• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לפרשה

פרשות 'זאת הברכה' ו'בראשית'

מהות חיבור הסוף להתחלה

 

בשמחת תורה מסיימים את התורה ומתחילים מבראשית. דרשנים קושרים את סיום התורה לתחילתה. על חותם התורה: ׳וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל׳ מביא רש״י, שהכוונה לשבירת הלוחות שנעשתה בעוצמה בידי משה לעיני ישראל. וקשה: מדוע לסיים בנימה צורמת? למה לא לדבר על עשייה חיובית, המכבדת את ישראל?

התשובה היא: אדרבה! אין מעשה המבטא את גדולתו של משה - ואת אמונו האבסולוטי בעם ישראל שיֵצֵא אל הפועל בדינמיקה היסטורית - כמו שבירת הלוחות. שבירה אמיצה המלאה וודאות ואמונה. התורה לא וותרנית! אנחנו עומדים מול המציאות ולא מרמים את עצמנו. יש לנו סבלנות אין-קץ עד שהכל יהיה מתוקן. קרבת אלוהים השלמה מונחת בטבע אופיו של עם ישראל: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'. 'בְּרֵאשִׁית - בשביל ישראל שנקראו ראשית'. ישראל קדמו לעולם. ישראל אינם חלק מאילוצי המציאות המוגבלת. הם אחד עם אלוהי עולם. הם אינם זקוקים לוויתור. הם מסוגלים להיות קשורים לבורא האינסופי באופן הכי מקורי, ללא סינונים, ללא הסחות דעת, ללא אמצעים, ללא מתווכים. כל זה יהיה! לשם כך נועדה כל ההיסטוריה שלנו. כל השבירות שבדרך יהיו לשם תיקון יותר מעולה. עד שנהיה ראויים. ונהיה. ללא ספק. זהו הלימוד העצום מ- לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל - בְּרֵאשִׁית.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square