• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

בס"ד

 

 

שיהיה שם שמיים שגור בפינו

 

 

בשבוע שעבר למדנו איך אברהם אבינו הצליח להרגיל את אליעזר עבדו להזכיר בפיו כל הזמן שם-שמים. זה פשוט נפלא,אליעזר עושה את שליחותו בנאמנות, פונה להשם יתברך בבקשה, משתחווה לפני ה' כהודאה על הצלחתו וכשמספר את הסיפור למשפחת רבקה, חוזר ומדגיש בפיו שם שמים, עד שזה כ"כ משפיע על לבן ובתואל,והם בעצמם מודים ''ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב, הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'".

מה גרם לי להתבונן בזה?

בפרשתנו, כשמגיע יעקב אבינו עם המטעמים והלחם לאביו, יצחק מתפלא: ''מה זה מהרת למצוא בני, ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני''- מוזר ליצחק אבינו שעשיו מזכיר שם-שמים, הוא מבקש למשש את יעקב, כדי להיות בטוח שזה עשיו, ''כי הקול קול יעקב''-שמזכיר שם שמים, אך ''הידיים ידי עשו''.ורש''י הקדוש כותב במפורש: "אמר יצחק בלבו, אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר ''כי הקרה ה'אלקיך''.

''מעשי אבות סימן לבנים''- מעשי אבותינו הקדושים טבועים בנו ומזכירים לנו איך עלינו לנהוג, לחשוב ולדבר.

מה סוד ההצלחה? שם שמים! לקורא בקול גדול בשם ה'.

הרמב"ם כותב:"והתחיל(אברהם אבינו) לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה...עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות...ושתל בליבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו...ויצחק הודיעו ליעקב...ויעקב אבינו לימד בניו כולם.. ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'...".

אני הקטן חושב שבמיוחד היום חייבים לחזור ולקרוא בקול גדול: "ה' הוא האלוקים", "הכל ברא לכבודו" "בכל דרכיך דעהו", שיהיה ברור, בוודאות מוחלטת שכל חיינו הם "למענך אלוקים חיים" ולא לשום מטרה אחרת!!!

התורה הקדושה, הנביאים, תורה שבע"פ ודברי חז"ל הקדושים מאירים את עינינו ומטהרים את מוחנו ולבבנו לזכור תמיד: כל מה שיש לנו וכל מה שאין לנו, כל הטוב וכל הרע,– הכל, הכל זה טוב. השם שמתגלה אלינו באופנים שונים – השם יתברך הוא טוב מוחלט ועלינו אך ורק לחזק את הקשר עימו, ובמיוחד כשקשה – "ואמונתך בלילות" – לחיות את הקשר איתו יתברךביומיום, מאה פעמים ביום : "ברוך אתה ה'..." ,שחרית,מנחה,ערבית," אשר יצר""נטילת ידיים"... פרטי ההלכות והדיבור התמידי עם השם יתברך מזכירים לנו את מטרת חיינו:"שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו"- לא שאותנו יכבדו, ויעריכו בעולם הזה, אלא שבזכותנו הכל ידעו שצריך לכבד את השם יתברך ושעיקר ענינה של האומה הישראלית, של העם שלנו זה לדעת את השם יתברך,לספר תהילתו ולקיים מצוותיו.לא שיקראו לנו רב ולא שיתנו לנו תארים - אלא שביחד נהפוך כולנו לאגודה אחת ונעשה רצונו בלבב שלם, ושהכל ידעו שכל הרבנים, תלמידי החכמים וכל עובדי השם יתברך יש להם אך ורק עניין אחד בחיים- ששם שמים יתגדל ויופיע בעולם ע"י לימוד תורה וקיום המצוות, וע"י שיהיה שגור בפי כולנו, כל חיינו!

עד כמה? – עד שאפילו עבדים כמו אליעזר – שם שמים יהיה שגור בפיהם, ואפילו רשעים כמו בתואל ולבן – יודו ויכירו בשם שמים, ויתבטלו כלפיו.

 

חיילים יקרים ואהובים!

כשהייתי בקורס מ"כים היו לי מ"פ ומ"כ  שהיה קשה להם שכל הזמן חיפשתי הזדמנויות לדבר דברי תורה ולהזכיר שם שמים .

