• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

ספר שמות - בריאת העולם ב'  |  הרב אלי אדלר

 

הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' על התורה, נוהג בהקדמתו לכל חומש, לגעת במשמעות שם החומש, ובדרך זו לברר את עניינו של הספר כולו, כדוגמת ההקדמה המיוחדת הידועה לספר בראשית, המכונה בפי בלעם 'ספר הישר'.

בהקדמה לספר שמות מביא הנצי"ב את השמות השונים בה מכונה במקורות ספר זה: "זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות... והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה".  

יוצאת דופן בעניין זה היא שיטת הבה"ג[1] שמביאה הנצי"ב: "זולת רבינו בה"ג בסוף ספרו הקדוש, יקראהו ספר שני, דקחשיב חמשה חומשי תורה: ספר בראשית. וחומש שני. וספר כוהנים. וחומש הפקודים. ומשנה תורה".

הבה"ג כינה את ספר שמות "ספר שני". כמובן נשאלת על כך השאלה, איזה מן שם זה? לכל שאר הספרים הבה"ג נתן שם בעל תוכן, האם לא הצליח למצוא שם קולע לספר שמות, עד שנאלץ להשאיר אותו במספר הסידורי שלו בחמשה חומשי תורה?

על שאלה זו עונה הנצי"ב תשובה נפלאה ויסודית. הנצי"ב מסביר כי "ספר שני" הוא השם המבטא באופן העמוק ביותר את עניינו של ספר שמות. הכיצד?

אומר הנצי"ב שספר שני, אינו במובן של החומש השני בסדרת הספרים של חמשה חומשי תורה, אלא "שני" כאן, הכוונה היא לפרק השני שבתהליך בריאת העולם. ספר שמות הוא פרק ב' של בריאת העולם כפי שתוארה בספר בראשית. אם עד עכשיו חשבנו שתיאור בריאת העולם הסתיים בספר בראשית, הרי שיש כאן חידוש מקורי מאוד.

התפיסה המורגלת היא, שתהליך בריאת העולם הסתיים בששת ימים בראשית, ומאז העולם מתנהל מכוח הנברא. עד כאן - סיפור היצירה, מכאן ואילך - סיפורו של הַיְצור. עד כאן - המעשה האלוקי, מכאן ואילך - מה בני אדם עושים עם העולם האלוקי.

אמנם מדברי הנצי"ב למדנו, שאין זה כך. ספר שמות - ובו התהליכים המרכזיים של יציאת מצרים ומתן תורה - הינו למעשה המשך של תהליך היצירה האלוקית. זהו תהליך השייך לבורא ולא לנברא. מצד העילה ולא מצד העלול[2].

ממשיך הנצי"ב ומסביר: "אלא בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה כי הוא חלק שני מזה הספר[3]. היינו בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: בראשית - בשביל ישראל שנקראו ראשית. פירוש: תכלית העולם בכלל: הוא שיהא אומה אחת חלק ה' עמו".

עם ישראל אינו קיים לפני יציאת מצרים, ויציאת מצרים רק מחלצת אותו משעבוד. יציאת מצרים היא תהליך בריאתו של עם ישראל. "עם זו יצרתי לי"[4].

עלינו להבין את עומק העניין. בכדי לחלץ את עם ישראל ממצרים לא צריך תהליך של בריאה. תהליך של בריאה, הוא מציאות שבה מתפרצת לעולם התכלית האלוקית הכוללת של המציאות. בריאה איננה פרט, היא הכול, כמו שבסיום פרשת הבריאה אנו אומרים "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"[5], משום שהתכלית האלוקית של המציאות טמונה במכלול הבריאה.

יציאת מצרים שייכת לתחום הבריאה, משום שהיא יוצרת את האומה שעלתה במחשבה תחילה[6], יציאת מצרים ההיסטורית מתרחשת אמנם מעל אלפיים שנה לאחר שנברא אדם הראשון, אך היא שייכת לתחום של יצירת הדבר השלם, של התוכנית האלוקית המקורית של עולמנו. הופעת עם ישראל והופעת התורה בעולם, שייכים הם בעומקם לתחום של הבורא ולא לתחום של הנברא.

הבנה זו היא המשך ההסברה הפנימית של חז"ל שהתורה וישראל הם מהדברים שבעצם קדמו לעולם[7]. עם ישראל במהותו איננו תופעה היסטורית עולמית. המציאות ההיסטורית עולמית שלנו היא הלבוש והגילוי של מהות פנימית הרבה יותר עמוקה ויסודית. הופעת החיים העולמיים של עם ישראל הם קצה קרחון של ישות אלוקית עליונה, אשר מחשבת ה' שבבריאה כולה טמונה בה.

 

"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו"[8]. והלוואי שמתוך הכרה עצמית זו, נזכה גם להוציא אל הפועל בבחירתנו, ובכל אחריותנו בחיים, את הסוד העמוק של חיינו בכל מלוא מרחבם ומשמעותם.

 

 

 

[1] בעל הלכות גדולות, הידוע כרב יהודאי גאון, ועי שם הגדולים לחיד"א, חלק ספרים,           מערכה ה אות סא

[2] עי מהר"ל נר מצווה בהסבר הדברה הראשונה בעשרת הדברות

[3] ספר בראשית

[4] ישעיהו מג כא

[5] בראשית א לא

[6] בראשית רבה א ד

[7] עי' סנהדרין צא "מששת ימי בראשית" ורש"י שם.

[8] קריאת שמע קטנה

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square