• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

חיילים

 

 

ערב שבת

 

 

קבלת שבת

 

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקים לַעֲשׂוֹת:"                                      (בראשית  ב,א-ג)

 

"אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה"

                                                                                 (בראשית רבה פרשה י)

 

זמן כניסת השבת

 

  • זמן כניסת השבת הוא משקיעת החמה[1], דהיינו משעה שהחמה נעלמת מעינינו[2].

  • יש להדליק נרות ולקבל את השבת כ-20 דקות[3] לפני השקיעה[4].

  • בסיס/מוצב שאין לו לוח זמני שקיעת החמה למיקומו המדויק[5], חישוב השקיעה יהיה מרגע שנעלמת השמש מן העין[6].

  • רכס המסתיר את השמש מעינינו לפני השקיעה מתחת לקו האופק - יש לקבל את השבת לפני העלמות השמש מעינינו, אם כבר נראית אדמומית של בין הערבים במזרח[7].

  • בשעת הדחק, ניתן לחשב[8] את זמן השקיעה באופן אסטרונומי[9] כפי שהייתה נראית אילולי היו הרים המסתירים מעינינו את השמש קודם שקיעתה[10].

  • ניתן לנהוג לפי לוח העיר הקרובה ממזרח, אך לא ממערב (השקיעה מתאחרת, ממזרח למערב, בדקה אחת בכל 22 ק"מ). אין לנהוג על פי עיר הגבוהה יותר מהמקום בו הינך נמצא שכן השקיעה במקומות גבוהים מתאחרת (אף במוצב וכדו' הסמוך לעיר[11]).

  • זמני 'כניסת השבת' המתפרסמים הם קודם השקיעה.  בירושלים 40 דק', בתל אביב 20 דקות ובחיפה 30 דקות.

  • בגלל שינויי המקומות קשה להסתמך על זמני ה'שקיעה' שבלוחות הנפוצים, ויש להימנע ממלאכה כמה דקות לפני הזמן.

  • המנהג להקל לנמצאים בהר וכדו' (אך לא במגדל תצפית), כי כל עוד לא נעלמה השמש מעיניהם לא נכנסה עדיין השבת, למרות שלנמצאים בקו המישור כבר שקעה השמש[12].

 

זמן תוספת שבת

 

  • "זכור ושמור, זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש, משל לזאב שהוא טורד מלפניו ומלאחריו". מכילתא דר"י יתרו

  • מצווה להוסיף מחול על הקודש, בכניסת השבת ובצאתה[13]. ותוספת שבת, היינו, שיפרוש מעשיית כל מלאכה האסורה בשבת[14]. ראה להלן סע' כ-כב.

  • יש להוסיף מחול על הקודש זמן מה קודם השקיעה כחמש דקות[15], אך ראוי לקבל שבת כ-20 דקות קודם השקיעה במקום שאפשר[16].

 

בין השמשות

 

  • זמן בין השמשות, הוא משקיעת החמה ועד לצאת שלשה כוכבים בינוניים, ונמשך כ-15 דקות[17].

  •  בין השמשות ספק שייך ליום ספק שייך ללילה[18], ועל-כן כל איסורי שבת, האסורים מהתורה, אסורים בו כבשבת עצמה, ואף איסורים האסורים מדברי חכמים אסורים בין השמשות[19].

  • איסורי שבת האסורים מדברי חכמים, כשאין דרך לעשותם בהיתר[20] ודחוק לעשותם לצורך שבת[21], או לצורך מצווה, או במקום הפסד מרובה, או לצורך גדול, מותר לעשותם בין-השמשות[22].

  • היתר זה, גם אם קיבל עליו ביחידוּת תוספת שבת,[23] כדלהלן סע' לג.

  • 'שבות' הקרובה לידי מלאכה מן התורה, אסורה בבין השמשות[24].

  • אין להתרחץ במים חמים לכבוד השבת בבין השמשות[25], וכן לאחר שקיבל תוספת שבת[26].

