• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

 

היערכות למניעת חילול שבת

 

"שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר! -מנא הני מילי? -אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא איוב ה וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא."                                                       שבת לד ע"א

"לא שילכו הדברים במקרה ... על אדון הבית החובה להראות ששמירת חוקי השי"ת ומשפטיו בבית המה האשיות שהבית עליהן נשען. ע"כ הם צריכים להיות נודעים לו ונעשים בפקודתו, בזהירות מיוחדה של מנהיג ומפקד."                                               עין אי"ה

 

 

בערב שבת

 

  • חובה להכין לפני שבת כל מה שיצטרך לו בשבת, אף מה שיהיה מותר משום פקוח נפש, על מנת למעט בצורך לחלל שבת[1], וכן ראוי להכין גם אם ספק יצטרך לו בשבת[2].

  • אם ההכנות כרוכות בטרחה מרובה, אינו חייב לעשותן[3].

  • מותר להשאיל לחברו עט וכדו' לפני שבת[4], אם אינו אומר בפירוש שיכתוב בו בשבת[5]  ואין ודאות גמורה שיעשה זאת[6].

  • בשבת עצמה אין להשאיל עט[7], ואם ישנה סבירות שהמבקש רוצה לכתוב בו לצורך מבצעי – מותר.

  • רכב  יחידתי – מותר לתיתו לסוף השבוע, ואין לחשוש שייסע בו בשבת, כשלא אמר המקבל בפירוש שייסע בשבת[8].

  • אין לקבל רכב ליום חול תמורת יום השבת, כאשר נלקח הרכב בשבת עצמה, משום 'שכר שבת'[9].

  • ראוי לכל חייל לסדר רשימת דברים אותם עליו להכין לשבת, ויוודא קיומם לפני שבת[10], כדלהלן:

  • יש לבדוק כיסי הבגדים והאפוד שלא יוציא מחוץ לעירוב ושלא יהא בהם דבר מוקצה[11].

  • עמדה שמירה מרוחקת שניתן לשהות בה – יש לנסוע אליה לפני שבת. מאחר והמציאות הצבאית שונה בין יחידה ליחידה יש להיוועץ ברב הצבאי[12].

  • חייל שמשמרתו בליל שבת בחמ"ל והכניסה אליו דרך דלת חשמלית – ייכנס לפני שבת, אך אם המשמרת בבוקר אינו חייב בכך[13].

  • חובש יכין לפני שבת את צרכי המרפאה בכמות מתאימה, כגון: פלסטרים, צמר גפן תלוש, פד גזה וכיוצ"ב, כאשר אין פגיעה בסטריליות הנדרשת. וכן ישאיר אור דולק ויכין אמצעי רישום הקלים יותר מבחינה הלכתית, לשימוש בשבת[14].

  • מפקד תורן, בכל דרגה ותפקיד, יכין את מה שניתן להכין מראש כגון: אור דולק במשרד וברחבה בה פורקים נשק[15], רשימת שמירה[16], תיק/ארגז להקפצה וכדו'.

  • יש לנקות ולשמן את הנשק מלפני השבת.

  • בדיקת נשק יש לבצע במידת האפשר לפני שבת, ובפרט נשק שחזר מתיקון ויהיה צורך בו לפעילות מבצעית בשבת.

  • יש להקפיד לבצע טיפול לפני תנועה מלפני השבת ולמלא את מיכל הדלק לרכב הנועד לשימוש מבצעי בשבת.

  • מכשירים הצורכים סוללות (פנסים, אמר"ל, מכשירי קשר וכדו') יש לדאוג להחלפת הסוללות לפני שבת.

  • יש לבצע טפול שבועי/יומי לגנראטור, למלא את מיכל הדלק ולהפעילו לפני כניסת השבת.

  • יש למלא את מיכלי המים, במוצב שאינו מחובר ל'מקורות'.

  • יש לוודא את כיבוי מקורות חימום המים (חשמל/סולר וכדו') למקלחות ומטבחים.

  • יש להכין נייר טואלט חתוך מלפני השבת. במקום שאין עירוב, יש להניחו בחדר השירותים, במידת האפשר, על מנת שלא יצטרך לטלטלו בשבת[17].

  • יש להכין לפני שבת במידת האפשר, פתקים לאירועים שחוזרים על עצמם, 'עט שבת', מחשב מופעל וכדו', לצרכים חיוניים ביותר, כגון חמ"לים, מפקדים לצורך תכנון ובקרה של מבצע, תצפיתנים, מאזינים וכדו'.

