• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

בס"ד

ירושלים לא בשלמותה

 

תקופת ימי בין המיצרים ממלאת את מוחנו בדעת עליונה. ההלכות של הימים הללו מכריחות אותנו להתבונן פנימה ולא לנהוג כתמול-שלשום. הלב מתמלא ברגשות קודש ובציפיית ישועה. יש הנוהגים להגיד תיקון חצות גם בצהריים בימים אלו. אני הקטן שמעתי ממספר רבנים שלפחות פרק אחד של תהילים מתוך תיקון חצות יש להגיד, כדי להיות מחוברים לשרשרת הדורות של הצדיקים שבכל חצות לילה וחצות יום יושבים ומתפללים ובוכים ומתחננים לבורא עולם שישוב לציון ברחמים ונפסיק לחיות במיצרים ונזכה לצאת למרחבים, ושחיי הטהרה והקדושה יהיו הדבר הכי מבוקש במרחב הציבורי, בכל תחומיו. ששלטי החוצות יזכירו הלכות ודברי חיזוק ומוסר, ששמות החנויות יזכירו לנו סוגיות של חז"ל הקדושים. שיהיה ריבוי של אהבת חינם ואהבת המצוות ודבקות בתלמידי חכמים והאמת תהיה מצויה. שהלבבות יהיו טהורים ופתוחים ותהיה הקשבה אמיתית אחד לשני ו"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" וכל התקשורת תספר את נפלאות השם יתברך והכל יהיו רעבים לדברי אלוקים חיים, כמו בפסוק בעמוס: "הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'".

אסור לשכוח אף פעם שאנחנו בדרך-במיצרים.

"ציון היא דורש אין לה" ופירשו חז"ל הקדושים: "מכלל דבעי דרישה" – הרי שחייבים אנו לדרוש

ולהתאבל על ירושלים ואין לנו ליפטר מכך מפני מיעוט כוחנו.

"המזכירים את ה' אל דומי לכם, ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ" – החת"ם סופר פירש פסוק זה ואמר שהבכי והצער של אבלי ציון המתאבלים על החורבן, הוא עצמו הגורם והמזרז את בנינה של ירושלים. כמו שכתוב גם בחז"ל הקדושים במסכת תענית: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" – לא כתוב בלשון עתיד-יזכה, אלא בלשון הווה  - "זוכה ורואה"-כי האבלות עצמה פועלת את הבניין בהווה!!!

זכיתי שפנו אלי מספר חיילים בשבועיים האחרונים עם סיפורים קשים ביותר:

השעה 00:30 בלילה, אני מקבל הודעה: אתה ער?. כן אחי, מי אתה? אני חייל, מעדיף להישאר בעילום שם. בשמחה אחי. מה אני יכול לעזור לך? שמע הרב, אני שבור. אני לא רב אחי, תמשיך לדבר. תודה שאתה מוכן לשתף אותי. אני חייל במחלקת בייניש. שבוע שעבר גיליתי שבעלה של אחותי מכה אותה כבר מספר שנים והיא והילדים שלה סובלים. אני לא מפסיק לבכות! בא לי להרוג את גיסי. אחותי כזאת טובה וטהורה והאחיינים שלי כאלה צדיקים וטהורים. אני מפורק!

מספר ימים אחרי, השעה 14:00 בצהריים אני מקבל הודעה- "שלום הרב. אני צריך בבקשה לדבר אתך דחוף. מתי אפשר?" עכשיו אחי! מתקשר. שלום אחי, מה שלומך? שלום הרב, תודה שהתקשרת. בצד השני אני שומע רעידות בקול שלו. מי אתה? אני חייל. מעדיף להישאר בעילום שם. בסדר גמור אחי היקר. הרב, סליחה הרב, זה בטוח בסדר? הרב, אני פשוט גמור! אחי אהובי, אני לא רב. דבר חופשי, תודה רבה שאתה מוכן לשתף אותי. תודה רבה. קיבלתי עכשיו טלפון מאמא שלי, היא פשוט לא הצליחה לדבר, כל הזמן בוכה וצורחת בפלאפון. אני שואל אותה: אמא, מה קרה? ואמא שלי רק בוכה. טוב, לאחר מספר דקות אמא שלי מספרת לי שאחותי נפטרה. החייל התפרק והתפרץ בבכי עצום. סליחה הרב. אחי אהובי, אני איתך! לאחר 2 דקות החייל נרגע וממשיך לספר: היתה לי אחות עם מחלה נדירה, הרופאים נתנו תקווה לעוד כמה חודשים בודדים, אבל פתאום המחלה תקפה אותה קשה והיא נפטרה הבוקר. אני עוד מעט עולה על א' ומוציאים אותי להלוויה.