בקורס מ"כים, בכל מספר שבועות יש סיכום חוות דעת של המפקד האישי שלך.

המפקד האישי שלי דאג בכל סיכום לכתוב: "צריך לבדוק האם הנ"ל ראוי להיות מפקד, מדבר יותר מדי דברי תורה" - ככה היה בסוף השבוע החמישי, בסוף השבוע השמיני וגם בסוף השבוע האחד עשר, ואני הקטן ברוך השם לא התרגשתי מזה בכלל, הייתי חייל טוב וממושמע, ובכל הזדמנות, ובמיוחד בשבתות פתחתי בדברי תורהובהזכרת שם שמים לפני כל המחלקה ולפעמים לפני כל הפלוגה.

כל פעם שמפקד הפלוגה היה שואל אותי: פרץ, מה שלומך? – הייתי עונה: ברוך השם, מתחזקים בעבודת השם יתברך ושמחים בקורס.

כל פעם שהמפקד האישי שלי היה עושה איתי שיחה אישית, הייתי מזכיר שם שמיים בכוונה: "ברוך השם הייתה שבת מוצלחת, ברוך השם היה טוב במטווחים". ברוך השם לא הצלחתי כל כך באימון האחרון"...

בחג החנוכה, היה לנו תרפ"ל – תרגיל פלוגתי, ברוך השם זכיתי לנהל תרגיל חשוב: הייתי מפקד הרתק, כך שהיה לי קשר והייתי חייב להיות בתיאום עם מפקד הפלוגה.

המ"פ החליט לקרוא לתרפ"ל: "תרפ"ל המכבים" - כשהגענו לקפ"ק 1 - לקבלת הפקודות בפעם הראשונה, מפקד הפלוגה שאל אותי: "פרץ, מה דעתך על שם התרפ"ל? עניתי לו: "כל הכבוד מפקד הפלוגה, "מי לה' אלינו" המכבים נותנים לנו את הכוח לנצח ולהצליח בתרגילים גם היום".

בהמשך, כשכולם נאספו לקפ"ק 2- מפקד הפלוגה בדק את הקשרים של הקצינים והמפקדים בתרגיל, וגם את הקשר שאני החזקתי. כשהוא פנה אליי בקשר, הוא שאל: "קשר תקין? – עניתי: כן קודקוד".

ואז הוא אמר לפני כולם: "אז בעזרת השם יוצאים לתרגיל עם כוחות"? אמרתי: "כן בעזרת השם יתברך".

ברוך השם סיימתי את קורס המ"כים,הייתי מפקד טירונים והמשכתי איתם גם לאימון מתקדם ולקו, ואח"כ הייתי במבצעית והשתחררתי כרס"פ.

לאחר כ –8 שנים התקשר אליי אחד המפקדים שלי מקורס מ"כים, ואמר לי: "שלום פרץ, זה נדב המפקד שלך מקורס מ"כים, זוכר אותי? – עניתי לו: כן אחי , מה שלומך? הוא ענה: לצערי, אבא שלי נפטר ואני רוצה בבקשה לדעת מה עושים בהלוויה ומה זה שבעה ומה ההלכות?

אמרתי לו: "ברוך דיין האמת"– תזכיר לי בבקשה איפה אתה גר, אני מגיע ללוות אותך ובדרך אברר עם הרבנים שלי את כל הפרטים".

זה היה פשוט נפלא.

אותו מפקד שדאג בכל סיכום בקורס מ"כים לכתוב: "צריך לבדוק האם הנ"ל ראוי להיות מפקד, מדבר יותר מדי דברי תורה", הדברים של עצמו נכנסו לליבו ולמוחו, ואחרי 8 שנים הוא נזכר שיש איזה יהודי שאולי יסכים לעזור לו בהלוויה ובשבעה של אבא שלו.

 

 

אחים יקרים ואהובים!

כמה שיותר להזכיר שם שמים!

כמה שיותר לדבר בדברי תורה!

כמה שיותר לגרום ששם שמים יהיה מתאהב על ידינו!

ויה"ר שיהיה שם שמים שגור בפינו תמיד – כל חיינו!

    באהבה רבה ובתפילה מתמדת להצלחתכם.

אחיכם הקטן – פרץ.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square