• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

בס"ד

החתונה הכי יקרה

חיילים יקרים ואהובים

 

ברוך השם, בשעה טובה ומוצלחת, בשבוע שעבר התחתן אחד הבוגרים שלנו מעצמונה שזכיתי להיות בקשר איתו גם בבית המדרש לפני השירות הצבאי, גם בזמן השירות הצבאי וברוך השם גם כשהוא השתחרר וחזר לתוכנית בוגרים ללמוד תורה. כולנו יודעים שאם חתן מבקש ממך משהו, אתה משתדל לעשות כל מה שהוא רוצה. החתן בקש שאגיע לחופה כדי לברך את אחת משבע הברכות. אמרתי לו: בשמחה רבה. זכות גדולה עבורי. ברוך השם, הגיע יום החתונה ויצאתי לדרך לנסיעה של כשעתיים. שמתי "ווייז" וקיבלתי את האישור שלו שאני מגיע בדיוק בזמן לחופה. באמצע הנסיעה נתקענו בפקק ברוך השם, וה"וייז" מכריז עיכוב של 12 דקות. אני מתחיל להבין שאם אני לא יורד לשוליים ועוקף את כל הפקק-אני לא  מגיע בזמן לחופה. ואני בפנימיותי מתחיל לחשוב: אבל החתן ביקש, וחתן דומה למלך, ומתחיל לדרוש לעצמי דרשות של חז"ל הקדושים: "שליחי מצווה אינן ניזוקין"... בטיפשותי, שכנעתי את עצמי וירדתי לשוליים ועקפתי עשרות ואולי מאות מכוניות, רק שממש לקראת הפניה בסוף חיכתה לי הפתעה מיחדת: ניידת משטרה סמויה. ברוך השם, הבנתי מיד שכאן נגמר הסיפור: אני לחופה הזאת לא מגיע בזמן! השוטרת קראה לי לעצור בצד. עצרתי. השוטרת יצאה מהניידת וביקשה רשיונות. ואני פונה אליה מתחנן: בבקשה, תרחמי עלי, אני בדרך לחתונה של תלמיד ועשיתי את כל זה כי לא רציתי לאחר לחופה. בבקשה תתחשבי בי. ברוך השם השוטרת לא שמה עלי ואפילו לא התייחסה לבקשתי. לקחה את הרשיונות והתיישבה בניידת. דיברתי עם בורא עולם חצי דקה: תודה שאתה מחנך אותי. ואז נזכרתי בפסוק: "ואולך אתכם קוממיות" ורש"י הקדוש כותב: "קומה זקופה" – אמרתי לעצמי, אם אתה כבר מקבל דו"ח, אז תעשה גם את זה בקומה זקופה. יצאתי מהרכב והלכתי לניידת והתחלתי לברך את השוטרת: שהשם יתברך ישמח אותך. ברוכה תהיי! כל הכבוד שאת עושה את התפקיד שלך נאמנה. כן. לא אשקר ואכתוב שגם אמרתי לה שהעונש הכי גדול שלי זה שאני לא מגיע לחופה של התלמיד שלי, אז אולי קצת תקלי עלי בעונש, תורידי קצת את הקנס או את הנקודות. ברוך השם, בדיוק כמו מקודם, השוטרת לא שמה עלי ואפילו לא מתייחסת. המשכתי לברך אותה וזכיתי בקומה זקופה לקבל דו"ח של 750 ₪ ו-6 נקודות. אמרתי לה תודה רבה. שהשם יתברך יברך אותך ונכנסתי לרכב. אבל כאן לא נגמר הסיפור. בגלל הקנס והבלבול של הדו"ח והמשטרה פספסתי את הפנייה שהייתי חייב לפנות בה והמשכתי לנסוע על פי הוראות ה"וייז" ואז יצר הרע לא מוותר, ואני אומר לעצמי, שוב פעם בטפשותי הרבה: אם כבר קיבלת דו"ח, אז יאללה, תרד לשוליים עד גוש עציון-עד בת עין-עד החתונה ואולי תגיע. ברוך השם לא הקשבתי ליצר הרע, ופתאום, אחרי כ40 דקות של נסיעה ופקקים אני מוצא את עצמי בדיוק באותה נקודה שהתחלתי איתה את הנסיעה-אני ממש לא  מאמין למראה עיניי-איך יכול להיות?! בחיים לא קרה לי דבר כזה. מתברר שבגלל שפספסתי את הפניה, לא היתה דרך יותר קצרה, והייתי חייב לחזור לאותו מקום. זהו. זה כבר היה שיעור עצום בהתבטלות גמורה כלפי ריבונו של עולם. שיעור שכנראה שווה 750 שקל ו-6 נקודות. איך זה נקרא אצלנו חיילים אהובים? בלת"מ לפנים. באמת אחים יקרים, זה היה בלת"מ ענק, מעל ומעבר לכל ציפייה.

