• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

פרשת אמור - הערך האלוקי של המצוות החברתיות

 

קבוצות המועדים שבתורה, מופיעות במספר פרשיות לאורך החומש: משפטים, כי תשא, אמור, פנחס וראה. בחלק מן הפרשיות מופיעה קבוצת שלושת הרגלים, ובחלקן, המועדים מופיעים על פי הכרונולוגיה השנתית. כך בפרשתנו פרשת אמור, המועדים מפורטים, מפסח בניסן, דרך חג השבועות, ולבסוף מועדי תשרי - ראש השנה יום כיפור וסוכות.

באמצע פירוט המועדות שבפרשתנו, השתרבב נושא יוצא דופן. לאחר הפירוט של חג הפסח וחג השבועות ולפני ראש השנה, מופיע בפסוק אחד הנראה 'תלוש' מהסדר, עניין מצוות פאה: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"[1]. מיקום זה הוא קושיא בפני עצמה, מה עוד שמצוות פאה הוזכרה לאחרונה בתחילת הפרשה הקודמת, פרשת קדושים, בנוסח מאוד דומה: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"[2].

בהתבוננות קצרה, ניתן לסכם את הנושא במספר שאלות: א. מדוע החזרה? ב. מה פשר המיקום בלב פרשת המועדות? ג. מדוע במיקום הספציפי בין שבועות לראש השנה? ד. מדוע בפרשת קדושים הוזכרו גם דיני כרם (עוללות ופרט) ובפרשתנו רק מצוות התבואה?

כמה כיוונים להתמודדות עם שאלות אלה במפרשים, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וננסה לסכמם כאן בתמצית:

א. חומרת מצוות פאה: הסיבה הבסיסית לחזרה על מצוות פאה, נובעת מחומרת החובה להשאיר פאה לעני. מי שמכלה את פאת שדהו מתוך דאגה אנוכית לכיסו הפרטי, בלא להתחשב בעניים, עובר משום כך על שני לאווים מהתורה[3].

ב. הערך האידיאלי של הדאגה לעניים:  יתירה מכך - הערך האידיאלי של השארת פאה ולקט לעניים הוא כל כך גדול, הוא איננו רק עניין סוציאלי חברתי, אלא שייך לרום עבודת ה' שלנו, ומי שמקיים מצווה זו הוא בעיני ה' כמי שבנה את בית המקדש, עלה לרגל בחגים, והשיג קרבת אלוקים בהקרבת הקרבנות[4].

ג. להזכיר את כלל חובות הקציר: הצורך להזכיר פרשה זו דווקא לאחר חג השבועות, הוא ראשית כל מפני סיבה תכליתית. הרי זהו הזמן בו קוצרים את השדות, כל מי שיתבונן בעת הקציר בפרשת חג הקציר שבתורה, יקבל תזכורת למצוות הנוספות בהן הוא מחויב בעונת הקציר[5].

ד. מצוות העומר לא פוטרת מפאה: פרשת חג הקציר מתחילה מהקרבת קרבן העומר. ניתן היה לעלות על דעתנו, כי אותה שדה ממנה כבר לקחנו שעורים לשם מצווה אחת, מצוות העומר, תיפטר משום כך מהמצוות הסוציאליות, שהרי 'בכלל מאתיים מנה'. באה פרשת פאה בסמיכות לפרשת העומר, לומר שאין זה כך. מילוי חובתנו בהבאת העומר למקדש, לא פוטרת אותנו בשל כך מהדאגה החברתית לעני ולגר[6]. כהמשך לרעיון זה נפטרה שאלה נוספת, מדוע לא מנתה התורה כאן את מצוות הכרם. מכיוון שפרשייה זו נתחדשה כאן מפאת הקשר למצות העומר הקשורה דווקא לתבואה, אין מה להזכיר כאן שוב את דיני הכרם, המניב את פירותיו בעונה אחרת לגמרי.

ה. הערך האלוקי של המצוות החברתיות: ובמובן רחב - חג השבועות הוא הרי גם חג מתן תורה. בגישה שטחית, הדגשת הערך האלוקי של חוקי התורה, עלולה להפחית את היחס מאותן מצוות 'שכליות' המתאימות למוסר האנושי. לשם כך נכתבה פרשת פאה בעיצומן של מצוות החגים המאופיינות יותר כחוקים. להודיעך, כי מעיינינו בחג מתן תורה, לא יהיו נתונים רק ל'חוקים', אלא גם כל אותם דינים מהתורה אשר מתקבלים על דעת המוסר האנושי, לא נפחית את ערכם. ובלי התורה, גם המוסר האנושי לא יחזיק מעמד[7]. ובהיותם חלק מתורת ה', גם המצוות החברתיות הן חלק מהמערכה ומהמגמה הגדולה של חוקי ה', של הופעת רצון  ה' בעולמו.

 

 

 

________

[1] ויקרא כג כב

[2] ויקרא יט ט

[3] רש"י - "ובקצרכם - חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין

[4] רש"י - אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו".

[5] אבן עזרא - "וטעם להזכיר ובקצרכם את קציר ארצכם - פעם שנית בעבור כי חג שבועות בכורי קציר חטים הזהיר שלא תשכח מה שצויתיך לעשות בימים ההם".

[6] רמב"ן - "והנכון בעיני כי "ובקצרכם את קציר ארצכם" רמז לקציר הנזכר בראש הפרשה, יאמר כי כשתבואו אל הארץ וקצרתם את העומר ראשית קצירכם לא תכלה פאת השדה ההוא לצורך העומר ולא תלקט הלקט, לומר שלא תדחה המצוה ההיא את הלאוין האלה".

[7] משך חכמה - "או יתכן כי תדעון כי מתן תורה בעצרת לא היה רק על החקים, כי אם על הנמוסים המושכלים, כמו חנינה לעני ולגר, כי בלא אמונה בה' עלול שכל האדם להיות כפריץ חיות לא יחמול ולא ישא פני אביו, לכן יודוך מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך כבוד אב, (קדושין לא) שגם ע"ז צריך האמונה בה' והמצוה מפיו, כי בלא אמונה דור אביו יקלל כו', (משלי ל, יא), לכן אמר, כי בחג העצרת תחוגו על מתן תורה, לא על החוקים לבד, כ"א גם על המושגים בשכל, לכן ובקוצרכם את קציר ארצכם כו', גם כן מצד שאני ה' אלקיכם".

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square