• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

אור בלי כלים


פרשת קרח אינה כישלון מקומי של אדם יחיד אלא זו נבואה שנצרכה לדורות, ובעיקר לדורנו, דור של גאולה.
מבחינה מסוימת חטא קרח הוא החמור מכל חטאי המדבר. מרד בנבואת משה ותורתו ובעצם מרד בכל התורה והמצוות ובסדרי החיים של עמ"י.
אם היה זה אדם קטן, מילא, כנראה זה לא היה תופס מקום כל כך מרכזי, אך התורה מספרת לנו שקרח הוא אדם ענק. יש לו ייחוס, הוא מצליח לגרור עמו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות, הוא מצליח לגרום לתסיסה בכל האומה עד שכשנפתחת האדמה נסים כל ישראל החוששים פן תבלעם הארץ.
על קרח אומרים חז"ל  - "חכם גדול היה ומטועני ארון ה'" וכן "הגדול מכל הלויים הוא קרח". קרח שמסוגל לראות את השתלשלות הצדיקים שיצאו ממנו עד שמואל הנביא. כיצד מגיע אדם גדול כזה לטעות מכל כך חמורה עד כפירה בתורה כולה?
מספרים לנו חז"ל שקרח בא בטענות אל משה - טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית? אמר לו משה, חייבת בציצית. בית מלא ספרים פטור מן המזוזה? א"ל חייב במזוזה. אומר קרח טלית שכולה תכלת - תכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד, אין צורך בציצית, המצווה רק באה לעורר באדם איזה רעיון. המצווה היא רק סמל לאידיאל מאוד גדול. בית מלא ספרים ודאי שהוא פטור ממזוזה לפי קרח כי העיקר שהבית מלא ספרים, שהאדם קשור אל רעיונות נעלים.
אך אומר לו משה רבינו: בית מלא ספרים חייב במזוזה. המצוות אינן סמלים חיצוניים. המצוות הם עצם החיים האלוקיים. בעשיית המצווה לא נפגש האדם רק עם רעיון, אידיאל. אלא המצוות הן עצות אלוקיות כלשון הרמב"ם והזוה"ק. הן מכילות בתוכן את המפגש החי עם הקב"ה. "כל מצוותיך אמונה". אומר הרב "המעשים (כלומר המצוות) הם הבסיסים החומריים (הם מעשים הנעשים בעולם המוגבל והזמני) הנושא הממשי שהתיאוריה הגדולה הזו (האידיאל של עם ישראל) מנחת בם את אוצרותיה". כל האידיאלים והשאיפות לתיקון החיים והעולם כולו גנוזים בתוך מצוותיה של תורה.
קרח הוא אכן ענק רוח שחושב שרוח האדם לבדה תגאל את העולם. אין צורך במצוות, אין צורך במדרגות במציאות. העיקר הכוונה. העיקר הרצון הטוב, הרעיון. אנשים כאלו מסוכנים הרבה יותר מאנשים קטנים ושפלים המכורים לתאוותיהם. אפשר ואולי היה גם נוח לצייר את קרח כאדם טיפש ועלוב. אך קרח היה אדם מרשים שדיבר כל היום על קדושה וקרבת אלוקים והלך עם טלית שכולה תכלת כפי שחז"ל מספרים לנו, ולימד את העם על גאולת העולם וגאולת ישראל, אור גדול בלי כלים, בלי מצוות אלוקיות.
וודאי שהכוונה חשובה, כך כתוב במסילת ישרים כפי שלמדנו על "צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה וניקיונה" אך מוסיף הרמח"ל באגרותיו "כשאמרו חז"ל רחמנא לבא בעי, לא להקל באו אלא להחמיר מאוד מאוד". כלומר המעשה צריך גם כוונה אבל לא חס וחלילה שהכוונה תחליף את המעשה. עיקר החידוש של היהדות הוא המעשה הרצוי כדברי ריה"ל בספר הכוזרי. מעלתם של ישראל היא בהקדמת נעשה לנשמע כדברי המהר"ל בתפארת ישראל - "עיקר עצם שלהם מה שנבראים עליו והוא לעבוד ה' יתברך במעשה".
ממשיכו הרוחני של קרח הוא אותו האיש, יש"ו. העיקר זה עשות משפט והצנע לכת. אין אלוהים חפץ במצוות "כי לא ע"י תורה הייתה ההבטחה לאברהם ולזרעו כי אם ע"י צדקת האמונה" ה"יהודי התלמודי" היה כינוי לעג לדקדוק המצוות של היהודים עד פרטי הפרטים. מנקודת הראות של הכנסיה היהדות אינה אלא ענף קמל של דת ישראל המקורית אשר ליחה וחיוניותה הועברו אל הנצרות שהיא ישראל ברוח. במקום דת האהבה הלכה היהדות והתרחקה יותר ממקורה מישראל והיא נתדלדלה בלחץ המעיק של התלמוד ודחיקת החיים אל תוך מערכת נוקשה של הלכות ולכן תפקידה של היהדות הוא להתקיים מתוך הסבל והשפלה כעדות חיה לצדקת האמונה של הנצרות שהיא הישראליות המקורית" (הציטוטים מתוך כתביהם. שימו לב לחילוק בין יהודים לישראל, בין דת האהבה לעומת התלמוד וההלכות).
כפי שאנו יודעים דת האהבה והחסד שפכה דם יותר מכל דת אחרת ולא הרפתה עד לשואה שהוציאה לפועל חינוך נוצרי בין אלפיים שנה. אך אנחנו קמנו ונתעודד. מדינת ישראל קיימת למורת רוחה של הכנסייה. בכל כוח מנסה העולם הנוצרי לכופף אותנו. הצלחתה של מדינת ישראל הוא קודם כל ניצחון התורה.
המלחמה היום היא על הכלים. על המצוות, על פרטי פרטיה של התורה. שם טמונה גאולתנו. משם נשאב את העוז הלאומי, את כבודנו ואת כל האידיאלים. מי שחושב שאפשר לדבר על אידיאלים, על ציונות, על דגל, כבוד לאומי, מסירות נפש, התיישבות, תיקון המוסר ותיקון השחיתות בלא נאמנות מוחלטת לדבר ה', להלכה, מטעה את עצמו. הוא לא יחזיק מעמד. הקטנות שבחיים תנצח אותו. כדברי הרב באגרות: "והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת (תיאור של הרב לציונות החילונית)... העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל".
הרבה סבלנו כבר בעבר מאנשים גדולים בעלי אור בלי כלים. האור של דור הגאולה הוא אור עצום אך זקוק לכלים. בתוך האותיות הקטנות של רש"י, של תוספות, של המהרש"א - שם מונח האור. בדקדוקי מצוות של הלכות ייחוד, הלכות לשון הרע, הלכות ברכות והלכות בורר בשבת - שם מונח האור האלוקי. כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. וככל שנכין כלים לגאולה כך יילך אורה ויפציע ויאיר. ואז יסתמו פיות המקטרגים והמשטינים "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים ובאו והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור נלכה עמכם כי שמענו אלוקים עמכם" (זכריה ח, כ"ג). בכנף אותה ציצית שבז לה קרח. והקרחות הישנה-חדשה (הנצרות) תענה ותאמר - משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים.
כי מציון תצא תורה ודבר ' מירושלים.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square