• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
פרשת וארא  - מבחן האמונה של משה רבינו

 

פרשת שמות מסתיימת במשבר. טענות חריפות של משה רבינו כלפי הקב"ה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". את התשובה שבתחילת פרשת וארא, ניתן להבין בשני אופנים. האופן האחד הוא כביקורת כלפי משה רבינו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ-הֹ-וָ-ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", "יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך... ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה"[1]. בניגוד לאבות, משה מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה, ובעצם מתלונן על ההנהגה האלוקית.

אמנם ניתן להעמיק בבירור זה ולומר, שיש משהו בַּקושי שעימו מתמודד משה רבינו, שהוא מורכב יותר מכל מה שהאבות התמודדו עימו. ניתן לסכם זאת בתמצית ולומר, שאצל האבות יש קושיות על ההנהגה האלוקית, אך אין סתירות בהנהגה האלוקית. כמו בלימוד גמרא, יש קושיא, ויש סתירה. קושיא היא דין שאיננו מובן על פי הכללים הידועים, אמנם יש מצב יותר בעייתי: שני מקורות הסותרים זה את זה, מה שהרבה יותר קשה ליישב. אצל האבות, יש ניסיונות, יש סיבוכים, יש תמיהות לאן כל זה מוביל ומדוע זה קורה. אך כל אלה אינם עומדים בסתירה להדרכה אלוקית קודמת. יש שאלות של שכר ועונש, צדיק ורע לו, ואף מדוע ה' מצווה כך או כך. אך משה נתקל במציאות הרבה יותר חריפה. הקב"ה כיוון למשהו אחד, ובמציאות קורה בדיוק הפוך. "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה". הקב"ה מדריך את משה מה לעשות כדי לקדם את הגאולה, ולהקל על ישראל, משה מבצע את שליחותו כפי שציווה ה', אך בפועל קורה בדיוק הפוך, הגאולה מתרחקת, ועם ישראל סובל יותר. יש סתירה חזיתית בין ההבטחה האלוקית, לבין מה שמתרחש בשטח. הקב"ה אמר שהאומה הולכת להיגאל, ובפועל פרעה מכביד את העבודה. מכאן נוצרת לכאורה בעיה חמורה באמון בקב"ה.

אמנם כגודל הקושיה, כך גודל השיעור האמוני שנלמד כאן. קושיא גדולה מזקיקה תירוץ עמוק ויסודי. משה רבינו ועם ישראל, מרוויחים ריווח אמוני עצום לדורות. השאלה הקשה מחייבת גילוי שם אלוקי חדש. לאבות, ה' נתגלה בא-ל שדי, וכעת מתגלה: י-ה-ו-ה. זו המהות העמוקה של ספר שמות[2] "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ"[3], גילוי מחודש של השמות האלוקיים, שהם ביטויי מהות אדירים. גילוי חדש של שם ה' לבני אדם, הוא ביטוי להעמקה אמונית, לתוספת דעת אלוקים. משמעות השם 'א-ל שדי' על פי חז"ל הוא, 'שאמר לעולמו די'[4], כלומר הידיעה שהעולם האנושי הוא מוגבל, עולם מלשון העלם. בני אדם חיים במצר, והם ממילא אינם יכולים להבין את מכלול ההנהגה האלוקית. ועם כל זה, מתוך עמדה של ענווה כלפי ההנהגה האלוקית, אנו מאמינים שריבונו של עולם לא עזב את הארץ, וגבהו מחשבותיו ממחשבותינו. באמונת "א-ל שדי", אין פתרון לקושיא, אלא בעיקר אמון עמוק בקב"ה מתוך הבנה עמוקה מדוע איננו מבינים.

אך אצל משה רבינו זה כבר אינו מספק, כאן אין רק קושיה, כאן יש סתירה בהנהגה האלוקית במציאות. כאן צריך להתרומם למבט עמוק יותר. כאן צריך להתחדש משהו שלא נודע אבות. "אני י-ה-ו-ה", כאן מתרוממים לעומק אמוני, המחייב אותנו לצאת מהתפיסה האמונית הפשוטה. כאן דעתו של האדם צריכה להתעלות. הדעה האנושית הרגילה, נתונה תחת ממדים של זמן. האדם חי במסגרת זמן ומקום. "אני י-ה-ו-ה" אומר, שהרוממות האלוקית זה חשבון אחר לגמרי. איננו מבינים בשמות אלוקיים, אך אחת המשמעויות של שם הוויה היא: היה הווה ויהיה. כלומר ההנהגה על-זמנית, החובקת את כל הזמנים באחדות אחת. הסקירה האלוקית הרואה את כל הזמנים, כל המאורעות, כל ההתהוויות, במכלול אחד. החידוש העצום הוא, שהאדם, מכוח צלם אלוקים שבו, מסוגל גם הוא להתרומם למבט זה. בראייה זו, מתיישבים הסתירות, המשמעות של כל מאורע זמני העומד בפני עצמו כנקודה בזמן, היא אחרת לגמרי. "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה"[5]. מה שבמבט הזמני, נראה כמו מחשבות לרעה; במבט האלוקי השלם, החובק את העבר, ההווה והעתיד, הכול מתרומם לפרספקטיבה שלמה, מכוחה מתברר שהכל מוביל לאחרית ותקווה אידיאלית.

 

הריווח הוא עצום, אז ולדורות. גם בתקופתנו חיים אנו במציאות שעל פי מבטנו הפשוט מלאה היא ניגודים וסתירות. מצד אחד סימנים כל כך מובהקים של גאולה, מצד שני תהליכים רוחניים ומוסריים קשים, המצביעים לכאורה על מגמה הפוכה לחלוטין. הקושיות והסתירות מחייבות שדרוג אמוני. לאחוז בשיפולי גלימתו של משה רבינו, לדעת לשאול את השאלות הנוקבות, אך דווקא מכוחן לטפס ולהתגדל להכרות אמונה גדולות ועמוקות, ומתוך כך לזכות לראות בטוב ה' הגדול על עמו ונחלתו בתקופתנו ההיסטורית הפלאית.

 

 

 

[1] רש"י שמות ו ט

[2] שיחות הרצ"י פרשת שמות סדרה ב

[3] ישעיהו סב

[4] תנחומא בראשית פרק ג, חגיגה יב.

[5] ירמיהו כט

 

 

 
Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square