• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

בס"ד

צל"ש לחיילים

עזים בקדושה!!!

חיילים יקרים ואהובים

שלום. אני רוצה לשתף אתכם בשני סיפורים משבוע שעבר:

חייל מסיירת גולני שולח לי הודעה: "שלום הרב. נמאס לי! אני נופל כל הזמן – אני על סף ייאוש. בבקשה תשלח לי חיזוק!!!"

למחרת בערב אני מקבל טלפון מחייל בפלס"ר 7: "שלום הרב. אני מפק"צ ביחידה, ברוך השם עושים דברים חשובים, נשאר לי עוד שנה וחצי בקבע. אני רוצה להתחתן, אבל מרגיש שלאף אחת לא מגיע אחד כמוני. אני טמא! – עזבתי את הישיבה לפני שלוש וחצי שנים. בשנה הראשונה הייתי מקפיד על קביעות עיתים לתורה, בורח מבנות כמו מאש ומפיץ תורה וטהרה במחנה הצבאי. בשנה השנייה התחלתי לבקר פחות בישיבה, הקשר עם הרבנים התדרדר, עדיין יש קשר יבש – שאלות בהלכה פה ושם, אבל רובי ככולי שאוב לעשיה צבאית שוחקת וקשה. טיפול בחיילים מצאת החמה עד שהעיניים נעצמות לך בעמידה. בשנה השלישית כבר הבנתי שאי אפשר להיות שונה: אתה נושם את הצוות והסגל והמפל"ג 24/7 ואתה מתחיל להתרגל לסגנון ולשפה, כשהתחלתי את התפקיד בתור מפק"צ, הייתי חייב לשבת עם הפקידה הפלוגתית והמש"קית ת"ש והמש"קית חינוך והמש"קית חינוך גופני, והמש"קית אב"כ וכמובן עם קצינת הת"ש ולפעמים גם הקצינת קשר.... אתה יודע הרב, צריך לדאוג לצוות, צריך שיהיו מקסימום מקצוענים ולאט לאט השיחות קצת גלשו מעבר למקצועיות, אתה יודע הרב, הכל מתחיל מזה שאתה בן אדם טוב ולא רק בא לבקש את מה שאתה צריך והולך, שיחה פשוטה של דרך ארץ: שלום, מה שלומך? תודה על העזרה לחייל שלי... ואז היא פתאום מספרת לך משהו מעט אישי על בר מצווה לאח ואחרת מספרת על זה שהיא רוצה להתחזק, והשלישית משתפת בהתלבטויות לגבי ההמשך בצבא או להשתחרר והרביעית שואלת שאלות באמונה ופתאום אני תופס את עצמי, אחרי שלוש וחצי שנים עם כמה ידידות, שבינתיים, ברוך הוא וברוך שמו, ברור להן שאנחנו שונים לחלוטין, אבל בחדרי חדרים, אפילו בתוך הבסיס – אני נופל!!! לא פעם ולא פעמיים!!! ושבוע שעבר ניגשה אלי אחת המש"קיות, היא הגיעה אלי ביחד עם חברה שלה, בחיוך גדול, ובלי להתבייש הן אומרות לי: "רצינו שתדע שאנחנו מדברות עליך המון ושיהיה לך יום טוב" והלכו! ואז תפסתי את עצמי והחלטתי שאני מתקשר אליך!

והמפק"צ הזה מדבר ואני מקשיב קשב רב: "שמע הרב, אני רגע לפני התרסקות, הבנות האלה מושכות אותי, הן עושות לי טוב בלב, אני מרגיש דתי בודד, דתי כמעט יחיד ביחידה, רק למדתי כמה שנים בישיבה לפני הגיוס, הריחוק מהישיבה גובר, נמאס לי לרדוף אחרי הרבנים, גם כשאני מתקשר הם בדרך כלל לא זמינים, או שיש להם רק כמה דקות, ואני מרגיש לא בנוח. מציעים לי מלא הצעות לשידוכים – בנות נפלאות – בנות של רבנים, גם נראות טוב והכל טוב, אבל אני פשוט מרגיש שלא מגיע להן, לאף אחת מהן מישהו טמא כמוני, מישהו עם ידידות, מישהו שכבר שנה וחצי בקושי פתח ספר ללמוד, מישהו שנופל בחדרי חדרים בדבר הכי שפל שיש – מה אתה אומר הרב?

