• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

'אחרי מות קדושים אמור' - לכבוד יום הזיכרון ויום העצמאות

 

ישנה אמרה אשר רגילים להשתמש בה סביב אזכרות, עתים ברצינות, ועתים כקלישאה, או אף כביטוי ציני, והיא האמרה המצורפת משמות שלושת פרשיות השבוע שבפנינו: "אחרי מות, קדושים אמור".

יש המתכוונים בביטוי זה לביקורת על כך שלאחר שאדם נפטר, מעלים את זכרונו ומציירים דמות מושלמת, גם כשהאדם הנפטר לא היה בדיוק כזה. כל יהודי פשוט עם מעלות וחסרונות, הופך בפי הספדנים לקדוש ומושלם.

זו סוגיה רגישה ויש מקום להתייחס אליה בייחוד בשבוע זה אשר בו חל בו יום זיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי הטרור.

סוגיה זו קשורה לפרשת השבוע שלנו, שלא לחינם נקראת "אחרי מות". פרשת השבוע מתחילה מ"אחרי מות שני בני אהרון". לכאורה הנושא העיקרי של הפרשה אינו מות בני אהרון, שעיקרו היה בפרשת שמיני, אלא עבודת הכהן הגדול ביום כיפור. האם "אחרי מות" זהו רק ציון זמן? כלום אין כאן מסר מהותי יותר?

ביום כיפור, קוראים אנו בתורה בפרשת אחרי מות. מובא בהלכה, שראוי במהלך קריאת התורה, לשפוך דמעות על מות בני אהרון[1]. זו הוראה תמוהה. שהרי אין לכאורה קשר בין מה שקורה ביום כיפור לבין מיתת בני אהרון שאירעה בכלל בחודש ניסן. מדוע ביום כיפור ראוי לבכות על בני אהרון?

אמנם יש לכך סיבה עמוקה. הסיבה לכך היא, שבאופן פרדוקסאלי, דווקא מיתת בני אהרון, רוממה את האומה כולה להבין את הפלא של מה שמתרחש "אחת בשנה"[2] ביום כיפור בקודש הקודשים. מיתת בני אהרון - "בקרבתם לפני ה' וימותו" - מבררת, כי קודש הקודשים הוא מקום שאי אפשר לבן אדם להיכנס אליו, גם לא הקרוב ביותר אל ה'. "כי לא יראני האדם וחי". בני אהרון לא היו אנשים קטנים, הם היו ענקי עולם, גדולים אף ממשה ואהרון[3]. היחס עם כל כובד הראש למיתתם, מעמיק מאוד את שיעור קומת אישיותם. "וידום אהרון"[4], דומיה של מחשבה והעמקה. דומייה זו מבררת לאהרון את אמרתו של משה, כי "בקרובי אקדש". המוות הזה הוא בוודאי גם טרגדיה אישית משפחתית נוראה, אך אהרון הכהן מתרומם בדומייתו, למשמעות עמוקה יותר של האובדן. מיתת בני אהרון לימדה את עם ישראל את גדולתם של נדב ואביהו, אך נסיבות מותם ביררו לדורות, כי אי אפשר לבן אדם, גם הגדול שבגדולים, להיכנס לקודש הקודשים. ובאמת, גם ביום כיפור: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" ובארו המפרשים[5], שאין הכוונה לאדם נוסף חוץ מהכהן הגדול, אלא מדובר על הכהן הגדול עצמו. כשהוא עצמו נכנס הוא מתעלה למעלה ממדרגת אדם[6]. מות בני אהרון הוא טרגדיה נוראה, אך דווקא טרגדיה זו באופן פרדוקסאלי, מרוממת בלי גבול את היחס של עם ישראל לקודש הקודשים, ומאפשרת ממילא את הפלא "אחת בשנה", של הכניסה העל טבעית של הכהן לקודש הקדשים.

 

מפרשייה זו למדים אנו עיקרון. ההתייחסות אל האדם לאחר מיתתו, אינה דומה ליחס אליו כפי שהיה בחייו. ניתן לומר כי לאחר המוות אנו מתרגלים להתייחס יותר אל "נשמתו" של האדם, מאשר אל הצדדים הגלויים והפרטניים בחיים שלו. אנו מתייחסים אל האדם בצורה יותר אצילית וכללית, ומתרוממים לזכור אותו מצד כל הטוב והטהור שבו. "אחרי מות קדושים אמור" האמיתי, לא בא מתוך רצון לטייח משהו, אלא לזכור במובן העמוק, לזכור את העיקר, את האמיתי והמקורי.

זיכרון זה הוא גם עומק הנחמה. המפגש עם כל הטוב של האדם, משרה המון כוחות, המון משמעות, המון מה להמשיך, להיות טוב יותר, מוסרי יותר, ישר יותר.

 

ובמעגל של הכלל. כאשר אנו עומדים כאומה אחת, וזוכרים את בנינו ביום זיכרון כללי ומשותף, כאשר יום זה מתייחד דווקא בזיכרון הקולקטיבי של האומה כולה, נזכרים אנו במסירות הנפש על קידוש ה', בהקרבה למען הכלל, באמונה במדינה, בתקווה ההיסטורית, בשייכות העמוקה לנצח ישראל, במשמעות הפנימית למענה שבנו לארצנו לאחר אלפיים שנות גלות. ובזיכרון הקרבנות מתוך דומייה כלל ישראלית עמוקה, אנו מתקדשים. אנו מתקדשים ומטהרים, ומשמעות חיינו כאן בארץ חוזרת ומזדככת, משמעות מדינתנו מתקדשת בקרבנו. אנו מבינים יותר את פשר עצמאותנו, אנו שמחים יותר במדינתנו. בִּקרובֵנו, אנו כולנו מתקדשים, וזוכים מתוך כך לשמחת אמת מרוממת בחג עצמאותנו.

 

 

בימים אלה של הזיכרונות הכלליים, נזכרים אנו באופן מיוחד באותן נשמות אהובות ומיוחדות של תלמידנו הקדושים, חללי צה"ל ופיגועי הטרור. מקבלים אנו רוח גבית מרוממות לכל המשך מפעלנו בקודש מכוח זיכרון אישיותם. שולחים אנו תנחומים וחיבוק אוהב למשפחות היקרות, שנשמע רק בשורות טובות, ובנחמת ירושלים ננוחם.

 

 

______

[1] משנה ברורה, הלכות יום הכיפורים, סימן תרכ"א, סע' ב': "איתא בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות עליהם מוחלין לו עונותיו ובניו אינם מתים בחייו"

[2] ויקרא טז לד

[3] רש"י ויקרא י, ג

[4] ויקרא י, ג

[5] עי' כלי ויקר ויקרא טז ב', ר' צדוק רסיסי לילה אות נ', ר' צדוק מאמר קדושת השבת ז'

[6] התרחשות שצריכה הרחבת הסברה בפני עצמה

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square