קצר ולעניין לפרשה

 בס"ד

פרשת תרומה
נצחיות הקשר בין ישראל לתורה

 בסדר הכרונולוגי, חטא העגל צמוד למתן תורה. התורה שינתה, ויצרה פסק זמן על ידי ציווי המשכן. רש"י מזכיר, ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. אמנם אין הכוונה שהתורה אינה מסודרת. להפך: הכוונה היא, שלתורה יש סדר חינוכי אידיאלי, יותר מהותי וחשוב, מאשר הסדר הכרונולוגי בלבד. 
מה מלמדת אותנו התורה בהפסקה זו? 
על פי דברי ישעיהו הנביא, ניתן לבאר, שהשינוי מדגיש את נצחיות הקשר לתורה, לעומת הכישלון בעגל. 
ישעיהו מתנבא לדורות, בתקופת הסתר פנים. העם בתחושה קשה שה' עזבם לנצח: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה'". 
התשובה האלוקית, קשורה ליחס בין מעמד הר סיני לחטא העגל: "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ!". מה יישכח ומה לא יישכח? מבארת הגמרא בברכות: "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה - זה מעשה העגל. וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ - זה מעשה סיני". 
מתן תורה וחטא העגל אירעו בצמידות, אך באמת אין להם כלל אותו משקל סגולי. והתורה מבהירה לנו זאת בשכל ובנפש. מתן תורה נצחי, וחטא העגל מקרי! הקשר של ישראל לתורה הוא הטבע המוחלט, והנפילה בעגל היא חולשה ארעית. וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, רומז לדברה הראשונה: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. דיברה מופלאה זו מבהירה, שבסיס הקשר של ישראל עם התורה, מתחיל מה'. לא מאתנו. לא אנחנו קיבלנו את אלוהותו של ה' עלינו, אלא: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. ה' ברא עם אלוקִי, שהתורה חקוקה בשורש נשמתו. חטא העגל הוא נפילה קשה, אך לעומת עומק הנצחיות האלוהית שבין כנסת ישראל לתורת ה', חטא זה, על אף שקשה הוא, במבט כולל, הוא באמת מהווה מכה קלה בכנף, שאינה יכול לערער את הקשר האבסולוטי שבין ישראל לתורה, ההולך ויוצא אל הפועל בכל עומקו במהלך הדורות. וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square
  • White Facebook Icon
  • White YouTube Icon