עניתי לו: אשריך אחי אהובי! תודה רבה שאתה משתף אותי, זה פשוט מחזק אותי להמשיך לפעול ולדבר ולצעוק על חיילים שיציקו לרבנים שלהם כמה שיותר!!

תודה רבה שאתה פותח את הלב שלך, תודה רבה שאתה מוכן שנתחזק ביחד.

תודה רבה להשם יתברך שיש לו קצינים כאלה. קצינים שנלחמים על יראת השמים שלהם.

מה אני אגיד לך, אחי אהובי, מה אני כבר יכול לחדש לך?!

הדור שלנו, דור הגאולה, דור של ענקים, כעוצמת ההתמודדויות והניסיונות, הנפילות והתקומות, כך עוצמת השתוקקות הנשמה, הצימאון לאלוקים חיים כאומה ולא רק כיחידים.

יש מספר פעולות שאני ממליץ לך לעשות:

  1. לבדוק מתי נוח לך לבוא ולהתארח אצלנו שבת שלמה, ככה שנוכל להכיר יותר מקרוב. ברוך השם יש אוכל טוב, נסדר לך מקום טוב ונוח לישון, אתה יכול גם להביא אתך חבר או שניים ובמשך השבת נמצא את הזמן גם לעשות שיחות אישיות ונתחזק ביחד בעבודת השם יתברך.

  2. שלח הודעה לכל הרבנים שהיית קשור אליהם פעם: שלום הרב. אני לפני התרסקות. צריך את עזרתך. תלמידך הקטן...

אני בטוח שלפחות 2 רבנים יחזרו אליך בהודעות ובטלפונים, ואם לא, אני ממש לא מבין מה זה אומר שהם רבנים. תלמיד כותב שהוא לפני התרסקות ולא מתקשרים מיד או כמה שעות אחרי?!

אני הקטן זכיתי מספר פעמים לנסוע כמה שעות טובות כדי לפגוש תלמידים-חברים לעבודת השם יתברך ששלחו לי הודעה דומה והתקשרתי להגיד להם שאני מגיע אליהם עד לבסיס או עד למוצב או עד הבית!

  1. כל פעם שיש נפילה – מיד אחרי -שלבי התשובה:

    1. הכרה בחטא

    2. חרטה

    3. וידוי בפה

    4. קבלה לעתיד

וכך לעשות! להגיד בפה במילים: "ריבונו של עולם, אני מכיר בחטא שלי ולפרט, ואני מתחרט על כך מכל ליבי, ואני מתוודה לפניך ומתחנן שתחזיר אותי בתשובה שלמה לפניך ותקבל אותי באהבה, ואני מקבל על עצמי לא לשוב לזה החטא!!!

וגם אם אחרי חמש דקות זה קרה שוב, עוד פעם לעשות את כל שלבי התשובה – לא משנה כמה פעמים בים – עושים תשובה מיד! השם יתברך פותח שער לדופקי בתשובה!!!

"והבא ליטהר – מסייעין לו"!!!

ד.  מיד אחרי הנפילה או כשמגיע הרהור עבירה, אתה פשוט הולך למכונת פחיות הקרובה, או ל-"כוורת" הקרובה ועושה קניה של פינוקים שמיועדים לקדש שם שמים על ידי נתינה באהבה לכל מיני נג"דים, מפקדים, חיילים, נהגי טיוליות... אתה פשוט מוציא כסף ומפיץ טוב, משמח את הסובבים אותך, כותב מכתב חיזוק אישי לחייל שלך ומפרגן לו ממש על התפקוד שלו, ולחייל אחר עם בעיות ת"ש אתה דואג להגיע עם עוגיות שוקולד צ'יפס 37% ויושב איתו בנחת ושואל אותו איך הוא מרגיש ואיך מתקדמים העניינים בבית, ולחייל אחר אתה נוסע לביקור בית לא מתוכנן ומזמין אותו בסוף שבוע לאיזו ארוחת בוקר שמשמחת אותו ותיתן לו המון מוטיבציה להמשיך, ולאמא שלך אתה שולח דרך "זר פור יו" זר פרחים גדול ויפה לכבוד שבת קודש כי אתה כבר סוגר 21...

