• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לפרשה

 

פרשת קרח

ייאוש מחוץ ללקסיקון הישראלי

 

מצבו של עם ישראל מאתגר, ומעמיד במבחני אמונה. במדבר, ובכל הדורות. הנפילות מאז מסע הארון, מעוררים בעם זרמי ייאוש. חֶלֶף מנוחה ושמחה, בא ייאוש מר. השבת מבטאת תקווה ותכלית אצילית לעמלנו בעולם, ובחילולה, מבטא המקושש ייאוש וחוסר תכליתיות. עבדות קיומית ללא אופק. גורלנו בעולם לקושש: קש, קש, ועוד קש.. ייאוש..

התקווה בסיום פרשת שלח: פתיל התכלת שבציצית. 'וראיתם אותו'. תכלת - תכלית. יש תכלית מזהירה לעמלנו. הרמוניה נשגבה לכל הפרטים. תכלת דומה לים, לרקיע, לכיסא הכבוד. העמל הישראלי ההיסטורי ירוממנו עד כיסא הכבוד.

אך ניסיון רודף ניסיון. הקושי מביא לייאוש אידיאולוגי, אינטלקטואלי. בסמיכות לתכלת שואל קרח: ציצית שכולה תכלת חייבת בציצית? טיעון ארסי סוחף ומבלבל, האומר: 'הכל כבר מתוקן שלם ואידיאלי.. אין צורך בעמל האינסופי בתורת משה. 'כל העדה כולם קדושים', עכשיו!

ועם ישראל מתגבר בנחישות ובענווה. הנפש הישראלית פשוט לא מכירה בייאוש. יש שכר לעמלנו בעולם. אנו מתעלים בבטחה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. יש בנו ענווה, גבורה, ואופטימיות, לעמוד ביושר מול מציאות מאתגרת הדורשת סבלנות, בטחון, ואמון בתורה אלוקית המחייבת עמל עצום, המנוססת אותנו עד שהכל הכל יהיה מתוקן. משה אמת ותורתו אמת!

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square