שבוע אחרי. אני מקבל הודעה ב20:00: שלום הרב. מתי אפשר בבקשה לדבר עם הרב? אני חייב את עזרתך. עכשיו אחי! אני מתקשר אליו. שלום אחי היקר, מי אתה? אני חייל מגולני, היית אצלנו בשבת לא מזמן. אני מעדיף להישאר בעילום שם. בשמחה אחי. מה שלומך? הרב, על הפנים. אחי אהובי, תעשה לי טובה אחת, אני לא רב. דבר חופשי. תודה רבה שאתה מוכן לשתף אותי. טוב, תודה הרב. אף אחד כמעט לא יודע את מה שאני עומד לספר לך חוץ מהמשפחה הכי קרובה: אבא שלי שוכב בבית חולים בטיפול נמרץ כבר מספר שבועות. אני באמצע אימון מתקדם. לא רוצה להפסיד יותר מדי את האימונים כי חשוב לי לשרת בקרבי ואני לא רוצה לרדת מחזור. אחותי הבכורה התקשר אלי עכשיו ואמרה לי שהמצב של אבא מתדרדר וקראו לכל המשפחה הקרובה לבוא להיפרד ממנו. אני לא מפסיק לבכות. היה לי חשוב לקבל כמה מילות חיזוק ולא היה לי ממי אז התקשרתי אליך.

השעה 3:30 לפנות בוקר. טלפון ממספר חסוי. שלום הרב. הערתי את הרב? לא אחי אהובי. תודה שאתה מתקשר. הרב, אני לא מסוגל יותר!!! מי אתה אחי היקר? אני מעדיף להישאר בעילום שם. אני חייל מדובדבן. קורא את הטורים שלך ב"קרוב אליך" תודה רבה אחי. הרב, זה בטוח בסדר? לא הערתי את הרב? לא אחי אהובי. רק תעשה לי טובה, אני ממש מבקש שלא תקרא לי רב. כי אני באמת לא רב. דבר אחי אהובי. תודה רבה שאתה מוכן לשתף אותי. בסדר הרב. סליחה. דבר אחי עד לפני שלוש שעות ישבתי עם אמא שלי ועם 2 אחים גדולים שלי ואמא שלנו סיפרה לנו בבכי מר שאבא בגד בה עם אישה אחרת והיא מפורקת והיא חייבת את התמיכה שלנו. אני מרגיש שאני שונא את אבא שלי ועד עכשיו אני בוכה לעצמי ואין לי עם מי לדבר ואיך להתחזק. איך קמים מכל זה. מה השם יתברך רוצה ממני מאמא שלי הצדיקה, מהמשפחה שלנו??

קוראים אהובים.

אתם חושבים שאני יכול לכתוב לכם את התשובות והשיחות והקשר שנוצר עם החיילים האלה בכמה שורות?!

אני יכול לכתוב לכם שירושלים לא בשלמותה!!!

אני יכול להתחייב לכם שהסיפורים האלו קורים לאנשים הכי קרובים אליכם, שעובדים ומתאמנים לידכם ונמצאים לידכם באוטובוס, ברכבת, וישנים מיטה מתחתיכם או לצידכם בצבא, בבית ובכל מקום. אני חייב לכתוב לכם שבתקופה הזאת של בין המיצרים אנחנו מוכרחים לגדול בטהרת המחשבות ובטהרת הלב, ובטהרת האיברים ולהשתתף בצער השכינה, צערו של השם יתברך על אלפי סיפורים חיים של משפחה, חברים, קרובים ורחוקים שסובלים סבל עצום מחורבנה של ירושלים ומהריחוק מהשם יתברך, תורתו ומצוותיו.

יש לנו אחריות כבדה מאד!

מי שעובד את השם יתברך וקבוע בלימוד תורה ומתפלל ואהב את המצוות ורודף צדקה וחסד, הוא מציל חיים ממש בעצם המציאות שלו. הוא נותן תקווה לכל הסובבים אותו. זה רק עניין של זמן עד שאנשים מרגישים חופשי לשתף אותו באהבה, כי הם יודעים שהוא יעטוף אותם באהבה של השם יתברך אליהם. הסובבים מרגישים נח לבכות לפניו כמו שבוכים לפני הכותל המערבי שמעולם שכינה לא זזה משם.

כולם יודעים ממי אפשר לקבל כוחות-זה קידוש השם עצום!!!

לא צריכים לדעת את כל הש"ס והפוסקים בשביל זה!!! צריכים להיות יהודים פשוטים מלאי אהבה ואמונה ומלאי סבלנות מתוך עבודת השם נעימה ומקרבת שכל הזמן מתחזקת על ידי קשר חי עם תלמידי חכמים צדיקים.

לסיום אבקש בקשה אחת!!!

בבקשה תנו לסובבים אתכם את ההרגשה שאתם בשבילם תמיד, בכל שעה ובאהבה שאינה תלויה בדבר וללא שום שיפוטיות!!!

כל אחד מאיתנו שזוכה לזה, זה ממש בניה של עוד חורבה ועוד חורבה ועוד כמה חורבות מחורבות ירושלים

ציון היא-נדרוש אותה!!!

ישראל קדושים-נדרוש אותם ונקרב אותם!!!

נמשיך לבנות את ירושלים בעצם האבלות עליה. נצטער בצער השכינה ונזכה במהרה לראות בשוב ה' לציון ברחמים.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square