• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

למה לקטוע את הדרמה באמצע המתח?

 

ניתן היה לחלק את התורה לשני ספרים: ספר היסטוריה, וספר חוקים.

בחמשה חומשי תורה מסופר הסיפור ההיסטורי, מבריאת העולם, דרך התרקמות חיי עם ישראל, ועד לכניסתם של ישראל לארץ בתום ארבעים השנה במדבר. במקביל לכך, התורה היא גם ספר החוקים של האומה, הכולל דברי מוסר ואמונה, ובעיקר פירוט של תרי"ג המצוות.

עד לפרשת בא הסיפור היה קולח ומרתק מאוד. בפרשה זו, יש שינוי סגנון בעיצומה של הדרמה. במבט פשוט, זה קצת מעצבן. אנחנו נמצאים בשיא המתח של יציאת מצרים, בדרמה שאחרי המכה התשיעית, ולפני המכה העשירית המכרעת, ולפתע יש הפסקה 'מייבשת', והתורה עוברת ל'ערוץ המשפטי'. בבת אחת האווירה משתנה, תוך כדי סערת הרגשות והציפיות לקראת הכרעת המצרים, עוצרים הכול, ומתחילים לעסוק בפרטים של מצוות. מצוות קידוש החודש, מהלך הזמנים של כל השנה, תאריכי השנה התלויים בכך, פרטי הפרטים של מצוות קרבן פסח מצרים, לשחוט כך, לשים את הדם כאן, לבשל כך ולא אחרת, וכו'.

למה אי אפשר למצות את הסיפור היפה והשובה לב של הגאולה, ואחר כך לעבור לתחום ה'יבש' של ספר המשפטים?

אמנם נראה כי דווקא בסידור זה יש לימוד מאוד גדול וחשוב.

ההיסטוריה של עם ישראל איננה אוסף של דרמות אנושיות מרתקות. ליתר דיוק - ישנן המון דרמות בחיים ההיסטוריים של עם ישראל, ואפשר היה ליצור הרבה רומנים מרגשים מסיפורי החיים הנוגעים ללב של אומה זו. אמנם מטרת החיים של עם ישראל בעולם מכוונת לייעוד אחר לגמרי. שום דרמה עכשווית מרגשת ככל שתהיה, אינה יכולה להכיל ולבטא מטרת חיים עליונה זו. בתוך עוצמת החוויה העכשווית החזקה של יציאת מצרים, ריבונו של עולם מרים לעם ישראל את המבט, כלפי המשמעות הגדולה של החיים הישראליים. יציאת מצרים, על כל עוצמתה ההווית, היא באמת רק התחלה של חיים, שהיעד שלהם הוא רחוק כל כך, אף מעבר לכל חיי עולם הזה. מטרת החיים הרחוקה של עם ישראל, מצויה באופק המגיע עד חיי עולם הבא. כפי שמבאר הרמח"ל בתחילת מסילת ישרים, את היסוד לכל מסילת החיים שלנו: "כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא תַּכְלִיתוֹ..."[1] והרמח"ל ממשיך ומבאר את השיטה שתרומם אותנו לשם: "וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ". בפן הסיפורי המוחשי של יציאת מצרים, עם ישראל עובר תהליך מרגש של יציאה לחירות, ניצחון הצדק, התגברות החלש על החזק, הכנעת הרוע המצרי. אמנם מעל כל אלה ניצבת המגמה האלוקית הרחוקה, אשר תהליך יציאת מצרים, היא רק התחלה שלה. מגמה זו צפונה במצוות התורה. עומק תכלית יציאת מצרים נמצאת דווקא במצוות ה'. המצוות הן ההדרכות האלוקיות המנתבות ומשכללות את החיים שלנו במהלך ההיסטוריה, אל ערכי החיים הנצחיים. מטרת מצוות ה' היא הוצאת החיים האנושיים מכל מצריהם, והעלאתם וקישורם אל חיי הנצח. זו המשמעות של המצוות כמביאות אל העולם הבא. עולם הבא איננו דווקא מקום אחר, אלא בעיקר חיים במובן אחר לגמרי. לעומת עולם הזה, שהעיקר התרבותי בו הוא ה'זה', כלומר - הממד החומרי המוחש של החיים, הרי שבעולם ה'בא' העיקר הוא התוכן הנצחי, הנשמתי, האלוקי. עולם זה הוא אינסופי בערכו, הוא עולם שהמאפיין שלו הוא, שהוא כל הזמן 'בא'[2], יש בו תוכן עליון, ללא הגבולות והמצרים העולמיים.

פרשת בא מתחילה להרים את מבטנו אל האופקים הרחוקים, שהם מטרת חיינו באמת. דווקא מה שנראה כ'יובש' של המצוות, טומן בקרבו את המגמה האלוקית האדירה הגנוזה ביציאת מצרים לעילוי הבריאה כולה. 

 

 

________

[1] מסילת ישרים פרק א

[2] עפ"י שיחות הרצ"י 'עולם הבא'

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square