• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

בס"ד

צל"ש לחיילים

בדיעבד או לכתחילה?

חיילים יקרים ואהובים!

 

בשבוע שעבר זכיתי לקבל טלפון ממפקד שנסע לעשות ביקור בית אצל חייל שלו שעכשיו התחיל טירונות. המפקד מגיע הביתה, דופק בדלת, אמא של החייל פותחת את הדלת, המפקד אומר: שלום, אני המפקד של הבן שלך, האמא מזמינה אותו לשבת, מוזגת לו כוס מים, ומספרת לו: תקשיב, לא רציתי שהבן שלי ילך לקרבי. אני גרושה, בעלי הקודם בכלא, יש לי עוד 2 ילדים קטנים, כמו שאתה רואה, אין לנו יותר מדי ריהוט בבית. המפקד מסתכל ורואה סלון כמעט ריק לגמרי מריהוט, חוץ מספה אחת ישנה ועליה שני ילדים ישנים ראש-זנב. המפקד בהלם, אבל נותן לאמא להמשיך לדבר. האמא של החייל ממשיכה ומספרת שאין לה כסף, ובנוסף להכל גילו לה לפני חודשיים גידול בכבד והיא לא יודעת איך היא שורדת את כל זה ביחד בלי הבן הגדול שלה שעכשיו התגייס. המפקד כמעט בוכה, אבל מתמלא בעוז ובאמונה ואומר לאמא: תקשיבי, הבן שלך רק עכשיו התחיל טירונות, אני מאד שמח בו ואוהב אותו, אני חושב שחבל ממש שהוא יעזוב את הצבא, את הרי רוצה שיהיה לו טוב, ושלא ירגיש כל הזמן מסכן ויהיה כל הזמן עסוק בצרות ובקשיים. ברור שהוא יכול לעזור לך בבית, אבל הצבא זאת הזדמנות נפלאה עבורו ועבורכם לשקם אתכם ואת הבית. אני אעשה כל שביכולתי כדי לתת לו סופי שבוע קבועים בבית, אעשה הכל כדי לדאוג לכם לריהוט וכדי לעזור לכם בדברים נוספים, כמובן שגם אדאג שהוא יוכל להתלוות אליך לבדיקות וטיפולים, אבל אסור בשום אופן להרוס לו את התכנון להיות לוחם ולהגן על המדינה ועל העם שלנו. האמא הקשיבה בסבלנות וקיבלה את דברי המפקד. המפקד חזר לפלוגה ותפס את החייל לשיחה אישית: שלום, היום הייתי בבית שלך. אני יודע מה אתה חווה ועובר, ואני בעזרת השם הולך לעזור לך, לאמא שלך ולאחים שלך הרבה מאד. ביקשתי מאמא שתישאר לוחם והיא הסכימה. החייל בכה מהתרגשות, ואמר: תודה.

שבוע לאחר מכן, הצליח המפקד להשיג דרך הרס"ר של הבסיס מיטה נפתחת כמעט חדשה וגם דאג להעביר עם החייל ארגז מלא כל טוב לכבוד שבת קודש בבית.

חשבתי לעצמי: אשריהם ישראל! אשרי צה"ל!

ההתמסרות האינסופית לטובת המדינה וכלל ישראל של אותו חייל שאף אחד מהחברים שלו לכיתה לא יודעים מה הוא חווה ועובר בבית, והוא ממשיך לעמוד במשימות ולמלא את הפקודות הצבאיות כאחד החיילים, בדיוק כמו כולם – זה פשוט פלאי פלאות.

מאז שהמפקד הזה התקשר אלי, הסיפור הזה הולך איתי ואני חושב בליבי: כמה צריך לדון כל חייל לכף זכות. כמה צריך להיות בעין טובה על כולם ועל הכל!

ובחסדי השם יתברך המשכתי לחשוב בליבי: כמה צריך להתאמץ, במיוחד בצבא להבין ולהפנים שכל מציאות של בדיעבד, זה בעצם הלכתחילה של הלכתחילה!

הסיפור של החייל הזה, זה לכאורה סיפור של בדיעבד: אבא בכלא, הורים גרושים, יש עניות בבית והאמא חולה. אבל עלינו לזכור שהשם יתברך – קודקוד עולם, ממש ממש דייקן- הכל אצלו יתברך בתכלית הדקדוק, שום דבר לא קורה במקרה או מתפספס אצל בורא עולם, אין אצלו יתברך בלת"מים!!

ולכן חשוב מאד שהמבט שלנו על כל הסיבוכים של המציאות – כל מה שנראה בדיעבד, זה ממש לכתחילה אצל בורא עולם!

עלינו לגדול בענווה ולהתנהג בביטול כלפי בורא עולם ולזכור תמיד שיש רק שני דברים בעולם:

או שיש טוב גלוי או טוב מכוסה. עלמא דאתגליא-טוב גלוי-"בבוקר חסדך"-טוב הנראה לעין-לכתחילה ממש! או עלמא  דאתכסיא-טוב מכוסה-"אמונתך בלילות"-טוב הנסתר מן העין.

טוב ה' שמתגלה דרך מציאות של בדיעבד, של ניסיונות, קשיים, התמודדויות, מאבקים, מלחמות, שבסופו של דבר, כשמתבוננים נכון וזוכרים שהשם יתברך אתנו והתורה הקדושה מלווה אותנו בכל מקום ובכל עת, רק מתעצמים הכוחות ואך ורק מתחזקים באמונה ומתוך ההעדר מתגלה ההוי'ה ונדבקים בהשם יתברך יותר ויותר, בחינת מוסיף והולך ומעלין בקודש!!!

