• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
יום הזיכרון של עזרא הסופר | הרב אלי אדלר

 

בשבוע הקרוב יתקיים צום עשרה בטבת. שלוש סיבות מופיעות בחז"ל כסיבה לצום זה: התחלת המצור על ירושלים, תרגום השבעים, ויום הזיכרון של עזרא הסופר.

ראשית - ישנו עיקרון יסודי שבכל פעם ראוי לחזור עליו בימי הצומות והוא מה שמבאר הרמב"ם בהלכות תעניות[1], שהצומות אינם רק ימי ציון למאורעות מצערים שקרו בעבר, אלא הם בעצם ימי תשובה וחשבון נפש כלפי חסרונות יסודיים שנחשפו בהקשר למאורעות מסוימים, אך חסרונות אלה אינם נחלת העבר, אלא הם מקננים בנו עד היום, ומשום כך ממשיכים אנו לצום, בכדי להמשיך לעורר לתשובה, לפעול ולתקן באומה את אותם החסרונות.

 

במסגרת זו, נתמקד בציון המיוחד של זכרונו של עזרא הסופר. כמובן נשאלת השאלה מדוע לקבוע צום בגלל מותו של אחד הנביאים, צדיק ככל שיהיה? לא מצינו צום על כל נביא שנפטר. כך גם שואל המהרש"א במסכת ראש השנה ביחס לצום גדליה[2]. וכי על מיתתו של כל צדיק נקבע צום? אם זה יהיה כך, לא יהיה יום בשנה שלא יהיה בו צום?

אמנם יש כנראה דמויות מיוחדות, שאישיותן צריכה להיקבע עמוק בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו. הצום ביום פטירתו של עזרא הסופר מבטא עד כמה דמות זאת היא מרכזית עבורנו. דמויות ומנהיגים כאלה, הם בדיוק מה שחסר לנו. הנקודה איננה התרפקות על העבר, אלא יצירת האחריות הרוחנית, החינוכית והמוסרית, להעמיד תרבות כזו שיכולה להצמיח מתוכה כוחות אדירים כאלה, שהאומה זקוקה להם כאוויר לנשימה, בייחוד בעתות גאולה.

מה בולט ומיוחד כל כך באישיותו של עזרא הסופר, אשר ראוי כל כך להתגעגע לאישיותו הרמה?

ובאמת כאשר לומדים ומעמיקים בדמות זו, עזרא הסופר זו מציאות מיוחדת. במובן מסוים אחת הדמויות שצריכות לעמוד מול עינינו בכל מהלכי חיינו.

יש ביטוי מיוחד של הרב צבי יהודה כלפי עזרא הסופר: "עזרא הסופר הוא הרֶבֶּ'ה שלנו"[3]. בדרך כלל אנחנו לא משייכים את עצמנו לחסידות מסוימת, ואין לנו רֶבֶּ'ה. ידועים דברי הרב קוק שביקש 'רק אל תעשו לי קוקיסטים'. אז מה קרה באופן מיוחד שביחס לעזרא הסופר יש אצלנו ביטוי מיוחד שכזה?

אמנם יש מקום לשים לב לכמה נקודות מרכזיות באישיותו של עזרא הסופר, שהן יסודות התורה הגואלת.

ראשית עזרא הסופר הוא ענק בתורה. חז"ל משווים את אישיותו למשה רבינו: "תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה"[4], עזרא מאנשי כנסת הגדולה מוביל את העמדת הסייגים לתורה[5] ענקיותו של עזרא הסופר היא ענקיות בכללי התורה ובפרטיה, עד כדי הנקודות היותר קטנות[6].

באחדות אחת עם ענקיותו התורנית, עזרא הוא כולו אישיות של גאולה. הוא מוביל את אחד משלושת גלי העלייה העיקריים של תחילת בית שני, ובדברי חז"ל ניכר כי כל תקופת בית שני בעצם נקראת על שמו[7].

עזרא חי בתקופה היסטורית של שיבת ציון, שיש בה הרבה נקודות דמיון לתקופתנו. גם שיבת ציון של בית שני נתקלה הרבה מאוד בחוסר אמונה, כל הביטויים הנוראיים של 'צדיקים שאינם מאמינים'[8], "מי בז ליום קטנות"[9], ו"הלוא כמוהו כאין בעיניכם"[10], שנאמרו כתוכחה חריפה על ידי נביאי בית שני. מעט מאוד עלו בזמן הצהרת כורש, וגם אלה שעלו נתקשו להאמין שאכן זו הגאולה. לאחר מכן היו בעיות חמורות של קיום מצוות, חילול שבת, נישואי תערובת של מנהיגי העם עד כדי הולדת ילדים נכרים[11]. וכל זה קורה כאן בארץ ישראל בעיצומה של התהוות תנועת שיבת ציון.

אמנם יש נקודה מאוד משמעותית, שאולי בה מתרכזת עוצמת אישיותו, והיא, היחס שבין התורה לגאולה. אצל עזרא התורה היא השורש המעמיד של הכול. גם עניינה המכריע של הגאולה, ההתיישבות בארץ ישראל, ובניין בית המקדש, אינם עומדים מעל התורה, או מסתדרים עם התורה, אלא להיפך, התורה האלוקית היא המקור המוחלט המעמיד את הגאולה. מה שייתן לגאולה את ערכיה הנצחיים היא העובדה שהיא כולה נמשכת ממשמעותה האלוקית שאנו מקבלים אותה מהתורה. אין שום סתירה בין אחריות מוחלטת על התורה לבין הגאולה, ולהיפך - ככל שהאחריות על התורה תגדל, האחריות על הגאולה תהיה עמוקה יותר, וארץ ישראל ובניין בית המקדש, יקבלו יסודות אידיאליים ונצחיים יותר.