  • בבין-השמשות מותר להביא סידור לבית הכנסת, וכן להעביר מזון לחדר האוכל לסעודת שבת, במקום שאין עירוב, משום שהוא איסור מדברי חכמים (טלטול ב'כרמלית') לצורך שבת.

  • כן מותר לטלטל אבן וכדו', שתשמש בשבת כ'מקום פטור'.

  • אם שכח להניח תפילין כל היום או שלא הספיק, יניח בבין השמשות[27] ללא ברכה[28].

  • בין השמשות במוצאי שבת, דינו שווה לבין השמשות בערב שבת, ויש מי שמחמיר במוצאי שבת[29]. 

  • הכנה לחול בבין השמשות של מוצאי שבת, אסורה ככל שאר איסורי דרבנן[30]. מאחר ואיסורי תורה אין לעשות בשום אופן, כבשבת, ומאחר והיתר עשיית שבות הוא חלקי ואינו גורף, בכל מקרה יש להתייעץ ברב הצבאי. 

 

קבלת תוספת שבת

 

  • קבלת תוספת שבת נעשית ע"י דיבור, שיאמר בפיו שמקבל עליו תוספת שבת[31].

  • המתפלל תפילת שבת מבעוד יום או אומר 'בואי בשלום' או 'מזמור שיר ליום השבת' - הרי זו קבלת שבת גם אם לא פירש כוונתו[32].

  • חייל שקבל בלבו תוספת שבת, יש לחוש שקיבל שבת, ואסור בעשיית מלאכה[33].

  • חייל המדליק נרות שבת אינו מקבל את השבת בהדלקתו, וטוב להתנות שאינו מקבל שבת בהדלקת הנרות[34].

  • חיילת, מקבלת שבת בהדלקת הנרות, ואסורה בכל מלאכה[35], אך בשעת הצורך, תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקתה[36]. למי שנוהגת כשו"ע אין הקבלה תלויה בהדלקת הנר, ונכון שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה[37].

  • חייל שקיבל עליו תוספת שבת ונצרך לעשות מלאכה לפני שבת, רשאי לעשות מה שמותר לעשות ב'בין השמשות', בתנאי שה'ציבור' לא קיבל שבת[38].

  • אם לא הספיק להתפלל מנחה עד סמוך לשקיעת החמה, ועד שיסיים תפילתו תשקע החמה ולא יספיק לקבל 'תוספת שבת', יקבל שבת על תנאי שיוכל להתפלל מנחה,  ויתפלל[39].

  • קיבל עליו שבת מבעוד יום ונזכר שלא התפלל מנחה, יתפלל מנחה[40].

  • קיבלו ציבור המתפללים ביחד[41] את השבת באמירת 'בואי בשלום' או 'מזמור שיר ליום השבת'[42] ובביכ"נ נכחו רוב הציבור המתכוון להגיע לתפילה[43], קבלת השבת מחייבת את כל בני המקום ואורחיו[44].

  • יש בית כנסת נוסף במקום ובו עדיין לא קיבלו שבת, אין קבלת השבת בבית הכנסת הראשון מחייבת מי שלא קיבל עליו שבת[45].

  • חייל השומר בישוב בו יש בית כנסת אחד, נאסר בעשיית מלאכה מרגע שידוע לו שהציבור בבית הכנסת קיבל שבת[46].

  • קבלת שבת של רוב הציבור, מחייבת את כלל החיילים הנמצאים בשבת במקום אף אם הגיעו לשם לאחר שקיבלו הציבור את השבת[47].

  • חייל שקיבל שבת ביחידות, רשאי לבקש מחייל אחר שעדיין לא קיבל את השבת, לעשות מלאכה, עד זמן קצר לפני שקיעת החמה, והצבור לא קיבל שבת בביה"כ[48].