לחייל כזה, ובכלל לכל החיילים שיש להם בעיות ת"ש, בעיות רפואיות, חיילים בודדים, על המפקד מוטלת האחריות לא רק לעזור לחיילים שלו מבחינה פיזית וחומרית ושחרורים הביתה לימי סידורים ודאגה לריהוט וחבילות מזון לשבתות וחגים, על המפקד להרים את החייל מבחינה רוחנית ולחזק את החיילים באמונה – להקנות להם את המבט האלוקי הזה: שכל הבעיות שלהם באו כדי לגדל אותם ולהוציא מן הכוח אל הפועל את כל הכוחות האלוקיים והטהורים שגנוזים בהם, ושיש להם זכות עצומה להיות חיילים ולוחמים על אף הקשיים, ושזה שהם לא מוותרים – השם יתברך שמח בזה ממש, וממש מצפה מהם לבנות בתים טובים וטהורים ולבחור בעצמם חיים חדשים ומלאי אמונה ולעזור בבית שלהם כמה שיותר, אבל לעולם לא להיכנס ולהיגרר לחיים של מסכנות והלקאות עצמיות ודיכאונות והדגשת החסרונות והאשמות. "אין הקב"ה נכנס בטרוניה עם בריותיו" – זה היסוד! יש לך ניסיון אחי? – השם יתברך יודע בוודאות שיש לך את הכוחות להתמודד איתו, ולא רק להתמודד איתו, אלא לגדול ממנו ולצמוח ולהתעלות ולחשוף עומקים וצדדים פנימיים שמתגלים דווקא ובמיוחד מתוך המיצרים – "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה" – פעם שמעתי שיעור של רב שהסביר ככה:

אתה חושב שאתה קורא להשם יתברך מן המיצרים שלך, והשם יתברך מגלה ומסביר לך שזה בכלל לא מיצרים, זה מתנות שמים של מרחבים אדירים של אמונה וטהרה ודבקות בו יתברך.

כן, אנחנו לא מבקשים מראש מתנו שמים כאלו!!

כן, אנחנו רוצים לחיות בבריאות רוחנית, נפשית וגופנית, אבל למי מאתנו אין איזה מיצר שמציק לו?!

למי מאתנו אין איזה מיצר שנראה לו לגמרי בדיעבד בחיים שלו, והוא מדמיין כל הזמן שאם המיצר הזה ייעלם, הכל יהיה טוב?!

זה שקר מוחלט!!!

המיצרים המגיעים מאת השם יתברך, הם ממש המרחבים שעלינו לחשוף בתוכנו ובפנימיותינו, ועלינו להיעזר בתלמידי חכמים וברבנים שלנו ולשאוב מהם כוחות של אמונה ומבט טוב וטהור על המציאות, מבט ישר! זה כוחם של תלמידי חכמים שזכו ללמוד שנים רבות תורה בעיון ומתוך כך המבט שלהם על הכל זה בישרות – רואים בטוב ה' בכל מקרה, ויודעים גם להתפלל ומתוך כך גם להגיד את המילים הנכונות והעצות הישרות לתלמידים שלהם שמתמודדים עם מיצרים גדולים ומתוך כך מצליחים להוציא אותם למרחב-י'ה!

אחים יקרים ואהובים!

היסוד הזה נכון גם בעניינים הלכתיים!!!

חיילים מגיעים למצבי דחק של תפילה לאחר הזמן בגלל פעילות מבצעית, חיילים מחללים שבת בסיורים חיילים ישנו שעתיים בלילה ושמו שעונים מעוררים ולא קמו ופספסו מנחה – נכון, זה מציאות של בדיעבד – אבל מבחינתנו, אחרי שהתאמצנו והשתדלנו שזה לא יקרה ועשינו הכל ודיברנו עם המפקדים מראש וניסינו לתאם שהכל יהיה מותאם להלכה, עכשיו זה לכתחילה של לכתחילה !!!

קריאת התורה בצהריים, פעמיים ערבית, חילול שבת שהתברר שלא היה נצרך, אוכל שהגיע לחיילים והתברר כבעייתי כשרותית ועוד הרבה דוגמאות שהצבא מאתגר אותנו, או יותר נכון, הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו, ובודק ורואה נסתרות הלב, ומצפה מאתנו להיות מאהבים את שמו על הבריות ומקדשי שמו, ולא לצעוק ולעורר מהומות – "שיהיה הכל נחת רוח אליך" – אנחנו קוראים בתורה בצהריים, כאילו שזה עכשיו בנץ, אנחנו מתפללים ערבית פעמיים לאט ובכוונה, כאילו שלא פספסנו שום תפילה. אנחנו מעדכנים את הרב הצבאי על הבעיות ונותנים בו אמון שידאג לשפוט את מי שצריך ולסדר כל מה שביכולתו באפשרותו כדי שלא יהיו עוד מקרים דומים, אבל אנחנו לעולם לא צועקים ומרימים את הקול ומשרתים בצבא בתחושה שמישהו מחפש אותנו ועושה דווקא לדתיים!

תלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם – אנחנו מוסרים את הנפש על הנעימות והעדינות שמביאה את כולם לחיות בשלום ולהמשיך לפעול למען שמו באהבה ובשם כל ישראל בתוך המחנה הצבאי, וממשיכים מתוך העין הטובה, הענווה והעדינות, שלושת ה-עיניים, להפיץ תורה וטהרה ולגרום לקידוש השם דרך כל מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו!

 

בברכת שבת שלום ומבורכת ובאהבה רבה

אחיכם הקטן - פרץ

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square