אין ספק שזה היה בלתי מתוכנן מבחינתי.

אבל גם לא היה לי שום ספק שזה היה ממש מתוכנן מצד בורא עולם. השם יתברך אוהב אותי מאד, ולכן גם זיכה אותי בתשלום הגון על טפשות כפלה: מעשית ומחשבתית. תשלום מיידי!

"אין מקיפין בחילול השם"!!!

אני מתפלל על זה המון:

לא לעקוף סתם.

לא לגעת בפלאפון בזמן נהיגה

להקשיב לתמרורים.

לציית לרמזורים.

להיות אדיב בכבישים.

לתת לאנשים להיכנס לנתיב ולעקוף אותי.

להיות הראשון שמאפשר להולכי רגל לעבור במעבר חציה.

להתאמץ לא לעבור את המהירות המותרת.

לפעמים אני באמת שואל את עצמי: האם זה הגיוני לעמוד במשימות האלה?! זה נראה שממש לא..

אבל התשובה היחידה שיש לי זה: חייבים!!!

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"- כמו תאונת דרכים, והפלאפון הארור הזה שנותן לי הרגשה שאני חייב להיות זמין. קצת ענווה פרץ, העולם הסתדר מצוין גם בלי שתענה להודעות שעתיים. תזהר פרץ: אתה כבר על 120 וממשיך ללחוץ על הגז... כתוב במהרש"א על מסכת בבא בתרא שדברים שבאים בכתיבת יד משאירים רושם יותר חזק על האדם, אז אולי בזכות שאני כותב לעצמי את הדברים, בעזרת השם כבר אזכה לתשובה שלמה מאהבה, אבל גם מיראה כדי לא לפגוע חס ושלום באף אחד וגם לא לקבל דו"חות!

וגם אתם חיילים אהובים שחוזרים הביתה משבועות של אימונים ופעילות מבצעית- היזהרו בדרכים!!! כמה זה קל לחלל שם שמים בכבישים וכמה זה פשוט מצד שני לקדש שם שמים בכבישים בנתינת זכות קדימה, בציות לתמרורים ובהגדלת ראש של עשיית חסד ולנהוג לפנים משורת הדין ללא צפצופים ובטח ובטח שללא כעס ועצבים. ברוך השם שמחזיר שכינתו לציון ברחמים ויש פקקים אפילו בכבישים מהירים עם הרבה נתיבים, וכולם שמחים ומצפצפים. אבל לנו לא יהיה חלק עם המצפצפים, אלא רק עם המתפללים ומודים להשם יתברך: "כל עכבא לטובה" מתוך דבקות בהשם יתברך לתכנן כמה שיותר מהר מסלול מחדש, כי זה המסלול שבחר לי כעת בורא עולם ואני חייב וגם רוצה להתבטל לפניו ולעשות רצוני כרצונו.

לסיכומו של הסיפור: הגעתי ברוך השם לסוף החופה. כמובן שסיפרתי לכל החברים לעבודת השם יתברך את הבלת"מ ואת המתנה של השיעור בענווה ובאמונה שעלה לי 750 ₪ ו-6 נקודות. בשביל הצחוקים, מצווה לשמח חתן וכלה ובכלל לשמח: שמתחי את הדו"ח בתוך המעטפה ששמים בה צ'קים כמתנה לחתן ולכלה וכתבתי להם שיראו מה השוטרת כתבה בדו"ח למטה, בתגובת הנהג: "אני מתחנן לפניך, אני בדרך לחתונה של תלמיד, בבקשה תתחשבי בי" וכמובן שכתבתי להם שיחזירו לי את הדו"ח כדי לשלם עליו. הם עומדים לגור בישוב שלנו אז הרשיתי לעצמי לגרום להם לחיוך ושלא יחשבו שהם צריכים לשלם את הדו"ח חלילה!

אני רוצה ושמח לשלם על שיעור  נוסף בעבודת השם יתברך.  

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square