ישנה עובדה היסטורית חשובה ומהותית הנוגעת לעזרא הסופר, והיא שעזרא לא עלה ארצה בזמן הצהרת כורש, אלא רק כעשרים שנה לאחר מכן, לאחר מלכות אחשוורוש. ונשאלת השאלה מדוע? איך ייתכן שענק כזה, אחד ממ"ח נביאים, לא עלה ארצה בזמן הצהרת כורש? על כך אומרת הגמרא במסכת מגילה: "גדול תלמוד תורה יותר מהקמת בית המקדש"[12], ומבארים חז"ל, שרבו של עזרא הסופר היה הנביא ברוך בן נריה. ובזמן הצהרת כורש ברוך בן נריה היה כל כך זקן, שאפילו בעגלה הכי טובה אי אפשר היה להעלות אותו ארצה[13] במצב בו יגיע בחיים. בנקודה זו לעזרא הייתה התלבטות, האם לעלות בצו השעה על פי ההתעוררות האלוקית שבהצהרת כורש, או שמא צריך להמשיך לקחת אחריות על מסורת התורה ולעלות מאוחר יותר. וכאן עזרא מקבל הכרעה: התורה היא היסוד של הכול. וחשוב לנו מאוד להבין הכרעה זו. היא יסוד תורת הגאולה. הכרעה זו עלולה להישמע, מה שאנו קוראים כיום הכרעה 'חרדית'. אמנם צריך להעמיק בדברים. עזרא הסופר מברר בהנהגתו, שהכוח המעמיד של הגאולה כולה היא התורה, אין גאולה ואין ארץ ישראל ואין בית מקדש, בלי שדבר ה' שבתורה הוא המעמיד את הכול. עזרא הוא כולו ארץ ישראלי, כולו גאולה, אך הוא יודע שארץ ישראל הוא לא אידיאל עצמאי, ערך נפרד לעצמו. כל עניינה של ארץ ישראל היא מפני שהיא מקבלת את ערכה מכוח דבר ה'. וכעת המציאות בה יש דילמה שאין בה שתי אפשרויות מיידיות, בין האחריות על המשך התורה בישראל לבין העלייה ארצה, עזרא מכריע לקחת אחריות על התורה. לא מפני שהוא מזלזל חלילה בעלייה ארצה, אלא דווקא מפני שאכפת לו מארץ ישראל, והוא יודע שדווקא האחריות על התורה היא גם תיתן בסופו של דבר לחיים שלנו בארץ ישראל תוכן אידיאלי נצחי, ומשום כך כשעזרא עולה אחר כך לארץ, באמת כל תקופת בית שני נקראת על שמו.

זה נשמע אולי בפגישה ראשונה פרדוכסאלי, אך זו אמת אחדותית גדולה. גם אם היא נשמעת מורכבת קמעא, צריך להאזין לה היטב, מפני שהיא בדיוק האמת הגדולה לה אנו כל כך זקוקים.

גם אם אנחנו לא 'חסידים' ויש לנו נטיות של 'מתנגדים', ראוי לנו שניקח לנו דמות מופת כשל עזרא הסופר, להיות הרֶבֶּ'ה שלנו. אשרינו שיש לנו רֶבֶּ'ה כזה!

מכוח רוח זו, כשעזרא הסופר עולה ארצה הוא באמת פועל פעולה עצומה, פעולה מהפכנית שאין דומה לה. ממצב נוראי של ייאוש, של חולשה רוחנית ודתית, של נישואי תערובת, הוא מעורר גל עצום של חרטה ותשובה[14] מתוך עומקה של תורה, ואמונה בתהליך האלוקי של חזרת השכינה לציון כפי שהחלה בשליחות המשיחית[15] של כורש. רוח התורה האדירה המקננת בקרבו מחוללת מהפכה בחיים הארץ ישראליים, עד כדי כך שמנהיגי האומה חוזרים בתשובה ומגרשים את נשותיהם הנכריות. מתברר שהכל הפיך, ובית שני מקבל תפנית עצומה והופכת להיות אחת התקופות המשמעותיות בהיסטוריה הישראלית, תקופה בה עיקר הודה והדרה של תורה שבעל פה - הלא היא חיי עולם הנטועים בתוכנו - יצאה אל הפועל[16].

ללא ספק דמויות כאלה הם סוד המהפכה של דורנו. אלא הם המנהיגים אליהם אנו מייחלים. זיכרונם ותחושת האחריות והשאיפות כלפי העמדת דמויות כאלה באומה, הם מה שאנחנו צריכים לקחת לתשובתנו הגדולה מיום עשרה בטבת.  

 

 

 

 

 

[1] פרק ה הלכה א

[2] מהרש"א ר"ה יח:

[3] שיחות הרצ"י עשרה בטבת

[4] סנהדרין כא:

[5] ברכות כב: בבא קמא פב., ומלבים בתחילת ספר עזרא

[6] במדבר רבה ג יג

[7] ברכות ד' יומא ט, במקורות אלה מדובר על כלל תקופת בית שני המכונים "ימי עזרא"

[8] סוטה מח

[9] זכריה ד

[10] חגי ב

[11] כמתואר בפרקים הראשונים בספר עזרא

[12] מגילה טז: ועי היטב רש"י שם

[13] שיר השירים רבה פרשה ה פסקה ה

[14] כמתואר בעזרא פרקים ט י

[15] ישעיהו מא א

[16] כמבואר בספר היכלות

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square