  • מותר לבקש לפני שקיעת החמה ממי שאינו מצווה על שמירת שבת, לעשות כל מלאכה, אף שאינה לצורך שבת, ואף אם הציבור קיבלו שבת[49].

  • חיילים היוצאים לפני השבת לפעילות מבצעית שתימשך בשבת, לא יקבלו עליהם שבת מוקדם[50], גם אם כתוצאה מכך לא יוכלו להתפלל ערבית במניין, לקדש ולסעוד סעודת שבת[51].

  • התחילו לאכול ללא קבלת שבת ונדחתה הפעילות לאחר השקיעה רשאים, במקום הצורך, לקדש באמצע הסעודה ולאכול סעודת השבת לפני צאתם לפעילות[52].

  • חיילים שקיבלו שבת בתפילה בציבור עקב צורך לצאת לפעילות מבצעית (לאחר כניסת השבת) או צורך חריג אחר, אין קבלתם מחייבת את שאר החיילים במקום[53].

  • חיילים בתעסוקה מבצעית ביום שישי אחר הצהרים, יקפידו להתפלל מנחה מוקדם כדי שיוכלו לקבל שבת בזמנה (ועיין לעיל סע' כו).

  • אין ה'עוסק במצווה' פטור מלקבל עליו 'תוספת שבת'[54].

  • אם לא יוכל לומר בזמן, שמקבל עליו 'תוספת שבת', יקבל שבת במשך היום בלשון: הריני מקבל עלי שבת דקה לפני השקיעה[55].

  • וכך יעשה גם חייל ההולך לישון סמוך לכניסת השבת ולא יוכל לקבל שבת בזמן, ועיין עוד לקמן בפר' ז סע' ה.

 

 

 

 

 

[1] אין אפשרות לחשב את זמן השקיעה במדויק, היות וגורמים משתנים באטמוספרה משפיעים על שבירת קרני אור השמש, לפיכך 3 דקות קודם השקיעה (המתפרסמת בלוחות והמחושבת בכל דרך) יש לחוש שהשמש שקעה כבר. 

כתב בשבות יצחק (טו,ג) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרשז"א שגם בשעה"ד יש להיזהר לפחות 5 דקות קודם שקיעת החמה שלא לעשות מלאכה, כדי שיהיה 2 דקות תוספת שבת בזמן שהוא ודאי יום, ו-3 דקות לפני השקיעה מן הדין יש לחוש שכבר שקעה החמה (ראה גם  באג"מ א,צו שכתב 2 דקות).  

 

[2] מ"ב רסא,כ וביה"ל ד"ה מתחילת השקיעה, כה"ח א, יבי"א ב,י.

בבא"ח (ש"ש וירא ו) כתב בשם 'האר"י ז"ל שאמר: זמן קבלת שבת הוא סמוך לשקיעת החמה וכו' והמאחר לומר קבלת שבת בין השמשות ... הפסיד מצות התוספת'.

 

[3] ראה להלן בפרק ו סע' יז-כ.

ע"פ מש"כ במ"ב רסא,כג ובשעה"צ כא שלכתחילה יש לנהוג כן היות ולדעת הרא"מ זמן השקיעה הוא 18 דקות קודם השקיעה הנראית (ביה"ל רסא,ב ד"ה מתחילת) ויוצא בזה גם לתוספת שבת (מ"ב רסג,טו. ילקו"י רסג,מה. כה"ח רסא,כג ; רנו,ה).

 

[4] בהתאם לכך מחושבים זמני הדלקת נרות, המתפרסמים בלוח דינים ומנהגים של הרבנות הצבאית.

 

[5] לוחות הזמנים המתפרסמים תקפים למיקומם המדויק בלבד.

 

[6] שו"ע רסא,ב. ראה במילואים.

 

[7] בני ציון (יא,ד ו-יג), מלומדי מלחמה (סי' לה) משום שזו השקיעה מן הדין.

