• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

בס"ד

 

מוחין דגדלות!

חיילים יקרים ואהובים

קשה עלי הפרידה מחנוכה, חג האורות. ביום השביעי של החג התפללתי בנץ בכותל המערבי תפילת שחרית של חנוכה ומוסף של ראש חודש. מיד לאחר הנץ למדתי קצת תורה והמשכתי לכיוון קברו של דוד המלך, להתפלל עם  עם ישראל ועלינו. היום השביעי זה היום של המלכות=של דוד המלך. אחר כך בערב, לאחר הדלקת הנר השמיני, נסעתי להדלקה של האדמו"ר מסלונים הנוכחי. זה פשוט פלאי פלאות. מאות חסידים מתבוננים באדמו"ר אומר את הלשם ייחוד שלפני ההדלקה ומיד אחר כך מדליק את כל החנוכייה, מתפלל מעט ואז ניגונים עד לב השמים של כולם ביחד. בכוונה נעמדתי בין כל החסידים, היה חשוב לי להידחק ולהידבק פיזית והתפללתי להשם יתברך שייקח אותי גם רוחנית עם כולם באותה טיסה שמימית עם האדמו"ר מסלונים. האמת, זה חסר לי מאד בציבור שלנו. למה אין הדלקה של מאות עובדי השם יתברך מכל הארץ? למה אין לנו חבורות קודש בכל הארץ שנפגשות יחד בכל חג להתוועדות והתחזקות משותפת של אלפים ורבבות?

עכשיו נזכרתי שבמוצאי שבת קודש של חול המועד פסח נסעתי לבקר אצל ה- "שיחות התחזקות" – הרב צבי מאיר זילברברג שליט"א, היה כבר 22:00 בלילה ועדיין לא הוציאו את השבת, הם היו באמצע שירת "י-ה אכסוף". חשבתי שזה עניין של כמה דקות ואז אשמע קצת דברי תורה שיסבירו לי, כי הרב מדבר באידיש, אבל, להפתעתי הרבה, כשהאדמו"ר הגיע למילים: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך" – האדמו"ר חזר על המילים האלו בשירה עשרות ואולי מאות פעמים, עברו 5 דקות, 10 דקות, 20 דקות, חצי שעה, אחר כך כבר אני גם הפסקתי להסתכל על השעון והצטרפתי לשירה, לתפילה ולטיסה השמימית של הרב, ורק לאחר 53 דקות, אתם מבינים?! 53 דקות רק המילים: ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך", והרב דופק על השולחן, קם ויושב, קם ויושב, ודופק על השולחן, ועשרות חסידים איתו בתפילה ובדבקות. אם לא הייתי רואה את זה בעיניים לא הייתי מאמין שיש דבר כזה היום, שציבור יושב ומתוועד ככה מעל הזמן ומעל המקום, ואז עדיין לא הוציאו שבת ורקדנו איזה 20 דקות ובערך ב23:15 הרב התחיל את השיחה השנייה שלו ועדיין לא הוציאו שבת!!!

כל פעם שאני נזכר בזה, הלב שלי מתגעגע וכוסף ומשתוקק שוב ושוב להקהיל קהילות כאלו גם בציבור שלנו, נשמח שיבואו ממאה שערים גם אלינו.

צריך למסור על זה את הנפש!!!

אנחנו נקים חבורות קודש בכל הארץ!!!

כל פעם שזוכים בסייעתא דשמיא עצומה לחוות איזו חוויה אמתית של קדושה ודבקות בהשם יתברך, כל פעם שזוכים למעט מוחין דגדלות, ממש צריך להתפלל מכל הלב להשם יתברך שיזכה אותנו לזכור את זה, גם כשנהיה במוחין דקטנות, גם במצבים שכל כך רחוקים מהמוחין דגדלות, גם במסדרים של הסמל ובשטיפת כלים שבתורנות מטבח, שהסירים לא נגמרים ואתה כבר תשוש ועוד שעתיים, מיד אחרי שאתה מסיים עם הכלים ולא תספיק לנוח, אתה כבר צריך לעלות לעמדת שמירה, וגם כשכבר עלית לעמדת שמירה ואתה כבר נרדם בעמידה, תופרים אותך חצי שעה כי השומרים לא התעוררו ואתה כבר לא יודע מה לעשות עם עצמך... קטנות דקטנות דמוחין – מאיין יבוא עזרי???

