קצר ולעניין לפרשה

פרשת תולדות 
מלאך כבן אדם


אם יש מישהו שבאמת ראוי לתואר זה, זהו יצחק אבינו. מצד אחד הוא אדם עם התמודדויות אנושיות, ומאידך חייו מתנהלים בחיוניות מלאכית. 
אשתו עקרה: אנושי. מתפלל והיא נפקדת: מלאכי
רעב המצריך ירידה מצרימה: אנושי. 'עולה תמימה' נשאר בארץ: מלאכי
עובד בחקלאות וזורע: אנושי. מוצא מאה שערים: מלאכי
רוצה לברך את בניו: אנושי. כמיהה שאפילו מעֵשיו תצא גאולה לעולם: מלאכי.
והמלאכיות שלו לא מנותקת. יש לו שתי רגליים על הקרקע, ולפחות קצות אצבעות על הקרקע. ואולי דווקא מהמינון הזה בין שמיים וארץ נובעות גם הצלחותיו הארציות המיוחדות. ושום מלאכיות שלו לא הלכה לאיבוד, (ואפילו כוונתו לברך את עשיו פעלה בברכת יעקב, כהסבר הרב זצ"ל בדרשה לפרשת תולדות). החסמים הארציים, אינם מגבלה מהותית כל כך אצל יצחק, משום שהוא בא אליהם בכוח אלוהי רענן. 
כל כך הרבה יש מה ללמוד ולשאוף מהסדר ומהמינון הזה. מינון בו המשקל העיקרי של החיים נמצא בקודש, ודווקא כך חיי החול פשוט מצליחים. כמה ברכה הוא יכול להביא לחיינו בעולם, כיחידים וכעם.
'נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם'.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White YouTube Icon