• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

בס"ד

פורים בצבא

חיילים ואחים יקרים ואהובים

 

דבר ראשון- המצוות של החג!!

חיילים של השם יתברך הם חיילים שחיים הלכה!!

אני הקטן נוהג ללמד את מצוות החג דרך השפה הצבאית:

מ"מ, מ"מ = א. מקרא מגילה. ב. מתנות לאביונים. ג. משלוח מנות. ד. משתה ושמחה.

ככה אפשר ללמד את כל החבר'ה וכולם זוכרים.

אני רוצה לעסוק מעט במצוות מקרא מגילה- עלינו לזכור ולהזכיר לאחים שלנו שמגילת אסתר זה לא ספר היסטוריה. אנחנו כל שנה זוכים לקרוא בציבור את המגילה גם בערב וגם בבוקר.

  1. למה? הרי כולם זוכרים את הסיפור, למה לחזור?

  2. למה בציבור?

תשובות:

1. חוזרים כי רוצים לחיות את הדברים!

כשאנחנו קוראים ולומדים את מגילת אסתר, אנחנו מפנימים שמרדכי ואסתר אלו לא דמויות שהיו פעם וזהו.

מדובר בצדיקים עליונים שחיים בתוכנו!!

מדובר בדמויות שמסרו את נשמתם, רוחם ונפשם להצלת כלל ישראל ואנחנו ממשיכים אותם. במיוחד בתור חיילים המשרתים את המדינה במסירות נשמה, רוח ונפש. אנחנו לומדים, קוראים ומקבלים כוח להמשיך לחיות את אותה מסירות היום. אלפי שנים אחרי המהפך שעשה השם יתברך דרך מרדכי ואסתר, השם יתברך ממשיך לפעול דרכינו, ואנחנו שמחים בכך מאוד.

אנחנו ממשיכים את נצח ישראל, אחרי אלפיים שנות גלות, עם מדינה משלנו וצבא הכי חזק בעולם ומקבלים כוחות ממרדכי ואסתר.

דבר שני, בעצם קריאת המגילה אנחנו מודים להשם יתברך על כל הניסים שהוא עשה ועושה איתנו "בימים ההם בזמן הזה"!

 

2. ולמה בציבור?

משום שהחידוש הכי גדול של עם ישראל בעולם זה לא שיש כמה יחידים, צדיקים וקדושים מיוחדים שלוקחים אחריות ויש להם הנהגות מופלאות. אלא, יש אומה שלימה כזאת שנבחרה מכל העמים וקיבלה תורה שמדריכה את כל האומה איך חיים בטהרה, איך מסתכלים באמונה על כל ההיסתורי'ה שלנו(הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה נוהג לכתוב היסטוריה עם האות ת', כדי ללמד את התלמידים שהשם יתברך מסתתר מאחורי כל מה שעבר ועובר על ישראל קדושים לאורך כל הדורות).

קריאת המגילה ברבים מעוררת את כל הציבור לקבל כוחות של "ונהפוך הוא" - להפוך כל חושך לאור, כל מר למתוק, כל רע לטוב, כל טמא לטהור, כל עצב לשמחה, כל כישלון להצלחה, כל נגע לענג...

כשאנו קוראים את המגילה בציבור, אנחנו בעצם מפרסמים את הנס ברבים ומאפשרים למרדכי ואסתר להתפרץ מעומק נשמתנו ולעורר אותנו להתאמץ ולקבל כוחות מהשם יתברך ולקחת עוד ועוד אחריות על המדינה שלנו, על הצבא שלנו ועל כל הסובב אותנו ולהתפלל על ישועתם של ישראל, רפואתם של כל הפצועים והנדקרים ולע"נ הנרצחים. להתפלל להצלחת צה"ל, להתפלל ולהשתוקק ולכסוף לבניין בית המקדש במהרה.

 

נסיים בסוד הנהפוך הוא

יש עניין שיתהפך הכל לטובה!!

זה פורים!

הכול התהפך לטובה.

גם אחרי שנחתם הכול בטבעת המלך והיה נראה לעין שישראל גמורים...

השם יתברך חשבה לטובה!

באמת אין רע בעולם!!

מי שחי אמונה בפשיטות ותמימות יש לו סבלנות עצומה להמתין ולחכות שכל רע יתבהר בסופו של דבר לטוב.