והגרי"מ טיקוצ'ינסקי (בני ציון יב,ד) מסכים לזה להלכה, רק שלמעשה לא יתכן שהחמה נעלמה מאחורי הר ופני מזרח מאדימין כאשר השמש לא שקעה מתחת לאופק האסטרונומי.

וכתב הגר"א נבנצאל בשם הגרשז"א ('ועלהו לא יבול' ח"ב 190א) שיש לחוש ולהחמיר באיסורי תורה (ולדבריו, גם כשאין סימני שקיעה באופק המזרחי).

באג"מ (א,צז), כתב להחמיר לנהוג כך למעשה (ולא הזכיר אדמומית בשמים) אך מעיקר הדין סובר שיש לקבוע את השקיעה בעמקים כבהרים הסמוכים להם. וגם בהקדמה לספר 'זמני היום הלכה למעשה' לרב מנת הביא פוסקים רבים הסוברים כן.  

 

[8] לחישוב אסטרונומי ניתן להיעזר בתוכנות הנמצאות במודיעין היחידה, בתוכנות מסוימות חסר מאפיין הגובה מפני הים.

במקומות מסוימים הגובה יכול לאחר את השקיעה אפילו ב-5 דקות. אין להתחשב בגובה פני הים, אלא במקום בו האופק בים עצמו, וכגון הרי השומרון.

 

[9] 'אבן האזל' הלכות ק"ש א,א. 'הנברשת' בשם ר"ש סלנט, הגרי"מ טיקוצ'ינסקי במכתבו בספר 'בני ציון' יב.

אך כתב עוד בספר בין השמשות, כי לעומד בראש ההר יש לנהוג כפי השקיעה הנראית אעפ"י שעיקר זמן השקיעה הוא השקיעה האסטרונומית. 

 

[10] הרים שנראים באופק, כשעברה אותם השמש ואינה נראית לעומד במזרח נחשב הדבר לשקיעה .

בחישוב השקיעה לא ברור אם יש לחשב שקיעה כבמישור או לפי גובה המקום.

 

[11]  כתב בברכ"י שלא,ז: 'ונולד בין השמשות וכו'. כל שנראה שמש אפילו משהו אפילו בראש הדבר הגבוה יותר שיש בעיר מונין מאותו יום, וכשאין נראה כלל בשום דבר מונין להבא (הרב בית דוד א"ח סי' קכו). וכן נתפשט המנהג בעיר קדשנו ירושלים ת"ו ועיר עז לנו חברון ת"ו, מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו'. ולפי"ז כתב בספר שבות יצחק (דיני תוספת שבת טו) כי בכל העיר מחשבים את השקיעה באותה השעה. אעפ"כ כתבנו להחמיר, כי בשו"ת בית דוד משמע שפירוש דבריו שונה לעניין זה.

 

[12] הגרי"מ טיקוצ'ינסקי לעיל בהע' 9, אמנם ב'אבן האזל' (ק"ש א,א), החמיר לחשב כפי השקיעה האסטרונומית.

 

[13] כתב המ"ב רסא,יט שהוא מ"ע מהתורה וכ"כ בשו"ע הרב סע' ד בשם י"א. בכה"ח טז-יז הביא דעות שונות ולא הכריע, וביבי"א ב,טז,ט כתב שנראה דעת הב"י שהוא מדרבנן, וכ"פ בילקו"י (רסג הע' סו ד"ה ואע"פ) ושארית יוסף (רסג,ג בהערה).

נשים חייבות בתוספת שבת כאנשים (פמ"ג במש"ז תרח,א, שו"ת רב פעלים א,כב, שש"כ מו,א, ילקו"י רסג,מו, דלא כמנחת-חנוך מצווה שיג,ט).

 

[14] מ"ב רסג,יז. שו"ע הרב רסא,ג-ד. וראה שם בקו"א ג דאף אם לא קיבל קדושת השבת אלא איסור מלאכה יצא ידי חובת תוספת, ראה בכה"ח ס"ק כו.

