• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

בס"ד

פרשת חוקת - האופק הרחוק של התורה

 

פרשתנו פותחת בפרשיית פרה אדומה, שעל שמה נקראת הפרשה כולה, חוקת. פרשייה זו מיוחדת בכך שטעמה נסתר, עליה אמר שלמה המלך: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"[1], ומשום כך היא נקראת חוקה, כפי שמציין רש"י: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת? ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה - גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". בדברים אלה, אין הכוונה חלילה לומר שלמצוות פרה אדומה אין טעם והיא מצווה שרירותית סתמית, שמטרתה רק להפוך אותנו לצייתנים, אלא הכוונה היא, כפי שגם משמע מדברי שלמה, שמצווה זו, טעמה עליון ורחוק מאוד, עד שקשה מאוד לבני אדם להשיגה.

וניתן לבאר - לפחות על דרך השלילה - שלא לחינם דווקא טעמה של מצווה זו נסתר הוא. אין זאת אלא משום שמצוות פרה אדומה עוסקת באופקים מוסריים מאוד רחוקים, שעין האדם מתקשה מאוד להכיל אותם עצמם, וממילא את הדרך המוסרית הארוכה והפתלתלה המובילה אל היעדים העליונים הללו. היהדות כולה היא מקשה אחת, יש לה מטרה  מוסרית כוללת ואופק היסטורי אידיאלי. במצוות פרה אדומה יש ביטוי לאופק הרחוק ביותר של היהדות. מצוות פרה אדומה עוסקת בנושא של טהרת טומאת מת. בפרשה זו מתברר היחס העקרוני של התורה כולה לנושא המוות בעולם[2]. המוות הוא אחד הנושאים הדומיננטיים, המשפיעים, והמורכבים מאוד בחיים האנושיים. מציאות המוות היא אחד מגורמי ההשפעה האדירה על הנפש האנושית. אין כמעט נושא, המטיל רושם עז, וצל כבד כל כך, על מכלול חיי האדם, כמו המוות.

והנה ליהדות יש תפיסה מהפכנית ביחס למוות. היהדות אינה רואה במוות מציאות טוטאלית, כפי שהיא נתפסת בפשטות. היהדות רואה במוות מציאות זמנית, שבאה לעולם עקב נפילתו של האדם. הרמב"ם במורה נבוכים, מביא מאמר חז"ל, אשר הוא תולה בו גדולות ונצורות: " ואחר זכרי מה שזכרתי - שמע זה המאמר המועיל אשר זכרוהו ה'חכמים' שראויים להקרא 'חכמים' באמת, אשר באר כל מסופק וגילה כל מכוסה והראה רוב 'סתרי תורה' - והוא אמרם ב'תלמוד': "אמר רבי שמעון בן לקיש, הוא שטן - הוא יצר הרע - הוא מלאך המוות". מה הסוד העצום אשר ראה הרמב"ם במאמר זה? אלא נראה שבאמת יש כאן חידוש עצום. הזהות המוחלטת של יצר הרע עם מלאך המוות, מרחיב ללא גבול את תחום המרחב העצום של הבחירה החופשית והאחריות המוסרית של האדם. הבחירה החופשית של האדם, שליטתו על מעשיו ועל יצריו, הם במובן הרבה יותר רחב - שליטה על הגורל העולמי כולו. השטן ומלאך המוות אינן ישויות עצמאיות המנותקות מעולמו המוסרי של האדם. אותה שליטה פנימית שיש לאדם על יצריו, אחת היא עם שליטתו על כל מחזות הרע, כוחות הרוע וחידלון המוות.

התורה איננה מקלה ראש בחומרת תקלת המוות, אך זוהי עמדתה העקרונית, המוות קיים בעולם עקב החטא. במובן העקרוני המוות הוא בעצם סוג של מחלה קשה, המחלה הקשה ביותר, המלווה את האנושות בקביעות לאורך כל ההיסטוריה. ועם זאת היהדות לא מתפעלת מכך, ורואה במוות מציאות מקרית ולא מציאות עצמית. זו הסיבה שהאמונה בתחיית המתים ביהדות היא עיקר אמונה. אמונה זו אומרת, שהיהדות מאמינה שמציאות המוות בעולם לא תתמיד, כי המקרה לא יתמיד[3], וזו אמונה ריאלית עמוקה, לא ניסית. משום כך, גם בתפילת שמונה עשרה, כחלק מברכות השבח, שהן היסוד האמוני של התפילה, הברכה האמצעית היא ברכת תחיית המתים, אשר בה נושא תחיית המתים מוזכר פעמים רבות, ושָם המתים אף מכונים "ישיני עפר", לומר, שהיחס היהדותי העקרוני הטריוויאלי למצב המוות, הוא כמו למצב של שינה. זו אמנם תרדמה עמוקה וארוכה מאוד, אך היחס המהותי הוא שקובע.

משום כך לא לחינם דווקא פרה אדומה היא חוקת התורה. אין זה אלא משום שהאידיאל המוסרי הבא לידי ביטוי במצווה זו הינו רחוק מאוד. אנו מסוגלים לראות אופקים מוסריים קרובים יותר, אך שהמחשבה שלנו תהיה מסוגלת להכיל יעדים מוסריים כל כך מורכבים, אין זה בכוחנו ואף לא בכוחם של החכמים ביותר.

באופן פרדוקסאלי - דווקא מצווה זו מלמדת אותנו, גם דרך אי-הבנתנו, כמה גדולה היא התורה, כמה דבר גדול ועמוק היא העובדה, שאיננו מבינים את כל מה שכתוב בתורה, אין זה בגלל קטנותה של התורה, אלא דווקא משום ענקיותה וחזונה הנשגב החובק עולם ומלואו. אשרינו שזכינו לקבל תורה גדולה עם אופקים מוסריים כל כך רחוקים, שאיננו יכולים עדיין לראות ולעכל את כולם. זה סימן שאנחנו שייכים למשהו רציני, למהפכה אלוקית, לתנועת חיים היסטורית אדירה החובקת עולם ומלואו, למערכה היסטורית עצומה שאינה מתכוונת להשאיר אף אבן דוממת שלא תיהפך ותשתנה, ותהפוך להיות מלאה חיים רעננים[4].

"יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל"[5].

 

 

__________

[1] קהלת ז

[2] עי אורות, ישראל ותחייתו י'

[3] עי מלבים שמואל א ו פסוק א,  מהר"ל תפארת ישראל פרק טז

[4] בסיום מסילת ישרים: "רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים" על יעקב אבינו אשר שם את האבן מראשותיו, עיי"ש

[5] ישעיהו כ

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square