  1. להתפלל להשם יתברך שייתן לך עוד רעיונות יצירתיים, להתפלל להשם יתברך שייתן לך תמיד לראות את כל הדברים הטובים והעצומים שאתה זוכה לעשות ושתמיד תדון את עצמך לכף זכות, ולהתפלל להשם יתברך ולדבר איתו יתברך כל הזמן ולבקש ממנו שיקרב אותך אליו באמת ושיטהר לך את המח ואת העיניים ואת כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים ובעיקר את הלב!

  2. לבדוק מה ההצעה הכי רלוונטית וטובה שהציעו לך לטובת שידוכין ולתת אישור ולהתחיל לצאת, ואז המפק"צ קפץ שוב: "מה הרב, אתה נורמלי? – אני אומר לך, אני רחוק!!!"

עניתי לו: אחי אהובי – אתה יותר קרוב מקרוב – תשובה מאהבה, כל הזדונות נהפכים לזכויות ואתה עכשיו עושה תשובה מאהבה, אתה מלא זכויות כרימון!!!

המפקד לא מוותר: אני גם כל כך רחוק מלימוד התורה, ויש קשיים עצומים בטהרת הברית – אני טמא!!!

עניתי לו: אח שלי!!! מה אתה לא מבין?

למה אתה ממשיך להרביץ לעצמך?

שזה מדי פעם, זה סימן שבדר כלל אתה שייך למצב הגבוה, וזה שאתה כבר מדבר איתי עכשיו בטלפון כבר חצי שעה ומשתוקק לשמוע דברי חיזוק ועידוד – זאת עובדה שאתה קרוב מאד מאד להשם יתברך!!!

ולגבי לימוד התורה: לאט לאט, תבנה סרגל מאמצים ותחזור לכושר רוחני – היום 3 דקות. מחר 4 דקות. עוד שבוע וחצי 10 דקות... מתי שרק תוכל, יותר קל בסופי שבוע, בשבת קודש.

המפק"צ קופץ שוב: אתה לא מבין שגם לא בא לי ללמוד תורה?

עניתי לו: אין בעיה אח שלי, הבנתי אותך!

יש לי עצה אחרת בשבילך: תשקיע הרבה יותר במקצועיות שלך ושל החיילים שלך. הרי אנחנו למדנו בישיבות שכל העשייה הצבאית זה עבודת השם יתברך, אז תיכנס לעבודת השם יתברך יותר דרך המקצועיות שלך, תשפר את ההישגים של הצוות בכל המדדים: קליעה, כושר גופני, לש"ב, בוחן מסלול, בארו"ר, אימונים בשטח. תדאג לת"ש שלהם ברמה הגבוהה ביותר, ומתוך כך שתרגיש ותראה בעיניים שהצלחת בחסדי ה' המרובים להביא את כל הצוות להישגים מדהימים, וכך גם יעידו כולם – מפקד הפלוגה, המג"ד, החיילים וכל הסובבים, גם תרגיש בנוח להודות להשם יתברך ותפתח ספר לימוד לכמה דקות –

סרגל מאמצים רוחני!

"בתחבולות תעשה לך מלחמה"!!!