 

בשבת עצמה

 

  • יש לטרוח אף טרחה מרובה (כאשר ברור שלא תפגע המטרה המבצעית), על מנת שלא יגיע, אף מסיבות מבצעיות, למצב חילול שבת מדאורייתא[18].

  • לצורך תפקיד מבצעי או פקוח נפש, מותר לחייל לעבור על איסור דרבנן בשבת,  גם אם בטרחה מרובה יכול להימנע מכך[19].

  • אין חובה לטרוח טרחה מרובה למעט חילול שבת הנעשה לצורך מבצעי או פקוח נפש לצורך אחרים[20].

  • אם יש חשש שהאחרים יחללו שבת במלאכות שאינן לצורך מבצעי, ראוי שיטרח על מנת להצילם מאיסור[21].

  • נֵפל הנמצא בשטח פתוח מחוץ לבסיס ומסכן אנשים, מותר להתקשר ליחידה לסילוק פצצות שיבואו לטפל בזה, ואין חובה לטרוח לעמוד לידו להזהיר את העוברים ושבים.

  • נמצא הנפל קרוב לצאת השבת – יעמוד ויזהיר ואל יתקשר[22].

  • צוות הצריך לצאת ברק"מ לצורך פעילות מבצעית בשבת, ייסע בדרך בה לא ייקרע העירוב, אף אם יאריך בכך את נסיעתו[23].

  • חייל הצריך להגיע בשבת לשמירה בעמדה מרוחקת – אסור לנסוע לעמדה אלא אם כן ההליכה ברגל עלולה לפגוע באיכות השמירה[24].

  • אין צורך שחייל יתנדב להאריך את משמרתו על מנת שמחליפו לא יצטרך לחלל שבת להגיע לעמדה, מה גם שלעיתים נפגעת השמירה על ידי הארכת שעות המשמרת[25].

  • יקדים פעילות[26] המותרת מצורך מבצעי, אם על ידי כך יצמצם[27] את האיסורים[28].

  • גנראטור שמיכל הדלק שלו מספיק לפחות מ-24 שעות ויצטרכו לתדלק אותו בשבת משום פקו"נ, יתדלק אותו בעודנו פועל[29] (אם אין בכך מגבלה בטיחותית) ואל ימתין שיכבה[30].

  • יום טוב שחל בערב שבת ומיכל המים שבמוצב (שאינו מחובר ל'מקורות') מספיק ליממה בלבד, עדיף שימלאו מים בחג ואל ימתינו עד שבת, אם אמנם ברור שהמים ייגמרו זמן רב לפני צאת השבת (וקיים צורך חיוני לאספקת מים למוצב)[31].

 

 

 

 

 

[1] שו"ת חת"ס יו"ד שלח סד"ה גם מ"ש. ביה"ל שמד ד"ה מצומצמת. עיין בהרחבה במילואים.

 

[2] שש"כ לב,לד עפ"י מ"ב של,א.

 

[3] שש"כ (לב,לד והע' קד) בשם הגרשז"א: 'מצינו רק דאסור לעשות מעשה שתוצאתו תהיה חילול שבת, אף שיהיה בשביל פקו"נ וכו', אבל לא מצינו שיהיה מחויב לעשות מעשה כדי למנוע חי"ש שיהיה אח"כ בשביל פקו"נ'. ובמנחת שלמה (א,ז) הוסיף: 'ואף שחייבין ודאי לבזבז ממון וגם לעשות כל מיני טצדקי כדי לברוח מאותם המקומות שמחמת גזירות מלכות א"א לשמור שבת או שאר מצוות התורה, מ"מ אין זה שייך כלל לחולה שיב"ס אשר החילול שבת עבורו הוא מצווה גדולה עד מאד ולא ח"ו עבירה, משא"כ גזירת מלכות רק אונס הוא דמיקרי ולכן חיוב גמור הוא לברוח משם'.

 

 [4] כתב מ"ב שמז,ז 'ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה 'מלאכת היתר', ודווקא בדבר המצוי אבל אם 'מלאכת היתר' אין מצוי לעשות, אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום', אף כאן יש להתיר מפני 'דרכי שלום'.

טעם ההיתר, שלא אסרה תורה 'לפני עור' אלא כאשר המכשול ודאי (ריטב"א, ע"ז טו). פרטי דין זה רבים ע"כ אין ללמוד ממנו למקרים דומים.