 

[15] במ"ב רסא,כב כתב שצריך יותר מכלשהו, ביבי"א ב,כא כתב שדי בכלשהו, וכ"כ ביבי"א ה,כא, אך למעשה כתב להחמיר יותר מחשש טעות, בילקו"י רסג,מה כתב כמה רגעים, וראה לעיל הע' 1.

 

[16] מ"ב רסא,כג וביה"ל רסא,ב ד"ה י"א. כה"ח ס"ק כג. בא"ח ש"ש וירא ו. ילקו"י רסג,מה.

וכתב המ"ב שיש לחוש לדעת היראים שזמן הילוך ג' רבעי מיל קודם השקיעה הוא בין השמשות, אך באג"מ ב,ו וביבי"א ה,כא,ב כתבו שאין לחוש לשיטה זו, ורק שכך הוא המנהג משום תוספת שבת. עוד כתב ביבי"א שם, שבזמננו שיש שעון לכ"א, די בכעשר דקות. והגר"ש משאש (מקראי קודש (הררי) יו"כ, בנספח) כתב שיש במקום צורך להקל כך.

 

[17] כתב השו"ע רסא,ב כי זמן ביה"ש הוא כדי הילוך 3/4 מיל.

שיעור הילוך מיל הוא 18 דקות (שו"ע תנט,ב רמ"א רסא,א) ולפי"ז 3/4 מיל הוא 13.5 דקות. בביה"ל סי' תנט כתב שי"א שהילוך מיל הוא 22.5 דקות ( ולפי"ז 3/4 מיל הוא קרוב ל17 דקות) וי"א שהילוך מיל הוא 24 דקות (לפי"ז זמן 3/4 מיל הוא 18 דקות). בילקו"י רסא,א כתב 'כרבע שעה'. בשש"כ (פ' כ הע' קפה) כתב 15-20 דקות.

 

[18] שו"ע רסא,א וביה"ל ד"ה ביה"ש, ובמ"ב ס"ק א כתב שאף 'אם נסתפק אם הגיע הזמן לביה"ש, ג"כ אסור', וכ"כ בכה"ח ס"ק ב. (וראה יחו"ד ו,לא בהגהה)

 

[19] שו"ע רסא,א. מ"ב ג. כה"ח ד.

 

[20] כתב הט"ז רסא,א אם יש דרך לעשותם בהיתר 'לא נתיר השבות אפילו בין השמשות', וכן משמע במ"ב ס"ק ד.

וכתב בשו"ת רב פעלים (ב,מט) שאם היה יכול לעשות מערב שבת לא התירו בבין השמשות.

 

[21] בביה"ל (שמב ד"ה מותר ביה"ש) כתב שלצורך שבת, אף שהוא לעונג בלבד, מותר בשבות ביה"ש, אך בשו"ע הרב (רסא קו"א א) התיר רק דבר שהוא צורך גמור לשבת.

 

[22] שו"ע שמב, מ"ב ס"ק ה, רסא,טו-טז. שעה"צ שמב,ה. ביה"ל שמב ד"ה מותר ביה"ש. שו"ע הרב רסא,א; שמב. ילקו"י רסא,א. רסג,מט והע' עב, שמב,א.

וכתב הרמ"א שלג,א 'וכל שבות שהתירו משום צורך מצווה, מותר ג"כ לצורך אורחים', שלא יהיה להם היכן לשהות. וכ"כ כה"ח רסא,יג.

והוסיף כה"ח ס"ק יד  'אם הוא עסק גמור לחול, שאין בו שום צורך שבת, לא התירו אם לא לצורך גדול והפסד מרובה'.

 

[23] מ"ב רסא,כא. וראה שש"כ מו,יט. לווית חן קכד. ראה במילואים ה,כה.

ובשו"ע הרב רסא,ג; שצג,ב כתב שאם התפלל ערבית, אסור כבשבת עצמה, אך אם רק קיבל תוספת שבת מותר אף בביה"ש. כה"ח שצב,יב הביא את הדעות החולקות ולא הכריע, אך בשו"ת רב פעלים ב,מט חשש להתיר אף כשקיבל ביחיד.

