• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

 

הדרך לבניית הבית

 

רעים אהובים, חודש טוב!

כמה נפלא להיפגש בפסגות, כמה כואב לראות את הגאיות. עם יוצא ממצרים - בשיאו - מגרונו פורצת שירת הים, שפחה אורה על הים מראות מדהימים - "ויבואו מרתה, ולא היה לעם לשתות מים, וילונו העם". זה מה שראוי לקרות ביחסי הקרבה המופלגים של הקב"ה ועמ"י? דואג, מאכיל, משקה, מגן וכשחסר משהו - ישר תלונות? ובחטא העגל סיפור דומה - אחר הפסגה של קבלת תורה נופלים! והתשובה: הרב חרל"פ (לחם אבירים) "צריך לעגן את האורה הגדולה במציאות" ובשני האופנים האחד, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ואלה מוסיף על הראשונות, מה ראשונות (10 הדברות) מסיני, אף אלו המשפטים מסיני - משפט אלוקי מדויק, מדוד, מוסרי, ומפתח את תכונות המוסר והצדק האלוקיות באומה - זו הדרך. והמערכה הנוספת - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ביטוי קבוע, אמיתי, נורא הוד של הופעת קדושת אלוקי ישראל - באומתו - דרך המקדש, כהנים, קרבנות, אש המערכה ונרות המנורה.

ראש לכולם - הארון ובו תורת החיים המאירה את כל שטחי החיים בפועל, ובתפילותינו הקבועות, הארון בקודש הקודשים המאיר את המנורה בדרום שמסמלת את החכמות כולן המתברכות מן המקור, מן הקודש, מהתורה. והשולחן בצפון - המסמל את הצד הכלכלי, הממלכתי - גם הוא מתברך ממקור הקודש. גם הוא שייך לגמרי אל הקודש. זו תורת החיים. תורתנו.

עם שלם מתבקש למשכן ונותנים - עד בלי די, והותר - "איש אשר ידבנו ליבו". אך לקרבנות ציבור דין שונה - מחצית השקל ותו לא "ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם" "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש". כשמדובר בקרבנות יחיד - רוצה להביא נדבה תביא את כל הרפת שלך לקרבן - אפשרי! אך בקרבן ציבור יש חידוש עצום - אין אחד יותר מהשני, הרב הראשי ואחרון הסנדלרים - שניהם בקרבן הציבור נותנים את חלקם הקבוע, היציב, הלא משתנה.

זה ציבור בישראל - כל אחד מקסימום חצי. רוצה להיות שלם - חפש את החצי השני, כך בתחושה הפנימית, כך בענווה כלפי האומה, וכך באומר חיינו: "אם אין אני לי מי לי, ושאני לעצמי מה אני" (הלל באבות). ולא בכדי מקדימים להביא את שקלינו בפרשת שקלים לפרשת שקלי המן בפורים. כי להפוך את הגזירה, להפוך את החורבן לבניין צריך רוח אחת, צריך ציבור, צריך אומה שיודעת ומוקירה את הערך הגנוז בכל אחד מפרטיה. כמו שאומר הרב בעולת ראיה על התפילין - התפילין עוז לישראל, פארך חבוש עליך, וזה מגיע עד היחידים. כל אחד ראוי ושייך! לא רק צדיקי הדור יעטרו ראשם בפארנו, אלא כל אחד - זו מעלתנו!

ואכן המקדש הוא נחלת הכלל, בלי ציבור אין מקדש. קודם מלכות, ריבונות - ורק אז הולך דוד המלך וקונה את גורן ארוונה היבוסי - 50 שקל לשבט ו600 לכל האומה (דה"י).

הגענו אל ראשיתה של המלכות, עם ריבון בארצו אחרי 2000 שנה. ועין כל נשואה לירושלים אל ה"בית אשר בחר ה' לשכן שמו שם", נאמין שראויים אנו ונזכה לבניין הבית מתוך אחדות ואמונה רבה.

אוהבכם,

רפי פרץ.

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square