אנחנו מתאמצים לעשות השתדלות של 100% , אבל תוך כדי וגם אחרי יש לנו 100% ביטחון בהשם יתברך שהוא טוב מוחלט ולא יוצא ממנו שום רע!!

כל מה שנראה לנו רע בעולם הזה, זה רק תמונה חלקית מהתמונה השלימה שהשם יתברך מתכנן לנו. עלינו להיות בעלי אמונה ובעיקר בעלי ענווה ולהתבטל לפניו יתברך ולהודות לו יתברך בלב שלם על הטובות וגם על הרעות.

גם במגילת אסתר הכול היה נראה נורא מאוד, אבל השם יתברך הקדים תרופה למכה. לפני שהשם יתברך נתן להמן את בית אחשוורוש וכל הגדולה שלה הוא זכה באופן זמני, כבר מרדכי הציל את אחשוורוש מבגתן ותרש והתרופה היתה מוכנה מראש.

 

יהי רצון שנזכה כולנו להיות בעלי אמונה ובעלי ביטחון בהשם יתברך ובעלי ענווה.

אסיים בסיפור:

היה לנו מפקד שממש איתגר את כולנו. הוא חי בתחפושת של המן קטן: קללות, גזירות-עונשים, צעקות. אחד מהאחים שלי למחלקה הגיע למצב שהוא הרים עליו יד ונכנס 21 יום לכלא, גם המפקד נענש וסגר 28 יום בבסיס על אותו מקרה.

השתחררנו הביתה לפורים וכטוב ליבי ביין כמצוות היום, באמצע הסעודה התקשרתי למפקד ובכיתי לו:

אתה צדיק!

זרע קודש!

אתה לא תשבור אותי!

אתה מפקד טוב!

שיהיה לך ולמשפחתך פורים שמח, כולם חושבים שאתה המן ואני יודע שאתה מרדכי....

בקיצור, נפלתי עליו איזה 3 דקות, ואני לא זוכר את כל השיחה😊 שיחה של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

כשחזרנו לבסיס מיד אחרי פורים, ממש לא ידעתי למה לצפות. לקחתי בחשבון שאני עומד לעלות משפט מ"פ על חוצפתי להתקשר למפקד וליפול עליו, אמנם לא קמתי כמו רבה ושחטתי את ראשו של רבי זירא, אבל משפט מ"פ זה לא בדיוק דין תורה שאפשר לצאת בו זכאי מדין "ביסומי בפוריא" ולכן שמתי מספיק בגדים וספרים בתיק ל- 28 יום הבאים או אפילו לחוויה של ישיבה קצרה בכלא, שאולי אזכה להפיץ שם אמונה.

בקיצור, המפקד לא אמר לי מילה.

המשכנו באימונים וממש התפללתי להשם יתברך שהמפקד יתפוס אותי לשיחה. לא ידעתי אם אני צריך לבקש סליחה או שעדיף לשתוק...

לאחר כשבוע וחצי המפקד קרא לי לשיחה אישית:

שלום פרץ, רק רציתי להגיד לך תודה רבה על השיחת טלפון בפורים, עשית לי טוב בלב, ועכשיו תעוף לי מהעיניים ותמשיך לעבוד (לא ציפיתי לאיזו השתפכות הנפש...).

"אין שמחה כהתרת הספקות" – רצתי להמשיך לעבוד והודיתי להשם יתברך: "שומר מצווה – לא ידע דבר רע"! (למרות שאני לא חושב שהיה לי רע בכלא...).

אמנם זה ייראה לכם הקוראים כסיפורי חסידים, או אפילו סרט דמיוני, אבל את האמת השלימה לא אסתיר ממכם: לאחר, אני חושב, כעשר שנים, אותו מפקד מתקשר אלי ואומר לי: פרץ. תודה. אני היום דתי, נשוי ואבא ל- 2 ילדים חמודים ולומד תורה רוב היום. עיניי היו עם דמעות וליבי התמלא באהבת השם יתברך, אמרתי למפקד שלי: תודה רבה שהתקשרת, אני מאושר בשבילך. יהי רצון שהשם יתברך ימשיך להשפיע עליך ועליכם מטובו לאורך כל החיים.

אחים אהובים.

באמת, ברור לי שלא אני זה שגרמתי למפקד שלי לחזור בתשובה, אבל בטוח שיש לי בסיפור הזה איזו עמלת תיווך בשותפות עם השם יתברך בבנק הבינלאומי העליון.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square