• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לפרשה

 

 

לברך את הבנים בענווה ואהבה

 

 

פרשתנו מלאה בברכות הבנים. בני יוסף, והשבטים. במנשה ואפרים, יעקב מהפך את המעמדות במשפחה. הוא רואה בברכה דוגמא לדורות: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". וקשה, מה מיוחד בברכה זו? ועוד, הרי יש ביקורת בחז"ל על יעקב שהעדיף את יוסף בכתונת הפסים, וגרם למתח עצום במשפחה שהביא לירידה למצרים. אז איך יעקב חוזר על טעות?

אלא שהבעיה איננה בשינוי המעמדות, אלא בהתעלמות. יעקב נותן ליוסף כתונת פסים ומתעלם מהשאר. כאן, יעקב מברך גם את מנשה. הברכה הגדולה לאדם היא, שהוא יהיה במקומו הראוי. אם לא נכון שמנשה יהיה בתפקיד הבכור, אז הבכורה היא קללה עבור מנשה ולא ברכה. וכן להפך ביחס לאפרים. אין ברכה גדולה מזו כמו לקבל את הייעוד המדויק שלך בחיים. אדם לא צריך להיות יותר או פחות, הוא צריך להיות מה שהוא. לכן הדגש אינו רק 'ישימך אלוהים כאפרים', אלא 'כאפרים וכמנשה'. זהו העיקרון גם בברכת השבטים.

ההשלכה לחינוך ילדינו היא שהסייעתא דשמיא שאנחנו צריכים לכוון אליה, היא שכל ילד שלנו יגדל להיות מה שמתאים לו. ילדים זה לא שטאנץ ולא פס יצור. כל ילד הוא שונה, מיוחד ועולם ומלואו. תפילתנו היא שכל אחד יזכה להוציא אל הפועל את האות שלו במציאות, ואין בכלל יותר או פחות.

כך גם בברכת בנותנו: יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה. הדגש הוא על לאה. שהרי בתחילה יעקב אף שֺנָאָה, ובסוף ריבונו של עולם סובב את הדברים בצורה מופלאה שכל אחת מן האמהות יצאה אל הפועל בדיוק כפי השיבוץ המיוחד והמדויק שלה באומה: "כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל".

שנזכה לכוון לברך ולהדריך את ילדינו בדיוק לפי מה שהם ראויים להיות. אין ברכה למעלה מזו.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square