 

[24] שו"ע תט,ג. מ"ב שמב,א.

מלאכה שאינה צריכה לגופה בביה"ש, המ"ב אוסר וכ"פ בכה"ח שמב,ו, ובלוית חן קכג כתב שנכון להחמיר בזה, זולת במקום מצווה או צורך גדול, וכ"כ בילקו"י שמב,ג.

 

[25] בשש"כ (פ' מג הע' קטו) התיר להתרחץ בחמין בין השמשות, משום שמצווה לרחוץ במים חמים לכבוד שבת (ראה לעיל פרק א סע' טז), ובשו"ע הרב (רסא, קו"א א) משמע שאין להקל, אלא כשיש צער בהעדר הרחיצה.

בצה"ל, בדרך כלל מערכות חימום המים פועלות באש או חשמל, ויש לאסור.

 

[26] נראה כי אף בשינוי אין להקל לפתוח את ברזי המים החמים, שכן קרוב הדבר לידי איסור תורה, וגם משום שברבים יש לחוש לתקלה עי"ז.

 

[27] ילקו"י רסא,ד.

 

[28] אם שכח להתפלל מנחה, כתב בילקו"י (רסג,נה) שיתפלל (שארית יוסף רסג הע' ה). וראה מנח"י ט,כ. במ"ב רסג,מג כתב שאישה תתפלל מנחה לפני הדלק"נ משום שאם הדליקה קיבלה שבת ולא תתפלל מנחה, ויתכן שיש לחלק שהדלקת נרות לאישה היא קבלת שבת גמורה ולא קבלת תוספת שבת. ראה לעיל סע' יב, ולהלן הע' 39.

והעיר הגר"א נבנצאל שליט"א, אף בדיעבד אין להתפלל מנחה אחר השקיעה, ויתפלל ערבית שניים, וכ"כ ב'אשי ישראל' (פ' כז הע' יד) בשם החזו"א.

 

[29] ערוה"ש שמב,ד. לווית חן קכו. ילקו"י שמב,ב. כה"ח שמב,ח.

הדעה המחמירה כתב במ"ב שמב,ב  עי"ש עוד. נראה כי אחרי שיעור ג' רבעי מיל גם למ"ב יש להקל.

 

[30] שש"כ (פ' כח הע' קנט), וראה שאגת אריה (סי' נז, הו"ד בפת"ש יו"ד קכ,טו). לכתחילה אין להחליף לבגדי חול בבין השמשות לפני הבדלה (ראה פר' יא,לב), אך שמענו מהגר"א נבנצל שליט"א שאין זה 'הכנה' כיוון שלובש מיד את הבגדים האחרים, ואינו דומה למש"כ הרמ"א תקנג,ב לגבי חליצת מנעלים בת"ב שחל במוצ"ש.

 

[31] מ"ב רסא,כא. כה"ח ס"ק כב. ראה מילואים.

 

[32] שו"ע רסא,ד, ומ"ב ס"ק לא. כה"ח ס"ק כז. שו"ע הרב סע' ז, (וכתב שבמקומו נהגו לקבל שבת רק ב'ברכו'). ילקו"י רסז,ו. ועיין גם ביה"ל רסג,ד ד"ה וגם לא יאחר.

 

[33] המ"ב רסא,כא משווה דין זה לקבלת צום יו"כ ותשעה באב.

קבלה בלב - לרמ"א (תקנג,א) אינה אוסרת ולהגר"א שם הוי קבלה. במקראי-קודש (להר"מ הררי יו"כ ד,ט) האריך בזה וכתב שלמעשה לא הוכרעה הלכה ברורה בזה.

הפסקה מעשיית מלאכה שלא לשם קבלת שבת לכו"ע אינה אוסרת במלאכה, שו"ע שם.