משמע בפוסקים שא"צ לברר אצל השואל למה הוא צריך לחפץ (וראה פני יהושע גיטין סא ע"א ד"ה דהא) ויתכן שצריך לברר כשאפשר. 

ביום שבת אין להשאיל חפץ שהשימוש בו אסור בשבת, ואין לתלות שכוונתו להיתר (ע"ז טו ע"ב ובריטב"א). ובוודאי שאסור להושיט לו את החפץ כי הוא מוקצה (מהרש"ם ב,צג). 

 

[5] אמר השואל שישתמש בחפץ בשבת, אסור להשאיל לו אף מפני 'דרכי שלום' (שו"ע יו"ד קנא,א). 

 

[6] גמרא ע"ז ו,ב 'לא יושיט אדם כוס יין לנזיר', ובארו תוספות דמסתמא לשתייה רוצה אותו, וה"ה כאן, וכן מפורש בשו"ע יו"ד קנא,א עי"ש.

אם יש לשואל עט אחר ויכול לכתוב אף אם לא ישאל מאחר, מותר להשאיל לו עט בערב שבת כי אין 'לפני עור' מן התורה אם יכול השואל לעשות את האיסור ללא סיוע (רמ"א יו"ד קנא,א). ואיסור דרבנן לסייע לעובר עבירה (רא"ש שבת א,ב, ומ"ב שמז,ז). הוא רק בשעת העבירה, ובוודאי כשיש בזה משום 'דרכי שלום'. (שו"ת משיב דבר ב' לא-לב), ולדעת החזו"א (שביעית יב,י) נראה לאסור. היתר זה אינו לכתחילה, כיוון שבאה על ידו תקלה לאדם (חוות יאיר קפה).  

 

[7] אף אם יש לשואל עט אחר אסור (מ"א שמז,ד), ויש מתירים לדעת הש"ך יו"ד קנא,ו, ובשו"ת הגרי"א הרצוג יו"ד נ אסר אף לדעת הש"ך.

 

[8] אמר המקבל שייסע בשבת ויש לו רכב אחר לנהוג בו, מותר לתת לו מערב שבת, כי אינו 'תרי עברי דנהרא'. והגר"א נבנצל שליט"א כתב שאף כשאין רכב למקבל אין איסור, היות ואין הרכב פרטי של הנותן, ואינו כמושיט לו דבר האסור, וראה במילואים.

 

[9] ראה במילואים

 ונראה שגם במקרים שיש היתר מן הדין אין לעשות כן משום 'קידוש השם'.

 

[10] כעין מה שכתב בשו"ע רס,ב.

 

[11] שו"ע רנב,ז.

 

[12] כאשר יש טורח רב או חוסר אפשרות לינה וכדו', אין חיוב גמור להגיע מערב שבת לעמדה ('הצכ"ה' כה,טז), וכן שמענו מהגרז"נ גולדברג שליט"א שמצד הדין אין איסור לנסוע, ואינו דומה לשו"ע רמח,ד, משום דהכא ב'שב ואל תעשה' נכנס לצורך לחלל שבת מפני פקו"נ, וכדומה לזה כתב לנו הגר"ד ליאור שליט"א, ראה בהע' הבאה.

בשבת עצמה יש ללכת ברגל לעמדה אא"כ א"א להגיע אליה רגלית מסיבות טכניות או ביטחוניות.

אם איכות השמירה תיפגע במידה והחייל יבקש ללכת ברגל לעמדה, יש מקום להתיר לנסוע (הגר"מ אליהו שליט"א).

 

[13] כך כתב לנו הגר"ד ליאור שליט"א, וביאר שדין זה איננו שייך למש"כ בשו"ע בסי' רמח, משום שכאן איננו מכניס עצמו לפיקו"נ, כי מצב פיקו"נ כבר קיים ומאחר ובהפעלת מכשירים חשמליים יש בדר"כ איסור מדרבנן בלבד, נראה שאין להחמיר.

 

[14] ראה לקמן בדוגמא האחרונה.

 

[15] למנוע צורך בפריקה עם פנס.

 

[16] כולל פתקים עם שמות, למקרה שיוחלפו עמדות או משמרות. 

 

[17] מ"ב שיב,ב.

 

[18] בסע' ז-ט הבחנו בין פקו"נ לצורך עצמו לבין לצורך אחרים, ראה הע' 19-20.

