• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
המורכבות וההתמודדות | הרב נפתלי שיינפלד

 

חברים יקרים שלום וברכה,

אשריכם,

 אשריכם בכל מקומות מושבותיכם. כל אחד לפי משימתו, עיסוקו ותפקידו הן בצבא והן באזרחות.

אשריכם שאתם מלאי שמחה,

אשריכם שאתם מפנים מזמנכם ללמוד קצת תורה, ויהי רצון שנזכה לראותכם הרבה בבית המכינה.

 

בשיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית, הרב מלמד אותנו שיש שני צדדים באדם,

מצד אחד נפש האדם ישרה, תמימה קדושה. 'אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא'- כל אחד מאתנו מלא מאהבת ה' וישרות פנימית עמוקה.

מצד שני "יצר לה האדם רע מנעוריו". איך זה יתכן? אלא שברגע שהאדם ננער ממעי אימו הוא נפגש עם המציאות של העולם הזה. העולם הזה הוא מסובך. קשה ומורכב מלא קשיים, ניסיונות, נפילות וכישלונות. כאן כבר יותר קשה לראות אם האור הנשמתי, הגוף, התאוות מאפילות על הזוהר והיופי של חיינו הפנימיים, זה קושי גדול, מאמץ גדול, מלחמה גדולה.

הפער הזה בין הטוהר הנשמתי לבין המציאות זה לא דבר של בדיעבד אלא כך הבריאה נוצרה מלכתחילה. כך רצה הקב"ה שיופיע שם ה' בעולם. דווקא על ידינו. דווקא אנשים, נשים וטף קרוצי חומר ומלאי תאוות יופיעו את התורה הקדושה, יופיעו נשמות קדושות.

ואם כן המאבק והירידה לעולם המעשה החומרי הוא מתבקש, מוכרח והוא מובנה בחיים עצמם. עצם ירידת הנשמה בגוף זהו המשבר הראשון שהאדם חווה וחי ומכאן ואילך לכל חייו, חיפוש מתמיד, עיקש, מלחמה גדולה ונוראה. לקדש את עצמו, לטהר את עצמו להרים את עצמו למדרגות עליונות של דבקות בה' תוך כדי החיים, תוך כדי הצבא, תוך כדי האוניברסיטה, תוך כדי חיי הנישואים. אשרינו שאנחנו חיילים במלחמה חשובה זאת.

 

ואם נשאל איזה נשק נתן לו הקב"ה כדי לנצח במלחמה, כדי לצאת גדולים, ענקיים מהמאבק הגדול הזה. איך נצליח למרות כל הפיתויים וכל הנפילות להרים את הראש, לא להתייאש, לא להפסיד במלחמת החיים על הקדושה והטהרה. ובכן יש לנו כמה נשקים חשובים.

הנשק הראשון, טהרת נשמותינו. לא משנה כמה ניפול, לא משנה כמה נרד ממדרגותינו הרוחנית, ולא משנה כמה ריחוק נוצר בינינו לבין התורה, הישיבה, המכינה, הרמ"ים שכל כך אהבנו, השיעורים שכל כך נהנינו לשמוע, תמיד נשמתנו טהורה היא. תמיד יש בתוכנו אוצר עצום של דבקות בקב"ה, של קשר לתורה ויראת שמים. וחס וחלילה שיאמר האדם "אוי לי כי נפלתי ועכשיו שנפלתי איך אחזור ללימוד לתורה, לתפילה, למצוות". אלא אדרבה מיד אחרי שנפל ישמח שמחה גדולה שהקב"ה אוהב אותו, שהוא קשור לתורה ולכן הוא עדין מרגיש את הרע שבנפילה את הכיעור שבנפילה וזה סימן עבורושהוא בריא בנפשו, שנשמתו עדין בקרבו שגלי התשובה עדין דופקים חזק בתוכו. ואם גם זה קשה לו והוא בייאוש גמור, שירים צלצול לרבו, לחברו (לא חברתו...) ויקבל כמה מילות עידוד כמה דברי חיזוק.

הנשק השני הוא התורה. ברוך ה' הכיס של מדי הב' של הצבא מספיק גדול כדי להכניס אורות כיס/ משנה ברורה כיס/משניות כיס/מסל"ש כיס וכו'.

כל רגע פנוי, כל שניה קטנה, כל הפסקה, כל שעת ת"ש לנצל כדי לחטוף "אביסלהתוירא"(קצת תורה). להתמלא מהאור האלוקי המתוק של דבר ה' ולהתפלל שהמאור שבה יחזירנו למוטב.

 וגם אם נפלנו - לא נורא, לא נתבייש לפתוח את הספר שהרי דברי תורה אינם מקבלים טומאה והתורה תכפר על כל העוונות.

 

אשריכם חברים, ותעלו ותצליחו,

בברכה, נפתלי שיינפלד

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square