העשייה הצבאית תחזק את לימוד התורה ולימוד התורה יחזק את העשייה הצבאית, ושניהם יחד יחזקו את הקשר עם השם יתברך, ואז גם יהיו לך בעזרת השם עוד רעיונות יצירתיים לפנק ולעשות הרגשה טובה לסובבים אותך עם כל מיני דברים מתוקים למיניהם, וזה עצמו יחזק את הרעות בצוות, וזה יחזק את ההקפדה בהלכה, וזה יחזק את התפילות, ובסוף זה יחזק את הביטחון העצמי שלך כבר לצאת עם מישהי צדיקה ולבנות בית טהור, ולאט לאט מהר מהר לנפנף את כל ה"ידידות" שלך ולהחזיר את הקוויםהברורים ולהיות מקצועי בלבד, ללא שום זליגות לשיחות אישיות, ולעמים צריך להיות ממש חד ולחתוך!!!

ועצה אחרונה אחי אהובי: תתקשר לרב שהכי אהבת ותודיע לו שאתה בא לביקור ואתה חייב לדבר איתו, ובאותה הזדמנות תדפוק בדלת לעוד 2-3 רבנים, בלי להודיע מראש, ופשוט תגיד שלום ושהתגעגעת ושאתה חוזר לקשר קרוב!!!

ואם אתה חוזר לבסיס ושוב פעם אין זמן, או לא עונים לך, תשיג את המספר בבית ושל הרבנית ותתקשר אליה, ותגיד לה שאתה מחפש את הרב, והרב לא עונה. ואם זה לא מצליח, תתקשר שוב לרב ושוב לרבנית, עד שהם יבינו שממך הם לא יצליחו לברוח כי אתה רוצה להתקרב להשם יתברך ויש לך עזות דקדושה!!!

ואחרי חודש תזמין את עצמך לשבת, לאחת הארוחות, ואם לא אפשרי, אז מיד אחרי הארוחה בישיבה – לך ותדפוק בדלת ותבקש ללמוד כמה דקות כי אתה החלטת שאתה עושה "עונג שבת" אצל הרב! עם עוגה או בלי עוגה, זה לא כל כך משנה, אבל עם עוגה יותר טוב, ואולי אפילו תשקיע לפני שבת קצת כסף ותקנה לרב שלך איזה בקבוק יין ועוגה טובה ומפנקת עם הרב שוקולד – משהו שכולם אוהבים, וגם הילדים של הרב לא ישכחו אותך, וכשאתה מגיע ודופק על הדלת עם בקבוק יין ועוגה כבר לא נעים לא להכניס אותך, בכל זאת תלמיד...

וחודש וחצי אחרי תעשה אותו דבר עם הרבנים הנוספים ותפנק גם אותם, ואז כבר אי אפשר לסרב לך, ולפחות אחד מהרבנים יזמין אותך לאחת הארוחות ואז,מיד בסוף הארוחה תיגש לשטוף את הכלים בכיור – בלי לשאול יותר מדי שאלות. ואז, לאט לאט, הרבניות יבינו שיש להן עסק עם מישהו שכדאי לשדך אותו, והרבנית תשאל את הרב: מי זה הצדיק הזה שכל פעם מגיע עם בקבוק יין ועוגות ושוטף כלים, נראה לי שיש לי מישהי בשבילו...

ואז, כבר חז"ל הקדושים לימדונו: "אין מסרבין לגדול". אז אם לאחיך הקטן פרץ אתה יכול לסרב, לרב שלך אסור לך!!!

וזה כבר יחזיר אותך למסלול הדבקות בהשם יתברך ותחזור ללימוד תורה בקביעות ובעיקר לשמחה גדולה בעבודת השם יתברך ותמשיך ללכת ולהוסיף בקודש "מחיל אל חיל"

זהו. "עזים בשוב"בים" – ממשיכים בעוז ובענווה לעשות רצון בוראנו, יוצרנו ועושנו, וכן זה מה ששלחתי גם לחייל הראשון מסיירת גולני בהקלטה של 3 דקות בוואצאפ וביקשתי ממנו לבוא לשבת ולהתקשר תמיד, וכן, יש ברוך השם מאות ואלפי חיילים שמשתוקקים להשם יתברך וצריכים עזות דקדושה כדי לא לוותר לרבנים שלהם, ואני מחזק אתכם אחים אהובים: אל תוותרו!!! תציקו לרבנים ימים ולילות!!!

"חזקו ואמצו כל המייחלים לה'"!

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square