 

[19] עיין במנחת שלמה (סי' ח ד"ה הן אמנם): 'מבואר בשו"ע של"ד,כז גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ אפי' כשאין חשש של סכנה משום דכבוי זה הוי משאצל"ג ובמקום הזיקא דרבים לא גזרו רבנן וכו', ואפי"ה לא נזכר בשום מקום לחייב את זה שראה את הגחלת לעמוד שם על יד הגחלת ולהזהיר את האנשים שלא יוזקו בה וכו', ומסתבר דהטעם הוא דאין להכביד עליו ביותר כדי שלא ימנע עצמו בפעם אחרת מפקו"נ המוטל עליו'. נראה כי המנחת שלמה התיר [לענין זה] איסורי דרבנן בלבד.

 

[20] בציץ אליעזר (ח,טו,יא,ז) כתב בשם ה'זית רענן' (א,ב,ח) 'כיון שהחולה עובר בחילול שבת באונס גמור דפטור ומותר הרי לא גרע מקטן אוכל איסורין דאין מצווין להפרישו, עוד עדיף ממנו, דקטן מיהת עבירה קעביד' ולכן שכניו לא חייבים לממן פעולות שיצילוהו מחילול שבת שעושה עבור רפואתו. ובמנחת שלמה (א,י,ז) הוסיף שחייב לטרוח מאד להציל מחילול שבת רק את עצמו ובני ביתו. אמנם ודאי שיש מידת חסידות לטרוח עבור זה, אך לא חייבוהו בטרחה מרובה או להוציא ממונו עבור זה.

 

[21]  מנחת שלמה (א,ז). אמנם ודאי שממידת חסידות יש לטרוח עבור זה, אך לא  חייבוהו בטרחה מרובה או להוציא ממונו עבור זה.

 

[22] עפ"י מנחת שלמה (א,ז-ח), וכ"כ בשש"כ (מא,כב) והוסיף:'ומ"מ המחמיר לעמוד שם תע"ב'. ועיין בהערה סה שם ובשש"כ בחלק התיקונים והמילואים.

 

[23] 'הצכ"ה' (פ' כו הע' 8) בשם הגרשז"א, אמנם כתב ב'תורת היולדת' (פ' יג) בשם הגרי"ש אלישיב שאם יתר החיילים יודעים מהפיקוח נפש, 'חייבים הם לתת כל מה שבידם וגם את העירוב, למנוע חילול שבת'.

 

[24] משיב מלחמה (א,רלד). וראה לעיל הע' 12.  גם למ"ד 'הותרה' אין היתר לנסיעה זו, מאחר והנסיעה אל העמדה היא הכנה בלבד ואינה חלק מהפעילות המבצעית (הגר"מ אליהו שליט"א(. ראה במשנה ר"ה א,ט וב"י רסו,יג שלא התירו אפילו איסור דרבנן כשיש אפשרות ללכת ברגל (כמש"כ בב"י תקכו,ז), וראה ירושלמי עירובין י,ב: 'ביכול להביאו דרך היתר'. ביחס לצמצום אורך הנסיעה לעמדות ראה במילואים.

 

[25] ב'מנחת שלמה' סי' ח השיג על התירו של האג"מ ד,פ [שכתב לרכבי 'הצלה' שיצאו למשימתם בשבת, 'דיש להתיר לחזור עם הרכב כשאין יכול להשיג נכרי שיוליכנו ברכב, אף רק בשביל זה שיש לחוש לסופן משום תחילתן'], אך התיר לחלל שבת על מנת להציל, אף שניתן לטרוח ולהציל ללא חילול שבת, מחשש שכתוצאה מריבוי קשיים ימנעו בפעם אחרת מלצאת. גם בתורת היולדת (פ' נט שאלה ב) התיר לרופא לעזוב משמרתו בסיומה אע"פ שבכך מחליפו יצטרך לחלל שבת להגיע. 'כיון שאם הרופא הראשון ימשיך בעבודתו, יכביד הדבר עליו, ויסבלו מזה החולים, שטיפולו בהם יהיה מתוך עייפות. ובפרט שהרופא השני כדין יסע, שהרי הוא 'מחלל' שבת לצורך פקו"נ וכו' אך אם הוא מתרצה להמשיך בעבודתו, והדבר לא יפגע בחולים, תע"ב'. גם בחייל שייך הטעם של 'נמצאת מכשילן לעת"ל' כי חייל המבצע הנחיה שאינו מעוניין בה עלול לבצעה באופן פגום משום שאינו מרוכז, וכ"כ ב'הצכ"ה' שם(13) בשם הגרשז"א.

