• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

 

בס"ד

פרשת דברים - משה רבינו איתנו!

 

ספר דברים הוא כולו נאום פרידה ארוך של משה רבינו לישראל לפני כניסתם לארץ ולפני מותו. אותו משה, שבראשית דרכו היה "כבד פה וכבד לשון" מופיע כבעל דיבור אלוקי עצום. "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'"[1].

ספר משנה תורה, בוודאי איננו חזרה במובן הפשוט. חידושים רבים ותוספות רבות יש בספר זה, ומעבר לכך, כפי שאנו רואים כבר בפרשתנו, גם החזרה עצמה, אינה חזרה פשוטה של 'תקציר הדברים שנאמרו קודם', אלא חזרה 'חכמה' רלוונטית, למצב המתקדם בו עם ישראל נמצא.

עובדה זו מאוד בולטת כבר בראשית נאומו של משה רבינו בפרשתנו. הוא פותח את דבריו בסקירה היסטורית, אך מייד ניכר כי סקירה היסטורית זו אינה מלאה, אלא היא מגמתית. בשפה מודרנית-אקדמית ניתן היה להגדיר, שסקירתו של משה רבינו היא היסטוריוארצישראלית. משה רבינו חוזר על המאורעות מאז מתן תורה באופן סלקטיבי בולט. מאורעות נוספים רבים אירעו לעם ישראל מאז, ובכל זאת הם כלל אינם מוזכרים. זאת משום שהחזרה הזו איננה נוסטלגית-ארכיונית, אלא עתידית, כלפי המשימה העצומה והמורכבת העומדת בפני ישראל בכניסתם לארץ בלי משה רבינו.

ובאמת יש כאן הכנה כפולה. ראשית - הכנה למעבר הממשי העצום שבין חיי המדבר לבין החיים השונים בתכלית השינוי וההנהגה שבארץ ישראל. ושנית - באמת הקושי הגדול והאמיתי הוא, שכל זה הולך להתרחש בלי משה רבינו. זה אינו קושי אישי רגשי, אלא בעיה אמיתית ומהותית. הקושי להיפרד מהנהגתו של משה רבינו הוא קושי אדיר בפני עצמו, ועל אחת כמה וכמה שהוא עצום, כאשר עם ישראל עובר פאזה היסטורית. פרידתו של עם ישראל ממשה והמעבר לתורת ארץ ישראל, באים כאחד. וזהו קושי עצום ומורכב.

הבנת קושי זה והניסיון להתמודד איתו, יכולה לסייע בהבנת חוליה מרכזית בנאום הפתיחה של משה רבינו. בתוך מכלול הדברים הרלוונטיים, הנוגעים בצורה בהירה להכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל, משה רבינו כולל בדבריו, גם את כל נושא מינוי השופטים והדיינים, כל מה שנראה נוגע לעצת יתרו. עם כל חשיבותו של נושא זה, קשה להבין את השילוב הלוגי של נושא זה במהלך הדברים.

ונראה לבאר את הדברים כך. באמת אין כאן חזרה פשוטה על פרשת יתרו. יש כאן שימוש באלמנטים של פרשת יתרו, אך בהתפתחות הנוכחית הם מקבלים משמעות חדשה. עצת יתרו גוירה והפכה להיות תורה, ושבעים פנים לתורה, וממילא הדברים הם משמעותיים מעל ומעבר לנקודה ההיסטורית בהם הם נאמרו.

הנושא המשמעותי עתה, הוא איך משה רבינו ממשיך להנהיג את עם ישראל בארץ ישראל ומעבר לכך, לדורי דורות. איך זה יקרה, למרות שמשה רבינו עומד להיפרד פיזית מעם ישראל. שהרי אין קיום להמשך ההיסטוריה הישראלית בלא הנהגתו של משה רבינו. וזה לא עניין רגשי פרסונאלי. עם ישראל באמת לא יכול לזוז מילימטר בלי משה רבינו ותורתו. משה רבינו - בכל מה שאישיותו מבטאת - הוא לבד, רק הוא נושא על כתפי נשמתו את הקישור היותר פנימי בין כל הליכותיה של האומה הישראלית עלי אדמות, לבין ריבונו של עולם. משה הוא אמנם איש אחד, אך באמת הכול עליו לדורי דורות. הוא מתווה את הדרך לא רק לדורו, אלא לנצח נצחים. במובן הזה הוא הרבה יותר מהאבות. האבות הם שורשי התכונות הישראלית, אך משה רבינו הוא הדרך הממשית, הוא התרבות היומיומית, הוא חכמת החיים, הוא הסדר, והוא ההנהגה, הוא השיטה המצמיחה אט אט לאורך הדורות את כל החיים שלנו אל הצלחתם העליונה. עם ה' באמת אינו יכול להתקדם לשום מקום בלי משה רבינו.

