• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לפרשה

 בס"ד

פרשת ויקהל
השבת הנכספת

השבת, היא מהנושאים שהתורה חוזרת עליהם רבות. מה שמדגיש את מרכזיות וערכה האלוהי. כל מקום בו מופיעה השבת, הוא הארה חדשה.
בפתח פרשת ויקהל, מרע"ה מקהיל את העם ומצווה שוב על השבת. לאחר הפתיחה, הפרשה עוברת לעשיית המשכן. עשייה קדושה הנעשית על ידי אנשי קודש. המילה: 'ויעש', חוזרת על עצמה עשרות פעמים בעשיית הקודש המִשכָּנִית.
עשייה זו מאתגרת את השבת. הרי השבת היא קודש, ועשיית המשכן היא קודש! אולי בעשייה זו אין צורך בשבת? הרי עושים בקדושה! מדוע לנוח?
על כן יש כאן חידוש עמוק. אפילו מהפכני. כדאי להקשיב לו. במנוחת נפש ונשמה.
מתברר, ששביתת השבת, היא עמוקה אף מעשייה של קודש. כל עשייה, גם של קודש, מבטאת מאמץ של בניין לשם הגעה ליעד. השבת לעומת זאת, מהותה המנוחה. יעד אידיאלי עוד יותר עליון. תכלית שלמה של קודש עליון, שכל עשיות העולם הן למענה.
הבדל מהותי יש בין עשיית קודש למנוחת קודש. מנוחת השבת אינה הכנה להמשך. היא אינה שייכת לתפקידנו בעולם הזה: 'היום לעשותם'. מנוחת השבת היא מנוחה אידיאלית עתידית. 'מעין עולם הבא' באמת. 'מנוחה שלֵמה שאתה רוצה בה'. מנוחה המבטאת חיים שלמים. יש דבר כזה. שַלווה של שלמות, שלמות שלֵווה. שַלווה אלוהית מלאת חיים עם משמעות אינסופית. חיי מנוחת קודש. קודש נינוח חי. עושר רוחני רגוע, חיים מאוזנים אידיאליים. תכלית מעשה שמיים וארץ. תכלית של כל עולם העשייה, גם זה של הקודש. יש שכר לפעולתך, יש חיים אידיאליים שלמים המתהווים מכל עמלנו בעולם. זו השבת הנכספת.
י-ה אכסוף נועם שבת המתאחדת בקדושתך. יום מנוחה וקדושה לעמך נתת.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square