• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לפרשה

 

מחצתי ואני ארפא

 

הגמרא במגילה אומרת, שההבדל בין ישראל ואומות העולם הוא, שאצל אומות העולם

הקב"ה מכֶּה ואחר כך מרפא, ואילו אצל ישראל הקב"ה מקדים רפואה למכה. והשאלה היא מה ההבדל? אם בסופו של דבר מתרפאים, אז מה זה משנה מה קודם?

 

אלא שהקדמת רפואה למכה מחדדת, שהמטרה של המכה היא הצמחה. אין מדובר רק על הצלה בעקבות מכה, אלא קושי, שמראש בא כדי להצמיח.

 

כזו היא התוכחה של התורה. את אשר אוהב ה' הוא מוכיח. והדברים מאירים בפסוקים בפרשתנו. התוכחה אמנם היא קשה ובולטת בהרחבת הפסוקים, עם זאת היא מסיימת בתקווה, ובצמיחה וודאית שחתומה בשם המפורש: "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה".

 

ה' ואנחנו אחד ממש. גורלנו, ייעודנו, ועתידנו נצחיים. מעומק התוכחה ההיסטורית, לומדים אנחנו גם דרך ייסורי חיינו, את אינסופיות אהבת ה' אלינו.

 

"מַשָּׂא דְבַר יְהֹוָה אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהֹוָה". טהור ופשוט.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square