקח נשים לא לו. אין הוא כמצרים ומלכם פרעה השטופים בזימה. ואכן אבימלך בתום ליבו לוקח את "אחות אברהם". כשמתגלה המלאך לאבימלך ואומר לו "הנך מת על האישה אשר לקחת והיא בעולת בעל" מזדעק אבימלך "ד' הגוי גם צדיק תהרוג" מנין שאב אבימלך ביטוי זה?

בפרשה הקודמת, פרשת סדום אומר אברהם אבינו דברים דומים "האף תספה צדיק עם רשע" "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". אמנם יש הבדל , אבימלך בא בטרוניה כלפי שמיא עבור טובתו הפרטית ואברהם אבינו עבור אנשי סדום הרעים וחטאים לה' מאד. מה פשר הדברים ? מוסיף אבימלך "בתם לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת" עונה לו המלאך "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" מציינים מיד חז"ל "אבל ניקיון כפיים אין כאן" (רש"י בשם מדרש רבה) לאן נעלם ניקיון הכפיים ? מה הפער בין דברי אבימלך לדברי המלאך? כדי להבין זאת כדאי להעמיק בדו שיח בין אברהם לאבימלך.

הדבר הראשון שעושה אבימלך בבוקר הוא לכנס ישיבה של כל שרי הממלכה ע"מ לדווח להם. "ויראו האנשים מאד". יש מבוכה. פחד. אבימלך מזמן את אברהם ובמקום לבקש את סליחתו מתחיל לפתח איתו ויכוח עקרוני-מוסרי. "מה עשית לנו" הוי אומר, לא רק לי אישית אלא לכל ממלכתי "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" אבימלך אינו מפחד מהעונש אלא "הבאת עלי חטאה". אומר אבימלך לאברהם – אני איני כאותם מושחתים במצרים שטופת הזימה, אני אבימלך. אבי המלכות. אבי שיטת ההנהגה המוסרית. בניתי כאן ממלכה לתפארת שחפצה במוסר וצדק לכולם. אתה ואני אברהם, צריכים להיות בני ברית. שנינו רוצים (כשותפינו האמריקאים והאירופאים...) להקים ממלכה מתוקנת, נקייה מעוולות מוסריות. שנינו רוצים בתיקון עולם ואילו אתה אברהם משפיל אותנו לחטאים שאין אנו חפצים בהם. אברהם עונה תשובה מאד מפתיעה "ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" זו תשובה מאד תקיפה וחריפה למלך שאתה מתארח אצלו – אין יראת אלקים והרגוני?! משפט כזה היה ראוי שייאמר כלפי פרעה, דווקא שם לא רואה אברהם צורך לומר דברים כאלו, שם אין דו שיח. אומר אברהם לאבימלך – אין שום ברית בינינו ! אני ואתה לא על אותה פלנטה ! מבחינתי, אתה אבימלך, המלך הישר והמוסרי ופרעה – אתם בצד אחד. ואני, אברהם העברי – מעבר מזה. בצד השני. אתה אבימלך מדבר איתי על מוסר אנושי , ממלכה מתוקנת ואכן תום לב יש כאן. אבל המרחק בין רצונות טובים באדם, הנטייה המוסרית האנושית ועד לחיים הממשיים, המרחק הוא עצום. ולכן לא יכול להיות "ניקיון כפיים", כלומר ההוצאה לפועל של אותם נטיות אידיאליות ומוסריות אינה על פי דמיונו של האדם אלא היא צריכה להתבטל למקור המוסר ליראת אלוקים העומדת לעד. אברהם מעמיד את אבימלך על טעותו-מוסר אנושי לבדו יביא את האדם לרצח ! (בדורנו איננו צריכים דוגמאות, גרמניה ואירופה כולה הם הראיה הטובה ביותר – מהומניזם לנאציזם)

דווקא במקום בו זה נראה כלפי חוץ מאד דומה מתברר ששורש החיים הוא שונה. שורש החיים של האומה הישראלית הוא היראה הקודמת לחכמה. ההתבטלות הגמורה לדבר ד' ולמצוותיו. לא רק כוונה רצויה אלא גם מעשה רצוי כדברי הכוזרי. אך אברהם אבינו מוסיף עוד משפט "וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי" מה מוסיף אברהם אבינו במשפט זה ? אומר אברהם לאבימלך- לא שיקרתי! דברתי אמת! באמת המוסר האלוקי כוללבתוכו גם את כל הסגולות של המוסר האנושי.

ומעשה אבות סימן לבנים. הציונות החילונית התנערה משם שמים , חשבה שתוכל בכוח הלאומי לבדו בלא יניקה ממקורו האלוקי להעמיד את מדינת ישראל ובאמת ראתה ברכה במהלך זה. הצבר הנאה, איש האדמה המסתפק במועט, חי חיי פשטות ומוסר את עצמו לכלל, היה לנס ופלא בעיני העולם. אבל ככל שמתרחקים מהשורש מגלים שהעץ מצמיח גם קוצים וברקנים, שחיתות, אגואיזם, אלימות, נהנתנות, התנערות מאידאלים,התנתקות... מה רב המרחק. רק אין יראת אלקים. כפי שכותב הרב "הגבורה שהכפירה משתוקקת אליה לא תוכל לעלות בידה. קצף ימלא האדם על חולשתו ולעזור מאומה לא יוכל" (קובץ א' ת"ז)

שעת משבר זו היא שעת לידה. שעה של חושך שקודם לאור הגדול, אורו של משיח. רק ע"ייראת אלוקים יזרח לנו האור. ע"י נפשות צעירות חדורות אידאל שיונק כולו מהקודש, מהתורה, מבית המדרש. האחריות רובצת עלינו כציבור וכפרטים להתמסר בכל כוחנו לתורת חיינו, ליראת שמים בדקדוקיה של תורה. אי אפשר להעמיד אומה ע"י אנשים בינוניים, אנשים שחיים "בערך". רק אנשים שיש להם קשר קבוע לבית המדרש יצליחו להפיח חיים מתוך ענווה במדינת ישראל. אידאלים גדולים ככל שיהיו שאינם נובעים ומתחיים מתוך התורה סופם שיבלו ויתדלדלו.

נפשות חדורות אמונה, מלאות שמחה אנו מבקשים, שאינן נשענות רק על משאלות לב ורצון טוב הנובעים מהמוסר האנושי אלא יונקות את כוחן מדמותו של האדם הגדול בענקים , מאברהם אבינו שנזהר אפילו בגזירות דרבנן (חז"ל במדרש). רק יראת ד' היא העומדת לעד.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square