• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

 

המימרה "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?", משמשת בשפה העברית כביטוי שמשמעותו, ערעור על ניסיון לקשור בין שני עניינים, אשר באמת אינם קשורים זה לזה.

מקור מימרה זו היא השאלה הנשאלת במדרש על הפתיחה לפרשתנו: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' ".

הפסוק הראשון - הפותח את הפרשה העוסקת בנושא השמיטה - מציין באופן יוצא דופן, את העובדה שהדיבור האלוקי למשה נאמר בהר סיני. ומכאן המקור לפליאה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?".

רש"י מביא את השאלה ואת התשובה המופיעים במדרש תורת כוהנים: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני?  אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כך שנויה בתורת כוהנים".

רש"י ממשיך ומבאר את כוונת המדרש: "ונראה לי שכך פירושה: לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולִמד כאן על כל דבור שנדבר למשה, שמסיני היו כולם, כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב".

בהתבוננות מעמיקה, נראה כי מעבר לחידוד הלשוני, מאחרי האמרה הלשונית שבריש פרשתנו, מסתתרת משמעות רעיונית יסודית. 

מצוות השמיטה, שייכת למשפחת המצוות התלויות בארץ. ככזו, היא שייכת ממילא למסגרת חיים, שונה מאוד, מזו שעם ישראל חי על פיה במדבר סיני. במדבר סיני לא מקיימים את מצוות השמיטה, משום שלא עובדים שם בעבודת אדמה. הלחם לא יוצא מן הארץ, אלא יורד מן השמיים. במובן זה, מצוות השמיטה מייצגת את מכלול המצוות הקשורות יותר לחיים לאומיים טבעיים, לעומת המצוות, אשר הינן יותר רוחניות-מופשטות באופיין, וקשורות ממילא יותר - במובן הנראה לעין - לתקופה האצילית של סיני. וכאן היה מקום ליצור הפרדה רעיונית-מהותית בין 'שמיטה' ל'הר סיני'. מה עניין שמיטה אצל הר סיני? מה הקשר בין התקופה ה'מלאכית' האידיאלית של המדבר - "הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה" - לבין החיים הארץ ישראליים בהם צריך לעמול בענייני עולם הזה, לחרוש, לזרוע, לקצור וכו' וכו', לעמוד בתביעות מוסריות, להתפלל על הגשם, ורק מכוח כך כולי האי ואולי: "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"? יש כאן קול של כפירה אידיאולוגית: אין שום קשר בין סדר חיי עם ישראל בארצו, לבין ההתגלות האלוקית העליונה שבהר סיני! בשאלת כפירה זו, יש ניסיון ארסי להפריד  בין תקופת המדבר הניסית, בה באמת עם ישראל חי בגובה אלוקי, והודרך על פי רוממות דבר ה' ממקור ההתגלות האלוקית בהר סיני, לבין סדר החיים הטבעי של האומה החיה ובונה את אדמתה ונחלתה הארצישראלית. הטענה היא, שסדר החיים בארץ ישראל, חיי עבודת האדמה הארציים, זה כבר חשבון אחר, 'עד כאן הר סיני - מכאן ואילך רק חול וחול'. באופן מהותי, כאן יש חוקי חיים אחרים - כאן כללי המשחק של חיי עולם הזה הם השולטים. אליבא דשיטה זו, גם אם יש בתורה מצווה כמו השמיטה, ניתן להתבונן עליה כמצווה יותר "אנושית" סוציאלית, שגם במישור האנושי ניתן לראות בה ערך של מנוחה למען צבירת כוח להמשך העמל, או שהיא נותנת מקום גם לשאֵר רוח במסגרת החיים החומרניים האינטנסיביים של האומה. האדם והאומה זקוקים למנוחה, לחידוש כוחות, לקצת "רוחניות" במסגרת המחנק והעבדות העולמית. אמנם אחרי כל ההסברים, התפיסה הבסיסית היא, שזהו מָזוֹר במסגרת חיי החול המרוחקים מאוד מכל קודש ורוממות אלוקית. המצוות הללו ראויות ממילא להופיע דווקא בערבות מואב בספר דברים, לקראת הכניסה לארץ. זו פרשה נפרדת ומנותקת מהרום האלוקי של הר סיני.

על שאלת הכפירה הזאת עונה ראשיתה של פרשתנו. וכפי שרש"י מסביר, מצוות השמיטה יצאה מן הכלל, ללמד על הכלל כולו. לא לחינם מצוות שמיטה לא הוזכרה בספר דברים בערבות מואב על סף הכניסה לארץ. אם הייתה נזכרת דווקא שם, היינו רואים בה הכנה פרקטית, עצות טובות ל"חיים הארציים" שהולכים להיות לנו בארץ ישראל אחרי תקופת המדבר. אמנם אין זה כך. יש קשר עמוק מאוד בין תקופת המדבר, עם חיינו בארץ ישראל. יש כאן באמת המשך ישיר אחד. מצוות השמיטה היא המשך של הר סיני. אנחנו ממשיכים את הרוממות האצילית של הר סיני אל תוככי חיינו הארצישראליים. עם ישראל אינו הולך לחיות בארץ ישראל חיים טבעיים-עולמיים עם קצת רוחניות. סולם חיינו הארצי, מקורו נמשך מהגובה האלוקי השמימי של הר סיני, ומֵרוּם זה, הוא פונה אל חיינו הארציים ונותן להם ממילא משמעות אחרת לגמרי. לא חיי בני אדם ה'חוטפים' מלאכים, אלא חיי מלאכים השוכנים בתחתיות ארץ[1]. מצוות שמיטה במובן זה היא משהו אחר לגמרי מכל מה שחשבנו. מצוות השמיטה היא חלק ממערכת מצוות כוללת, הבונה את אומתנו כאומה אלוקית. לא חיי חולין עם מעט קודש, אלא קודש עליון המקיף, מחיה ומרומם גם את כל מרחב עושר החיים העולמיים. זהו העניין העצום שיש למצוות השמיטה עם הר סיני.

 

 

_____

[1] עי' מלבים תהלים ח', ו' בפרוש הפסוק "ותחסרהו מעט מאלוקים".

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square