כמה עוד?

עד מתי?

כן, כן, אם לא נדע לפעמים לצחוק ולרקוד ומעט לצאת מהטבעי והרגיל, הסיכוי לשרוד את הצבא ולצאת מהשירות הארוך והמתיש הזה ברוממות רוח, הוא פשוט אפסי!!!

ולכן, אסור להיות זקנים!!!

ולפעמים חייבים להוציא את המטענים הפנימיים בצורה יצירתית שלא תפגע באף אחד, אבל יחד עם זאת תשאיר את הסובבים קצת בהלם מאיזה ריקוד מקפיץ בלי קשר לכלום או כמה צעקות להשם יתברך עם חיוך:

כמה עוד?

עד מתי?

גם אם אחר כך נחטוף מהסמל או הוס"פ עונש לפרוק 3 שעות מכולות ולבנות דברים עם שקי פק"ל כמו שגם אני זכיתי לכך מספר פעמים.

אבל ברוך הוא וברוך שמו שתמיד נשארתי עם חיוך ולא נכנסתי אף פעם לדיכאון או ייאוש מהמערכת הצבאית.

טוב, לא יודע מה לעשות, שוב פעם נסחפתי לסיפורים, וכבר לוחצים אותי במערכת "קרוב אליך" לצמצם ל-700 מילים ואני פשוט לא מצליח ובאופן קבוע עושה בעיות לעורכים הצדיקים של העלון המדהים הזה שמחזק אלפי ועשרות אלפי בתים בעבודת השם יתברך ובעזות דקדושה.

טוב, אז רק אוסיף ואכתוב שפעם אחת זכיתי שהרב אייל לוגאסי שליט"א חיזק אותי בדברים של המשפיע הגדול מחב"ד, הרב פוטרפסט זצ"ל (צריך להביא גאולה לעולם, ולכן יש חשיבות עצומה להגיד ולכתוב דברים בשם אומרם) שכתוב, ואנו מתפללים בכל יום: "הבוחר בשירי זמרה" – מה זאת אומרת? שהקדוש ברוך הוא בוחר בשיריים של מה שנשאר מהזמרה הגדולה, כן, אחרי חנוכה, ואחרי ההתוועדויות, ואחרי סעודות שלישיות שמעיפות אותנו לעננים – האם יש שיריים לימות החול? האם את המוחין דגדלות אנו מצליחים להכניס ולקבל חיות מכך גם בזמנים של מוחין דקטנות???

והנה, עכשיו זכינו להתעלות משמונת ימי חנוכה המרוממים, האם עכשיו עדיין נשארנו בעצמינו חנוכיות מאירות כמו המנורה הטהורה, האם אנחנו בעצמינו עדות לכך ששכינה שורה בישראל?

האם אנחנו מספיק מאירים פנים לסובבים אותנו??

והנה עכשיו זכינו לסיים את ספר בראשית, האם אנחנו יותר חיים את האבות והאמהות והשבטים הקדושים?? האם גם בצבא וגם בזמנים של מוחין דקטנות אנחנו מצליחים לזכור שיש לנו פז"מ עולם, פז"מ נצח, פז"מ קודש מהנביאים, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים ואחרוני אחרונים?

האם אנחנו נזכה להיכנס לספר שמות ולשבועות השוב"בים עם יותר כוחות לרצות ולהתפלל ולכסוף ולהשתוקק להתנהג ולחיות יותר כמו יוסף הצדיק?

אני הקטן עונה בשם כולנו: כן! ברור שכן!

אנחנו עם קודש, ופרעה הראשון שישים לב לזה ויקרא לנו עם.

ואנחנו נמשיך בעזרת השם יתברך להיות מוארים מתלמידי חכמים ומחבורות של קודש, ושם שמים יהיה יותר ויותר מתאהב על ידינו ככל שיותר נמסור את הנפש להפיץ עוד תורה ועוד טהרה במחנה הצבאי ונהיה גם מקצוענים במבצעיות וגם מקדשי השם בכל הליכותינו והנהגתינו היומיומית.

ונסיים במה שנסיים בשבת קודש:

חזק חזק ונתחזק!

ושוב פעם סליחה לעורכים על האריכות!!! ותודה רבה!!!

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square