• White Facebook Icon
  • White YouTube Icon

קצר ולעניין לפרשה

 בס"ד

פרשת פקודי
החזון שהפך מציאות

יש רעיונות שנשמעים אילוזיה, מדע בדיוני שאיננו יכול להתממש. כזה הוא החזון של השראת השכינה בתחתונים. ושכנתי בתוכם. עד סיום פרשת פקודי, זה היה תיאוריה. אך הספר נחתם עם העובדה המדהימה שזה קרה: ׳וַיְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. 
אך דווקא בשלב השיא משה מתרחק: ׳וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד׳ ורק בתחילת ויקרא: ׳וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד׳. 
מה פשר ההתרחקות שאפשרה אח"כ את ההתקרבות? הרש"ר מבאר נקודה נפלאה. משה רבינו הוביל את הקמת המשכן. היינו חושבים שהצלחתו היא סוג של וירטואוזיות רוחנית אישית. לכן משה זז הצידה, ושב אל האומה. השראת השכינה במשכן אינה מכוחו האישי, לא המפעל שלו, ולא הקשר שלו לתורת ה'. ההישג של השראת השכינה הוא של האומה כולה. היא אשר הצליחה לקשור את מרכז חייה לתורת ה', לבסס נוכחות האלוהית במרכז חייה. זה חידוש ענק. ׳כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵליו׳. עַם על-עולמי, עַם אלוהים. זה אפשרי. זה מחייב. זה יכול להיות, וזה יהיה!

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

‎בית מדרש

וירטואלי

Follow Us
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Basic Square