וכך צריך לקרוא את דבריו של משה רבינו באור חדש: "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם" - העת ההיא, זו העת שבה ריבונו של עולם מצווה את ישראל לנוע לארץ ישראל. החיים הישראליים לא ימשיכו להיות חיי מחנה שכינה המוגבל לי"ב מיל. האומה הישראלית מלאה עוצמות, כוחות וריבוי עצום. היא עומדת לצאת למרחב, להפוך למדינה, לממלכה מלאה כוחות עצמאיים וכישרונות עצומים, כל משפחה וכל פרט על מקומם ונחלתם. צריך להנהיג ולרומם את כל המציאות הזאת. לא אוכל ללוות אתכם לבד לאורך כל ההיסטוריה הזו, אתם לא יכולים להישען רק עלי, ובצדק. "ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".

ומשה רבינו ממשיך ושואל: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם?" אפשר לבאר את השאלה הזאת כך: הרי מצד שני אי אפשר בלעדיי! אין לי תחליף. הרי באמת רק אני יכול לשאת את טרכחם משאכם וריבכם במציאות זו. הרי אני חייב להמשיך לעשות את זה לבד! איך אני אמשיך לעשות זאת לבד? איך באמת אוכל להמשיך להדריך לדורי דורות את כל המשימות האדירות של האומה הישראלית, וזה באמת חייב להתרחש על ידי! הרי את חיי האומה הישראלית, אי אפשר להדריך ולרומם, אלא על פי הדרכה אלוקית מקורית. אין לה שום סיכוי להתקיים ולהתפתח ולהועיל בעולם, אם לא מתוך הוראה אלוקית אותנטית מסיני. איך עם ישראל יוכל לממש את כל משימות החיים האדירות שלו בארץ ישראל ללא יניקה ישירה ורצופה ממשה רבינו? ואין באמירה זו שמץ של גאווה. משה רבינו הוא העניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ואין זה סותר כלל את העובדה שהוא יודע את ערכו וחשיבותו. הוא יודע את האמת בענווה גמורה. עם ישראל אינו יכול לזוז בלא תורת משה. תורת משה היא קריטית מהותית אימננטית לחיי האומה הישראלית. משה רבינו אינו מדבר על העבר, הוא מדבר על העתיד, איך הוא ימשיך להנהיג את עם ישראל באופן בלעדי. גם ללבנה בדמותו של יהושע, אין אור בלא המשך הארת המקור של משה.

והפלא העצום הוא, שיש תשובה חיובית לכך. יש עצה. שהיא הרבה יותר עמוקה ממה שיתרו התכוון בדבריו: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו". וגם כאשר אני פיזית לא אוכל לשפוט אתכם, הרי אני מעניק לכם את כל תורת משה, שבה טמונה כל ההדרכה האלוקית לדורי דורות. ונמצא שאני לגמרי איתכם "וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן".

התשובה היסודית היא שמשה רבינו באמת לא עוזב אותנו. התורה בישראל, תורת משה, המשפטים, מערכת המשפט הישראלית, כל אלה יהפכו להיות מציאות ממשית חיה ותוססת בעצם התרבות והחיוניות הישראלית. כשזה יהיה - משה רבינו איתנו. הוא ממשיך לשאת אותנו, הוא ממשיך לרוממנו, לתת לנו חיים, להצמיח את חיינו בכל האתגרים והמערכות העצומות העומדות בפנינו כעם העומד להיכנס לארץ.

"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם"[2].

 

 

____

[1] שמות ד

[2] מלאכי ג

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square