• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

בס"ד

 

ולא יבואו לראות כבלע את הקודש

 

לאחר למעלה משנה שישראל חונים סביב הר סיני מתחילה בספר במדבר תנועה לעבר היעד הנכסף : ארץ ישראל ובנין בית הבחירה.

תנועה זו היא חלק מסדר חייו של האומה והאדם "ובלכתך בדרך". איך הולכים בדרך בלא לוותר על האמת והאידאל. ישנו סדר חיים שלם מדויק מאד שהתורה מדריכה אותנו, מי נוסע ראשון, מהו סדר קיפול המשכן, היכן נמצא כל שבט, מי המאסף לכל השבטים. סדר שעניינו לשייך את הדרך אל האידיאל, אל האמת. אפשר לטעות ולחשוב שכרגע אנחנו בדרך ובדרך ישנם כל מיני אילוצים ולכן יש צורך להוריד את הרף עד שנגיע ליעד וכשנגיע נחזור "לחיות באמת". אך כידוע זו אשליה. רוב החיים אנחנו בדרך ורק בזמנים מיוחדים אנחנו "בשבתך בביתך". סדר החיים של התורה מדריך אותנו איך להוציא את האידאל אל הפועל בלא פגימה , בלי לוותר.

במרכז המחנה נמצא לב האומה – המשכן. התורה מצווה לפרוש בגד תכלת על כלי המשכן ומעליו עור תחש לשמירה מפני הגשם והאבק. (רמב"ן וראב"ע) שונה הארון מכל הכלים- התורה מצווה (במדבר ד, ה'-ו') "והורידו את פרכת המסך וכסו בה את ארון העדות ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו". ג' כיסויים בארון : א. פרוכת  ב. כסוי עור תחש   ג. בגד תכלת.

ישנם ב' הבדלים ביחס לשאר כלי המשכן : א.פרוכת המסך מכסה את הארון(לעומת שאר הכלים שיש בהם שני כיסויים מה עוד שהפרוכת היא בעצמה כלי).   ב. סדר הכיסויים הוא הפוך, עור התחש ומעליו בגד תכלת- דבר שמעורר תמיהה שכן תפקיד העור תחש לשמר את הכלים א"כ הוא צריך להיות מלמעלה כבשאר הכלים. מבאר הרמב"ן "ופורשים על הכל בגד כליל תכלת מלמעלה שיהיה נראה עליו הבגד הנכבד שהוא כעצם השמים לטוהר".  בכל כלי המקדש ישנה עבודה אך בזמן המסע , העבודה אינה מתקיימת, אך הארון אינו עבודה, הארון הוא הלב של הכל. הוא המזרים חיים לכל האומה. לא גונזים את הארון למשך המסע אלא הארון גם בזמן נסיעתנו מרומם אותנו אל "עצם השמים לטוהר" אל האידאל הטהור, אל השאיפות העליונות השמימיות. הארון הוא המנחה אותנו בדרך, הוא המוביל והמניע את כל האומה אל מטרתה. אך מה עניינה של הפרוכת ?

מסתבר שהפרוכת היא חלק מהארון ! אין ארון בלא פרוכת!

הפרוכת אינה וילון טכני שנועד להפריד בין הקדש לקודש הקודשים. אלא הפרוכת יוצרת את המגע שלנו עם הארון. המסכים ,הגדרים, ההפרדות והמדרגות שייכים לעצם הופעת החיים. המהר"ל בנצח ישראל מספר שטיטוס הרשע (יישחקו עצמותיו) כשנכנס להיכל דקר את הפרוכת ויצא ממנה דם. מבאר המהר"ל (נצח ישראל פרק ה') "מפני שהפרוכת מבדיל בין הקדש ובין קודש הקדשים והוא גדר והבדל ובביטול הגדר נחשב זה ביטול לגמרי" הגדרים של התורה שייכים לעצם החיים. משל לאדם שמרוב אהבה לבנו רוצה לגעת בליבו של בנו בידיים חשופות! יש מסכים ששומרים את הלב ורק כך הלב מתפקד. הגויים אינם מבינים את זה. מבחינתם זה מסך , הבדל טכני שבא להסתיר איזה סוד שלכהנים יש עניין להסתירו מההמון. אך באמת המסך, הגדר, ההבדלה, היא צורת המפגש הנכונה עם הקודש הפנימי. הסדרים של התורה אינם עניינים טכניים שנועדים לשמור אותנו שלא נגיע אל משהו שהתורה אינה רוצה אותו. אלא גדרי התורה הם חיים בעצמם (עיין רש"י בפרשת קדושים, קדושים תהיו פרושים מן הערווה ודי לחכימא ברמיזא ). במבט האנושי היה נראה שנכון יהיה פעם בשנה להוציא את לוחות הברית מתוך הארון לקרוא מתוכם שוב את עשרת הדיברות ולהראותם לעם . אך התורה מבארת לנו שהמפגש עם ארון הקודש הוא באופן אחר (רק כהן גדול ביום הכיפורים נכנס למקום הארון) הלוחות נמצאים בארון , אין איתם מגע. המגע עם הארון הוא דרך הפרוכת. המסך הוא מרחק שיוצר קרבה ומאפשר מגע עם סוד חיינו הפנימיים.

דווקא היראה העצומה היא מבטאת שייכות לרעיון. ואלו הניסיון לאחוז בידיים חשופות בקודש הוא טומאה. האוחז ס"ת ערום נקבר ערום.

בדומה לזה מצאנו איסור "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" אסור להוציא את הבדים מהארון גם בשעת החניה. חשוב לציין כי בדי הארון נשארים קבועים בארון גם בביהמ"ק למרות שלכאורה כבר אין בהם צורך, לעומת שאר הכלים שהבדים שלהם נגנזו כשעברו מהמשכן הנודד אל ביהמ"ק הקבוע. הבדים הם חלק מהארון. המגע שלנו עם הארון הוא דרך הבדים. (אנחנו זוכרים את פרץ עוזה כאשר ניסה לאחוז בארון) חז"ל אומרים שדרך הבדים היה נשפע שפע רוח הקודש ותושבע"פ לאומה כאישה המניקה את בנה. (יומא נד.)

כך הסדר: הלב הגנוז פנימה פועם ומזרים דם וחיים כל הזמן והמגע עם החיים הללו הם דרך ב' הבדים תושבע"פ ורוה"ק, ודרך פרוכת המסך- ההבדלה והגדרים הבונים בנו את היחס והשייכות לקודש.

נקודה מעניינת מאד לעיון נמצאת ברמב"ם בהל' בית הבחירה. הרמב"ם מונה את כל כלי המקדש ואת דרך בנייתם אך איננו מזכיר בשום מקום את בנין הארון. הארון אינו אחד מהכלים, הוא הלב הפנימי. הוא גנוז במקום כל שהוא ומשם ממשיך להשפיע חיים לאומה. כפי שמזכירה המשנה בשקלים פ"ו משנה ב' – "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון נגנז" משם נשפע לנו שפע חיינו בגניזה.

בחג השבועות הבעל"ט נדע את סוד חיינו הפנימיים, את שייכותנו לתורה, לא רק בלימודי ד' אלא כלב החיים של האומה כולה וממנה נתמלא גבורה לשמור את כל הגדרים והסייגים של תורתנו הקדושה כי הם חיינו ואורך ימינו. "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו" נזכה בע"ה לעלות לבית מקדשינו ותפארתינו ויחזור הכבוד לבית חיינו. אמן.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square