• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

 

פרשת אמור וספירת העומר- 'גילו ברעדה'

 

בפרשת אמור מופיע הפירוט היסודי של כל מועדי התורה. אחד ממעגלי השנה המרכזיים הוא 'ספירת העומר'. טעות היא המחשבה, שאופיים של ימים אלו הוא של אבלות בלבד. אופי זה, התהווה בתקופת רבי עקיבא, פחות או יותר בזמן חורבן בית שני. אך הדבר המעניין הוא, שכבר מהתורה ניתן ללמוד על תקופה בעלת 'אופי', שבהרבה מובנים הוא הפוך מהאבל. המהר"ל מציין שיש רק חג אחד מחגי התורה שאין לו תאריך וזהו חג השבועות, מה שמלמד, שחג השבועות הוא המשך של פסח. קדושת חג השבועות היא שהימים מתעלים עד היום החמישים. כהמשך לכך אומר 'אור החיים', ששבעת השבועות הם כמו שבעת ימי היטהרות של נידה. וכשכנסת ישראל מתעלה למעמד הר סיני, לזיווגה השלם עם הקב"ה, מדובר על עם שלם, שלא מספיקים לו שבעה ימים, אלא צריך שבעה שבועות של היטהרות, וזהו מהלך היסטורי מתמשך, שאנו צריכים להתקדם ולהשתלם בו כל שנה. מגדיל לעשות הרמב"ן שאומר שלא לחינם שבועות מכונה בפי חז"ל 'עצרת', אלא כדי להדגיש שספירת העומר זה כמו 'חול המועד' ארוך, שבעה שבועות כנגד שבעת ימי חול המועד. כל זה מלמד שימי ספירת העומר באופיים המקורי הם ימים מרוממים ומשמחים. כמובן שכל זה מעלה את שאלת היחס בין פן זה לבין פן האבל בימים אלו, וזה נושא בפני עצמו, אך רק זאת נאמר, שגם מאפיין הצער והאבל, אינו מבטל ואף אינו סותר כלל את אופי השמחה והרוממות, וימים אלו הם בבחינת 'גילו ברעדה', הדורשים עבודת נפש מיוחדת, מאוחדת ומופלאה, הדורשת תשומת לב ייחודית ומשמעותית. דווקא אופי זה יביא אותנו לקבלת תורתנו בטהרה לאומית 'כאיש אחד בלב אחד'.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square