• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

הקנאות הטובה

 

בכל הפרשה הקודמת מנסה בלעם לקלל את עמ"י ולא מצליח, עד שבסוף בפרשה הוא מחטיא אותם עם בנות מדיין וע"י כך נהרגים 24 אלף מישראל.

שיא השפלות הגיע כאשר קם נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא ולקח את כזבי בת צור המדיינית ובכך גרם לחילול ה' גדול מאוד.

פנחס בן אלעזר רואה את חילול ה' הגדול שנגרם מזה והולך לעשות מעשה מאוד מסוכן-  מעשה של קנאות והוא הורג את זמרי ביחד עם כזבי.

חז"ל אומרים( סנהדרין פ"ב): "הבועל ארמית- קנאין פוגעין בו" כלומר אין לחוטא חיוב של מיתה בבית דין ואם זה היה בא לדיון בבית דין לא היו הורגים את החוטא.

המעשה שעשה פנחס, מותר לעשותו רק לאדם שמלא כולו באהבת ה' וכאשר הוא רואה מעשה של חילול ה' כזה גדול, הוא כל כך מזועזע עד שאינו יכול להבליג, אלא חייב לעצור את הדבר.

מעשה זה הוא מסוכן מכיוון שצריך בשבילו יראת שמיים גדולה מאוד ואסור שזה יבוא מתוך יצר של נקמנות או ממניעים אישיים של שנאה.

התורה באה ומעידה שמעשהו של פנחס היא טהור לגמרי ממניעים זרים והיה מתוך קנאה טהורה לשם שמיים, בכך שהיא כותבת- "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" ומסביר הנצי"ב שהכוונה היא שלמרות שהוא עשה מעשה של קנאה ושל הריגת אדם, זה לא פגע במידותיו ולא גרם לו להיות אכזרי, אלא זה הביא אותו להיות אדם של שלום, אהבה ואחדות מכיוון שעשה זאת באמת לשם שמיים.

 

בצורה דומה מסביר הרב עודד וולנסקי את דברי המסילת ישרים בפרק י' ביחס לדוד המלך המס"י כותב כך : "ואמרו חז"ל שדוד היה נזהר ומנקה עצמו ניקיון גמור ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק". מסביר הרב עודד שמכיוון שדוד הלך למלחמה מתוך נקיות גדולה וכן היה לו ביטחון חזק שהמלחמה והעיסוק האכזרי בהריגת האויב, לא תפגע במידותיו ולא תגרום לו להיות עם מידות רעות, מכיוון שבאמת כוונתו בהליכה למלחמה היתה לשם שמים להינקם מאויבי ה' - לכן ודאי שזה יביא רק לשלום ולמידות טובות.

 

גם הרב קוק בעולת הראי"ה (חלק א' עמ' רע"ז- רע"ח) מסביר בדרך הזאת את ברכת המינים.

הגמרא(ברכות כ"ח): אומרת: " אמר להם רבן גמליאל לחכמים  כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? -עמד שמואל הקטן ותקנה".

לתקן את ברכת המינים זה משימה מאוד קשה מכיוון ש"האדם באשר הוא אדם, א"א שלא תמצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו"

לכן כדי לתקן את הברכה הזאת שעניינה שנאה לאויבי עם ישראל "צריכה היא לבוא דווקא ממי שכולו טהור וקדוש לה', שתכונת השנאה הטבעית אין בלבבו כלל ורק מפני שע"י תקלתם של הרשעים המכשילים מחוסרת ההתגלות של התכלית הכללית, יעתר אל ה' להדוך אותם".

לכן, רק שמואל הקטן שהוא נקי וטהור מכל שנאה, שהרי המימרא שהיתה שגורה בפיו(אבות ד', כ"ד) היתה : "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך", רק הוא היה יכול לתקן את הברכה הזאת כאשר כל מניעיו הם קדושים וטהורים ונובעים מתוך יראת שמים ואהבת ה' ולא מתוך שנאה, נקימה או מידות רעות.

 

שנזכה ללכת בדרכם של צדיקים אלו שכל מעשיהם היו לשם שמים, וגם בעשותם את הדברים שמצריכים שימוש במידות רעות, הם עשו זאת מתוך כוונה טהורה ולכן זה לא פגע במידותיהם הטובות, אלא גילה את עומק קדושתם וטהרת נפשם.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square