• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

ראש חודש אייר

 

עברנו ברוממות את ימי חג האביב ואנחנו כבר בעיצומן של ימי ספירת העומר. ימי הספירה מאופיינים כימים של התעלות[1], היטהרות[2] וצפייה למעמד מחודש של מפגש עם התורה[3]. מתוקף כך, יש בימים אלה גם פן של שמחה, כפי שאומר הרמב"ן שימי ספירת העומר הם כימי חול המועד שבין פסח לעצרת[4]. אנו עומדים בימים אלה בראשיתו של חודש אייר, החודש האמצעי בימי ספירת העומר. ספירת העומר מתפרשׂת על שלושה חודשים: מחצית ניסן, כל אייר ותחילת סיוון. מתוך שלושת חדשים אלה, ניסן וסיוון בולטים יותר בייחודם. ניסן בולט על ידי חג הפסח ואילו סיוון מיוחד בזכות חג השבועות. מהתורה, אין חגים בחודש אייר, מלבד פסח שני המהווה מעין השלמה למי שבדיעבד לא הקריב את קרבן הפסח.הבדל זה בא לידי ביטוי אף בעובדה שהחודשים ניסן וסיוון, הם על פי הלוח תמיד חודשים מלאים, לעומת חודש אייר שהוא בדרך כלל חודש חסר. בפשטות, חודש אייר מתאפיין יותר כאמצעי והכנה למה שיבוא לאחריו. ספירת העומר המקיפה את כל חודש אייר, היא כולה ביטוי של המתנה לקראת מה שיבוא אחר כך. אמנם בדברי הרב קוק בעין איה[5] יש חידוש מיוחד בעניינו של חודש אייר. מכוח קושייה של הגמרא בסוגיה העוסקת בתאריך מתן תורה[6], הגמרא מחדשת שבאותה שנה שבה ניתנה תורה, חודש אייר היה באופן יוצא דופן חודש מלא: "אייר דההוא שתא עיבורי עברוה". על כך מברר הרב קוק דברים נפלאים בעניינו של חודש אייר, דברים מופלאים שנכתבו על ידי הרב זצ"ל לפני כמאה שנה, ומאירים בתקופתנו באור יקרות. הרב מברר, שחודש אייר באמת אינו רק אמצעי המעביר בין יציאת מצרים למתן תורה, בין יצירת האומה לַמפגש שלה עם דבר ה'. חודש אייר במובנו הפנימי מאחד את יציאת מצרים עם מתן תורה. האחדות הזו היא יצירה חדשה, שאינה מופיעה בכל אחת ממאורעות היסטוריים אלה בפני עצמה. יציאת מצרים ומתן תורה הן שתי חזיונות המופיעות בהיסטוריה בנפרד זו מזו ובהדרגה, אך האמת היא שלשתיהן יש מגמה היסטורית אידיאלית משותפת. באופן פשטני ניתן להסביר, כי יציאת מצרים היא יצירת הגוף הלאומי הישראלי ומתן תורה היא יצירת הנשמה הלאומית. מטרת החיים האידיאלית היא שהגוף הלאומי - קרי כל עוצמת החיים הלאומיים הענפים והמשוכללים, בהם עצמם, מתוכם, בטבעיותם, באחדות מוחלטת, יופיעו האידיאלים האלוקיים, אור ה' שבתורת ה' המאיר ומרומם את החיים כולם. בזמן יציאת מצרים ומתן תורה חזון זה עדיין רחוק מלהתממש, הוא אידיאל רחוק, הוא צפון בזיו של חודש אייר הממצע באחדות עמוקה בין ההררים האדירים של יציאת מצרים ומתן תורה. זו הסיבה שחודש אייר מכונה בתנ"ך חודש זיו. זיו זהו לא האור עצמו, אלא רושם מסוים ממנו. את האור עצמו אי אפשר כלל לקלוט. לא לחינם המאורע ההיסטורי בתנ"ך בו באופן נדיר חודש אייר מכונה חודש זיו, הוא חנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך[7], זו התקופה אותה מתארים חז"ל ש"קיימא סיהרא באשלמותא"[8], הזיו האידיאלי שבהופעת ממלכת כוהנים וגוי קדוש החל להאיר לשעתו.אלפי שנות היסטוריה עוברים אנו כאשר חולמים אנו לחדש ימינו כקדם, ויותר מקדם[9]. פלא פלאים הוא איך בתקופתנו, דווקא בחודש אייר יש התנוצצות מרוכזת ומחודשת של ימים המבטאים את התחייה המחודשת של האומה. ברור כי אנו רק בתחילת הדרך, אך גם בהתחלה זו, זוכים אנו לסממנים מופלאים של הזיו, המקרין את האור הגדול העומד מאחר כותלנו, שנזכה במהרה עוד ועוד להארתו השלמה. חודש טוב, חודש שנזכה בו לתוספת הארת הזיו על חיינו הישראליים הצומחים קמעא קמעא בארצנו.

 

_____

[1] מהר"ל גבורות ה' פרק מו

[2] אור החיים ויקרא כג

[3] ספר החינוך מצוות ספירת העומר, שרשי המצווה

[4] רמב"ן ויקרא כג

[5] עין איה שבת ב פרט ט' סע' נ"ה, יעויי"ש היטב.

[6] שבת פז

[7] "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לה'" (מלכים א פרק ו פסוק א).

[8] הובא מהזוהר במאמר "למהלך האידיאות בישראל" (אורות עמ' קו) פירושו שהירח מאיר במילואו, ביטוי לקשר המוחלט שבין המקור האלוקי (השמש) לבין הנבראים המקבלים מהמקור (הירח) וכמו שאנו אומרים בקידוש לבנה על כך שלעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאור החמה.

[9] עי' אורות התחייה כו

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square