• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

פרשת שבוע - חנוכה

הדרך להארת האור | הרב ישראל ויינגוט
 

ימי חנוכה ממשמשים ובאים, ומגיעים אלינו כבכל שנה בעיצומם של ימי החורף. במובן הפשוט והמורגש יש פה שיגרה. בתוך חורף ארוך, סתמי, יש לנו שמונה ימים של חג, מסיבות, סופגניות, וחופש לילדים. (בישיבות מכנים זאת – בין הזמנים דרבנן...)

אך אפשר אולי גם לנסות ללמוד מכך עוד:

בעצם, כל ימינו הם חורף ארוך, "אדם לעמל יולד" וכל אחד מאיתנו חי ועמל, עסוק מרבית ימיו בפרנסה, לימודים בחיי משפחתו בשלביה השונים, בקיצור-חיים אנו את היום יום, את השגרה. ואילו פנימה, יש רצון לפרוץ, יש רצון לגודל, לשמוח ולהרגיש שמח, ובניסוח אחר – קצת עמוק יותר – שאיפה עמוקה לקרבת אלוקים והרגשתה. קשה לנו להרגיש זאת ולחוש זאת בתוך הפרטים הקטנים בהם אנו עסוקים ביום יום.

והנה באים חז"ל, ובאמצע החורף הזה מוסיפים לנו עוד מצווה, עוד מטלה מעשית. עם כל המצוות שיש לנו כבר ב"ה, עכשיו יש לנו עוד אחת- להדליק נרות. ובאמת (נראה זאת קצת בהמשך) יש בה גם הרבה פרטים ודרישות מדויקות. איפה ומתי בדיוק להדליק, באיזה גובה, באיזה שמן ועוד ועוד. אמנם, כשאומרים לנו חנוכה, אנו נזכרים קודם כל בסופגניות, ובמפגשים המשפחתיים החביבים, אך צריך לדעת שחנוכה קודם כל – זה מצווה יומיומית להדליק נר חנוכה. אז למה?

אולי באמת באו ללמדנו חכמינו, שדווקא דווקא זו הדרך. דווקא בתוך החורף הארוך והסתמי – נמצא את הטעם, ואת השמחה – בתוך הפרטים היומיומיים. הברכה הגדולה הטמונה בכל מעשה שלנו בשגרה – היא המביאה להרגשה הטובה. זה נכון בתחומי עיסוקינו בעולם החול והחומר, וקל וחומר בעולם הרוח. את ההרגשה המתוקה שבקרבת אלוקים, נמצא דווקא בעשיית מצוותיו בדקדוק ובהידור. אולי דווקא משום כך מצאנו רק בחנוכה "מסלולים" של קיום המצווה כמהדרין, וכמהדרין מן המהדרין. מה שלא מצינו בצורה שכזו במצוות אחרות. דווקא בגלל זה חנוכה הוא חג חביב כל כך, וכל אירועיו ואביזריו השונים בנויים על גבי זה.

חשבתי מתוך כך לכתוב לכם מספר הלכות בעניין הדלקת הנרות:

  1. בלילה ראשון מברך שלוש ברכות: 1. להדליק נר של חנוכה וספרדים- נר חנוכה. 2. שעשה ניסים לאבותינו. 3. שהחיינו. בסיום הברכות יתחיל להדליק ואחר הנר הראשון יתחיל לומר הנרות הללו. ויש שאומרים זאת בסיום הדלקת כל הנרות.

  2. מפאת חביבותה של המצווה תקנו שגם מי שלא מדליק יברך את הברכה השנייה הנ"ל (וביום הראשון גם שהחיינו) כשרואה נרות שהודלקו. למעשה, רק מי שלא ידליק ולא מדליקים לו בביתו (למשל, חיל שהוריו לא מדליקים באותו ערב בבית) יברך.

  3. הספרדים מדליקים חנוכיה אחת בלבד בכל בית. אם רוצים להוסיף יכולים, אך לדעת הרב עובדיה – אין לברך (הרב משאש כתב שאפשר) והאשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית  מדליק ומברך חוץ מהאישה. (ובדרך כלל, גם שאר הבנות).

  4. חיל שהוריו מדליקים בביתם: לספרדים – אין צריך להדליק במקומו. ולאשכנזים צריך. אף לספרדים ראוי לכתחילה שישתתף בפרוטה כלומר שיקנה, ממי שמדליק, חלק מהשמן והנר.

  5. חיל או בחור שהוריו לא מדליקים בביתם אלא במקום אחר באותו ערב (בית מלון, אצל הסבתא וכדו') צריך בכל מקרה להדליק במקום שגר בו.

  6. בחור שגר באופן עצמאי בדירה שלו – מדליק בה, ולא יוצא בנר שבבית הוריו. (ומזדרז להתחתן...)

  7. זמן ההדלקה: לספרדים – צאת הכוכבים. לאשכנזים – חלקם שקיעת החמה (גר"א) חלקם- צאת הכוכבים. למדליקים בצאת הכוכבים – אם יש מניין קבוע לערבית מאוחר יותר יכולים להתפלל אז, אם לא – יתפללו ואז ידליקו. (וי"א שתמיד טוב להתפלל קודם).

  8. אדם המאחר לביתו לזמן ההדלקה, יכולה אשתו להמתין לו אם חוזר בשעה סבירה. אך יש עדיפות לכך שהיא תדליק בזמן ותוציא אותו ידי חובה. (לדעת הרב עובדיה כך יש לנהוג).

  9. לפעמים, בשעת הצורך אפשר להקדים ולהדליק מפלג המנחה (בערך 15:35) אך אין זה לכתחילה. ולפעמים עדיף לאחר מאשר להקדים, וכל מקרה לגופו.

יהי רצון שהדלקת נרות החנוכה בשמחה ובהדור תאיר בנו ובכל ישראל אור תורה גאולה וישועה.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square