• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

פרשת שבוע

יעקב וישראל | הרב אלי אדלר
 

לאחר המאבק הלילי שבין יעקב לשרו של עשיו, זוכה יעקב לשם חדש מפי המלאך: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". בשונה מאברהם, שלאחר שינוי שמו לשם חדש, בטל השם הראשון, אצל יעקב, גם לאחר תוספת השם ישראל, נשאר שמו יעקב. לגבי אברהם אומרים חז"ל כי לאחר קריאתו אברהם, יש אפילו איסור לקרוא לו אברם: "תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר 'והיה שמך אברהם'. רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר 'ולא יקרא עוד את שמך אברם'"[1], ואילו לגבי יעקב מפורש בתורה, שגם לאחר שינוי שמו, הקב"ה מכנהו בשם יעקב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּני"[2].

מדוע זה כך? ומה משמעות שתי השמות הללו? הפרטים האלה חשובים הם מאוד עבורנו, משום שהם נוגעים להכרת חיינו. השם הוא ביטוי של מהות. האבות, הם הצור שממנו חוצבנו. בייחוד יעקב אבינו, אשר הצורה השלמה של האומה הולכת ומתבלטת באישיותו, בעובדה שממנו נולדו כל שבטי י-ה כבסיס השלם של האומה הישראלית. יעקב אבינו זה אנחנו.

המהר"ל בגבורות ה'[3] מסביר כי יעקב וישראל מכוונים לשתי בחינות בחיינו, הקומה החומרית והקומה הרוחנית: "וכנגד אלו שני דברים אמר הכתוב 'בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז', הזכיר כי יצאו ישראל בשני חלקיהם בשם יעקב ובשם ישראל, כי בשניהם היו משועבדים במצרים, כי שם יעקב נאמר על הפחות והשפל והוא עניין החומרי שעליו נקראו בשם יעקב מלשון עקב, ושם ישראל נקרא על שם הצורה שהיא חשובה מלשון כי שרית".

בדברי הרב קוק ב"אורות ישראל"[4] מוסבר יותר פשר חידוש זה. הרב זצ"ל מעלה 'חקירה'[5] אמונית בדבר מבנה החיים של עם ישראל: "צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה? או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד?". בלשוננו: האם עם ישראל זה גוי משודרג? כלומר שבפן ה"אנושי", 'גם אנחנו בני אדם', ויש בחיינו רובד 'אנושי' הדומה לזה של אומות העולם, וחוץ מזה, על גבי, זה יש לנו תוספת מעלה רוחנית ישראלית? או שמא גם ה'פן' הטבעי שלנו הוא 'מין אחר' וה'ישראליות' באה לידי ביטוי בכל שיעור הקומה של החיים שלנו? זוהי שאלה מרתקת אשר יש לה המון משמעויות והשלכות רוחניות ומוסריות. הרב אומר, שבכדי לתת תשובה שלמה לשאלה חשובה זו, נדרשת עבודה רחבת היקף: "לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, הסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים ג"כ פוליטיים ואקונומיים". בסופו של דבר אומר הרב את המסקנה: "נראה הדבר, שמקודם נערך הדבר, שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש". כלומר שמבחינה היסטורית הייתה הווא אמינא שזה ילך על פי הדרך הראשונה, "אבל נתקלקלו העניינים, ורוח האדם שקע כ"כ בכלל, עד שלא היה החול יכול להיעשות בסיס לקודש אלא א"כ יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי". כלומר לאחר הקלקול התברר שההיסטוריה האנושית זקוקה במרכזה למציאות חדשה אשר בה גם הצד הטבעי הוא בריאה חדשה, וגם ה'אנושיות' הישראלית הטבעית מהווה יצירה אלוקית בעלת אופי סגולי בטבע. זה מה שיצרה יציאת מצרים. על פי יסוד זה, מברר הרב כהמשך לדברי המהר"ל, את פשר שתי השמות הנצחיים שלנו: יעקב וישראל: "והוחל גוי פעם אחת ע"י הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית: יעקב וישראל". 

 

לא לחינם יסוד זה של יעקב וישראל, מתברר דווקא מתוך המאבק מול שרו של עשיו. כידוע עשיו הוא אדום, הוא שורש המלכות הרביעית - מלכות אדום, שהביטוי הדתי היסטורי שלה הוא הדת הנוצרית, שהיא ברת השפעה עצומה על התרבות האנושית עד ימינו. הנצרות היא ביטוי של האידיאולוגיה המנציחה את הדואליות בחיי האדם, את ההפרדה בין הנטייה הרוחנית שלו לבין מכלול חייו הטבעיים.

מול תפיסה פרודית זו נוצר ביציאת מצרים גוי אחד, אשר גם הטבע האנושי שלו ספוג בחירות אלוקית, עם קדוש, המברר בהיסטוריה בעצם חייו העממיים, שהקודש הוא התוכן השורשי והאחדותי של החיים כולם. "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

 

 

 

[1] ברכות יג.

 

[2] לקמן, בראשית מו

 

[3] סוף פרק ג'

 

[4] אורות ישראל ח' ח'

 

[5] כפי שרגילים לכנות זאת בעולם למדנות הגמרא

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square