• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

שבת הגדול - נס הנסים

 

בטעם שבת הגדל הביא בטור: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול, שפסח מצרים מִקחו[1] בעשור כדכתיב: 'בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית', ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום חמישי... נמצא שי' בחודש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם? והשיבו לשחטו לשם פסח במצוַת השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול"[2].

על כך מביא הט"ז קושיא ידועה, הרי גם אם באותה שנה י' בניסן חל בשבת, לכאורה התורה מציינת את י' בניסן ולא את שבת. מדוע אנו מציינים נס זה דווקא בשבת ולא בעשור לחודש?

הט"ז מתייחס לשאלה זו: "רבים מקשים, אם כן היה לו לייחס הגדולה לי' בחדש, אפילו בחוֹל? ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל, דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן, ואם כן יהיו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול, דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת". כלומר - באותו תאריך י' ניסן, ארבעים שנה מאוחר יותר, אירע נס נוסף, בקיעת הירדן בכניסת ישראל לארץ בזמן יהושע, ואם כן יש חשש שאם יציינו את הנס שקרה במצרים באותו תאריך, יבוטל ייחודו, משום שבאותו יום קרה נס נוסף, ולכן העדיפו לדורות לציין את הנס שקרה במצרים, באותו יום בַּשבוע בו הוא אירע, ולא בתאריך, י' בניסן.

על הסבר זה יש לשאול, מה נורא כל כך שהתרחש נס נוסף באותו יום, אדרבה, יש מקום לומר שזה דווקא היה מחזק את ערכו של היום, שהרי אנו רואים שי' בניסן הוא יום מוכן לניסים, ויש לומר שזה היה מגדיל את ערך הנס ולא מקטינו?

ונראה להסביר, שבאמת שונה מאוד הנס שקרה בבקיעת הירדן בזמן יהושע, מהנס שקרה בעשור לחודש בפסח מצרים. הנס שקרה בבקיעת הירדן הוא נס אלוקי, על טבעי המשנה את חוקי הטבע, הדומה מאוד לנס קריעת ים סוף: "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד... וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן"[3].

אמנם מהו הנס אשר התרחש בעשור לחודש? בעשור לחודש לא קרה שום דבר גלוי הנוגד את חוקי הטבע. הנס האדיר שהתרחש בעשור לחודש הוא עצם כוח האמונה ומסירות הנפש של ישראל. עַם ישראל, במשך מאות שנים נמצא תחת עבדות טוטאלית, בעינוי הגוף והנפש, במצב בו האדם מאבד את חירותו, אומץ ליבו, אמונתו וגבורתו והופך לעלה נידף, בטל ומבוטל כלפי אדונו הרודה בו. והנה משה מצווה את ישראל לקחת את השה, אלוהיהם של מצרים, לקשור אותו בכרעי המיטה כהכנה לקראת זה שבי"ד בניסן הוא יישחט לשם קרבן פסח לה'. למרות המנטאליות העבדותית הטוטאלית, מתבררת אמונתם העל טבעית של ישראל, שאינה תלויה בדבר ממש. "ישראל מאמינים בני מאמינים"[4], "גלי קמיה קודשא בריך דמהמני ישראל"[5]. ישראל שומעים בקול ה' בלא שום חשבון, בניגוד מוחלט לכל התנאים והנתונים שמסביב, ועושים זאת, זהו נס הנסים. בעומק העניין, זהו נס יותר גדול מאשר בקיעת הירדן[6], שהרי אין גבול ליכולת האלוקית "היד ה' תקצר?"[7], אך זה שיש התבטלות מוחלטת של שמיעה בקול ה' בניגוד לכל היגיון, בניגוד לכל המציאות שמסביב, כאן מתגלה עומק אמונתם האלוקית של ישראל, כאן מתגלה הנס שבעצם החיים הישראליים, כאן מופיע הסוד הפנימי של חג הפסח. נס זה של שבת הגדול[8] הוא ההכנה ליציאת מצרים, זהו השורש של חג הפסח. על שום מה הוא נקרא חג הפסח? "עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִשְׁתַּחֲווּ". ונשאלת השאלה מדוע זה נקרא פסיחה? למה לא נאמר פשוט שמכת בכורות באה על המצרים ולא על ישראל? כשאומרים פסיחה, במשמע שהיה צריך להכותם רק שדילג עליהם! האם גם בשאר המכות הקב"ה פסח על ישראל? ואם כן מה המיוחד במכה זו? התשובה היא שבאמת זה כך, וזהו פלא הפלאים שמתברר במכת בכורות. מכת בכורות היא גילוי שכינה במצרים. באמת, מצד הטבע, בגילוי שכינה, גם בכורות ישראל היו צריכים למות, שהרי "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"[9], אמנם בחותם יציאת מצרים מתברר נס הניסים, שישראל הם באמת לא אדם, "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"[10] וממילא פסח ה' על בתי ישראל במצרים.

 

שנזכה כולנו, יחד עם כל עם ה', לחג פסח מרומם ונישא, מתוך שמחה וקדושה, חדווה ועוז ה', וכימי צאתנו ממצרים יראנו ה' נפלאות במהרה.

 

_________

 

[1] כלומר לקיחת השה

[2] שו"ע או"ח סימן ת"ל

[3] יהושע ג

[4] שבת צז.

[5] פירוש - גלוי לפני הקב"ה  שישראל מאמינים. שבת שם. ועי' עין איה על הסוגיה שם.

[6] אם היו מציינים את שניהם באותו יום, הרושם החיצוני עלול היה לבלבל וכך נס בקיעת הירדן עלול היה להפוך לעיקר

[7] במדבר יא כג

[8] יש כמובן להוסיף ולהתבונן על השייכות העצמית של נס זה ליום השבת, אך אכ"מ.

[9] שמות לג כ, והבכור הוא עיקר המשפחה

[10] שמואל א טו

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square