 

[34] מ"ב רסג,מב. כה"ח ס"ק סד. שו"ע הרב סע' ז. ובילקו"י סע' נב כתב שא"צ להתנות.

 

[35] שו"ע רסג,י ורמ"א, ובמ"ב ס"ק מד. בא"ח ש"ש נח ח. שו"ע הרב סע' ז. ראה להלן פרק ו סע' ח.

 

[36] במ"ב רסג,מד כתב כי מאחר ויש סוברים שלא מועיל תנאי, אין להתנות כי אם לצורך וכ"כ כה"ח ס"ק סו. ודי שתתנה בלב (רמ"א רסג,י).

 

[37] ילקו"י רסג,נ.

 

[38] ראה הערה 23. יש מתירים במקום צורך לעשות התרת נדרים על תוספת השבת, ולעשות מלאכה גמורה (ראה ילקו"י רסא,ג). ראה במילואים.

 

[39] ראה בהע' הבאה שאין קב"ש מונעת, בדיעבד, מלהתפלל מנחה. ובהליכות שלמה (תפילה יד הע' ג) כתב כן בשם הגרשז"א שיוסיף, שברגע האחרון קודם כניסת השבת מקבל עליו לתוספת שבת ללא תנאי. ואז גם אם הוא עדיין באמצע תפלתו, שפיר רשאי לסיימה, שהרי התחיל קודם השקיעה. 

ב'תפילה כהלכתה' כתב בשם הגרי"ש אלישיב (אבני ישפה עמ' פח) שעדיף להתפלל מנחה אף אם משום כך לא תהיה אפשרות לקבל 'תוספת שבת'. וכ"כ הגר"ח קניבסקי בתשובה ב'אשי ישראל' עמ' תשנא. ראה במילואים.

 

[40] כתב בשו"ע רסג,טו. שאם ענה 'ברכו' עם הציבור לא יתפלל מנחה אלא יתפלל ערבית שתים. וכתב מנח"י ט,כ כי אם רק קיבל תוספת שבת יתפלל מנחה (כה"ח רסג,צו. ציץ אליעזר יג,מב. ילקו"י רסז,ג), אך בשש"כ (מו,ה) כתב כי אף אם קיבל שבת (בלי להתנות) לא יתפלל מנחה ויתפלל ערבית שתים.

 

[41] כך משמע במ"ב רסג,נא. כה"ח רסג,עו. שו"ע הרב רסג,יט.

אם רוב הציבור קיבלו שבת כל אחד בפ"ע שלא בביהכ"נ, כתב בשש"כ (פ' מו הע' לא) בשם הגרשז"א ש'אין המיעוט נגרר אחר הרוב אא"כ הדבר נעשה בציבור'.

 

[42] כה"ח רסג,עח.

 

[43] קבלת שבת נקבעת ע"י רוב שומרי השבת השוהים במקום באותו זמן, כ"פ הגרשז"א (הליכות שלמה תפילה יד,ג). וביאר (הע' ז) שהמפקיע עצמו מקבלת שבת, אינו נגרר אחר הציבור (ומה"ט אין לאסור אמירה אליו בכה"ג) וכ"מ בשו"ת מנח"י (א,כד) והוסיף כי מי שאינו מתכוון להתפלל ערבית אף אם הוא שומר שבת אינו בחשבון הרוב לקבלת שבת.

 

[44]  שו"ע רסג,יב. ראה גם שו"ע הרב יז-כ.

 

[45] שו"ע הרב רסג,יט. כה"ח ס"ק פ. במ"ב ס"ק נא כתב שאין ביהכ"נ קטן נמשך אחר הגדול, והוסיף ש'אם עושה מנין בביתו, אפילו מנין קבוע, בטל אצל הרוב' (ונראה שה"ה אם מתפללים במבנה אחר ביחידה, נוסף למנין הקבוע בביהכ"נ), וכ"כ כה"ח ס"ק עו.

