קצר ולעניין לפרשה

חיי שרה
מוות כמכפלת חיים


ארץ ישראל היא ארץ חיים ובאורח פלא דווקא הקניין הראשון בארץ, הוא של קבר! הדבר איננו מקרי. בשפת הקודש, שפת המהות, רחמה של האישה, מקור הלידה, אף הוא נקרא 'קבר'. וזו מהפכה בהתבוננות. מתברר, שאחד מקשרי החיים לארץ ישראל, נעוץ דווקא בקברי אבותינו ואימהותינו. קברי אבותינו ואימהותינו אינם שלדי אדם עתיקים. הם שורשים חיים, המסמנים את עיקר החיים. אברהם במותו ׳נאסף אל עמיו׳, מתחבר ומתעלה אל החיים הנצחיים. צדיקים במותם קרויים חיים ובוודאי אבותינו. כך כל הפרשה מספרת על מותה של שרה ובאופן פרדוקסאלי היא: ׳חיי שרה׳. במיתתם של אבותינו הענקיים אנו נפרדים מגופם, אך רוחם, אמונתם, ערכיהם, חסדם, יושרם, כוחם להקים אומה שתהיה גוי קדוש; כל אלה לא רק זכורים לנו מהעבר, אלא חיים וקיימים, מתפתחים ומשתכללים, מעמיקים ומשתלמים בחיינו אנו. 
בפרשתנו אנו נפרדים בצער מאברהם ושרה, אך בעומק ההתרחשות אנו מתחברים אליהם ביתר עומק, חיבור נצחי חי ופורה לנצח. קבורת אבותנו ואמהותנו במערת קבורתם הייחודית, מכפילה את משמעות חייהם. 
׳בערב ילין בכי ובבוקר רינה.. הפכת מספדי למחול לי.. ה׳ אלוהי לעולם אודך׳.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White YouTube Icon