 

[26] במקרה בו ביצוע הפעולה מוטל בספק, עדיף שיניח את ביצוע הפעולה לשעה שתידרש ואז יעשה אותה בהיתר מסיבות מבצעיות, ולא יקדים את עשייתה, אף שכעת יכול לעשותה בשינוי וכדומה (ביה"ל שמד ד"ה מצומצמת).

 

[27] ע"י עשייתה בשינוי, או ע"י שני חיילים וכדומה, או אף להקדימה ליום טוב שחל בערב שבת.

 

[28] בביה"ל (סי' שמד ד"ה מצומצמת) דן האם עדיף להקדים את הפעולה, ועי"ז לצמצם באיסור אך בכך יחלל שבת ברצונו, או להמתין לכשיהיה חייב לבצע ואז עושה לצורך פקוח נפש, ונשאר ב'צריך עיון'. עכ"פ משמע ממנו שבשבת עצמה אין להקדים. ויתכן שיש לחלק שלחייל בצבא נכר הותר לעשות מלאכה מדין אנוס, ואם יחלל שבת לפני שנאנס יחשב כעושה ברצון, משא"כ בפעילות מבצעית שחייבים אנו בה מדין 'עד רדתה', או לכה"פ מדין 'פקוח נפש', מאחר וברור לנו שבשבת יהיה צורך, לכן מותר כבר כעת לעשות את המלאכות הנדרשות. כעין זה כתב לחלק ב'קובץ הערות' מט. למעשה נראה שהביה"ל לא היה מקבל חילוק זה משום שאת דין החייל בצבא נכר גזר מדין הולך במדבר שאינו אנוס.

ב'שדי חמד'  (כרך ט יו"כ א,י) דן בחולה שלדעת הרופאים אם יצום בצום גדליה לא יוכל לצום ביו"כ, והסיק שאעפ"כ יצום בצום גדליה, משום שבהגיע שעת המצווה, אף שהיא מדרבנן הוא מחויב במצווה, ולכשיבוא יו"כ יאכל מדין פקו"נ, וכ"כ באשל-אברהם מבוטשאש תר"ב.

וב'ציץ אליעזר' (י,כה,יד,ט) כתב שמוטב לעבור על איסור קל ולאכול בצום גדליה או בט' באב, ולא יעבור בוודאות אח"כ על איסור חמור יותר, שלא יוכל להתענות ביו"כ.  וכן הסיק ב'העמק דבר' במדבר יז,יב וב'הרחב דבר' הוסיף: 'מזה יש ללמוד ביו"ט שחל בע"ש, ובשבת יהיה עניין סכ"נ ונצרך לעשות מלאכה ביו"ט או בשבת משום פקו"נ. אם ברור שתהיה הסכנה בשבת, יותר טוב להקדים המלאכה ביו"ט דקיל משבת. ואם אין הדבר ברור טוב להשהות, וכשתבוא הסכנה אז יחללו ש"ק מפני פקו"נ'.    עפי"ז מי שעושה פעילות מבצעית ביו"כ בתנאי שרב, מאחר וללא צל של ספק, יצטרך הוא לשתות על מנת לשמור על ערנות, עדיף שישתה פחות פחות מכשעור מהבוקר (ראה תורת היולדת נ,ה הע' יד בשם 'קול סופר', ובאג"מ ד,קכא, ובשש"כ פ' לט הע' סט בשם הגרשז"א ובספר מקראי קודש לרב משה הררי הלכות יו"כ פ"ט הע' קלז בשם הגר"מ אליהו). 

 

[29] משום שהוספת דלק למיכל בגנראטור היא פחותה מהוספת שמן לנר משום שאין זיקה ישירה בין הדלק במיכל לבעירה, משום שאין פתילה המחברת ביניהם, אלא היניקה והשאיפה של הדלק מהמיכל מתבצעת ע"י משאבה. ושונה מהוספת שמן לנר שנחלקו הראשונים בחומרת האיסור, להרא"ש הוא מדרבנן (ביצה כב ע"א) ולרמב"ם הוא מדאורייתא (שבת יב,ב. ועיין לח"מ שבת ה,יב). עוד נראה שכילוי הדלק במיכל עלול לגרום לסתימות במערכת הגנראטור ולפגיעה בביטחון ('הצכ"ה' כו,ט).

 

[30] הדלקת הגנראטור מחדש כרוכה בחשש איסורי תורה של 'מכה בפטיש' ו'בנין' ובפעולות חשמליות שונות. 

 

[31] עיין בהערה 39 להגר"א נבנצאל בספר 'הצכ"ה'.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square