 

[46] שו"ע רסג,יג. היות ודין גרירה הוא מדרבנן (ראה להלן הע' 53, ובבגדי ישע על מרדכי ס"פ במה מדליקין) חייל המסופק אם קיבלו בביהכ"נ שבת (וראה בינת אדם ט), אינו אסור במלאכה משום שספק דרבנן לקולא (הגר"ד ליאור שליט"א).

 

[47] שו"ע רסג,יב. וראה עוד שו"ע הרב סע' יז-כ.

 

[48] שו"ע רסג,יז. ראה לעיל פרק ה הע' 1 מהו זמן תוספת שבת ההכרחי. ראה במילואים.

 

[49] רמ"א רסא,א ומ"ב ס"ק יח. שו"ע הרב רסא,ג. כה"ח ס"ק טו.

 

[50] פשוט, שלא יכנס לשבת לפני זמנה בפע"מ.

ב'שבת ומועד בצה"ל' (עמ' קו) הסתפק בדעת הלבוש (רסג,יז) שתוספת שבת מדין 'נדר', אם בפע"מ יקבל שבת בנדר למחצה או שמא המקבל  שבת, מקבל את כל איסור שבת אלא שבפקו"נ נדחית השבת גם בזמן התוספת כמו בשבת עצמה, והכריע הגרי"ש אלישיב שתוספת שבת היא קבלת כל איסורי שבת, 'והוסיף לומר דלא אסור להקדים לקבל שבת, כשלאחר הקבלה יצטרך לחלל שבת מצד מתנה בפיקוח נפש ודאי, דחשיב כדבר של היתר, אולם באשר לפעולות הנובעות מחששות של פקו"נ, עדיף טפי שלא יכניס עצמו למצב זה'.

אך הרבה פוסקים כתבו שלא יקבל שבת מוקדם, ובהם הגר"י אריאל ('באהלה של תורה' סי' כד) והגר"א נבנצל (ביצחק יקרא רסא,ב). וב'הצכ"ה' (כה,יב) הוסיף בשם הגרשז"א, ש'יאחרו את קבלת השבת עד לדקה לפני שקיעת החמה', וראה לקמן בסע' לו.

ב'שבת ומועד בצה"ל' עמ' קז, סיכם בשם הגרי"ש אלישיב ש'אין ראוי להקדים לקבל שבת ואח"כ לעשות מלאכות ואיסורי שבת'.      

חייל ששיגרת שבתותיו עלולה להיפגע יתייעץ ברב הצבאי.

 

[51] הגר"ד ליאור הורה לנו שאם על ידי כך יתבטלו לגמרי מקידוש ותפילה - יתפללו, יקדשו ויאכלו מוקדם.

 

[52] שו"ע רעא,ד.

ברכת המוציא שברכו תחילה, נחלקו הפוסקים אם פוטרת את המשך הסעודה. אם אפשר יברך אחר 'המוציא' להוציאם מן הספק, וכשאין אחר לא יברכו (מ"ב שם,יח).

 

[53] קבלת שבת ארעית, במהותה אינה מוגדרת 'קבלת ציבור' (הגר"ד ליאור).

באג"מ ג,לח בסוף התשובה נסתפק בציבור שרק בימי הקיץ מקבל שבת מוקדם בגלל אריכות היום, אם קבלתם מחייבת את אלו שלא קיבלו, והגרשז"א (הליכות שלמה יד הע' 10) והגריש"א ב'שבות יצחק' (פ' יח) הכריעו כי אף זו קבלת שבת. אך נראה לחלק, משום שקבלת הציבור תוקפה מדין 'תקנת הקהל' או מדין 'לא תעשו אגודות אגודות', וזה לא שייך בפע"מ (וראה 'שבות יצחק' נר שבת יז).

 

[54] כיוון שיכול באמירה לקיים את שתי המצוות (ר"א וייס שליט"א).

 

[55] ראה לקמן פר' ז הע' 9.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square